אש זרה

פרשת שמיני מתארת את אחד האירועים הקשים ביותר להבנה: מות שני בני אהרון. מוות של בנים על פני אביהם, המתרחש דוקא ביום הנשגב ביותר: חנוכת המשכן, שהוא יום לאומי, אך גם יום משפחתי מאוד עבור משפחת אהרון ובניו הכהנים. התורה כותבת במפורש מדוע מתו: "וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה".
אך חז"ל לא יכולים להסתפק בכך. הטרגדיה קשה מדי. לצד מגמות של צידוק הדין, ניתן למצוא בחז"ל דיון מפורט בשאלת חטאיהם של נדב ואביהוא. השאלה האם ואיזה חטא יכול להצדיק עונש נורא כזה היא שאלה שקשה לענות עליה, אבל דומה שכשחז"ל מבקשים למנות את חטאיהם של נדב ואביהוא, הם לוקחים את המקרה שלהם כמודל: איזה חטא מזוהה עם קרבה לה' הנעשית באופן בלתי ראוי, או מייצג טעויות שעלולות לקרות דווקא למי שמעלתם גבוהה כל-כך.
חז"ל (ויקרא רבה כ) מדייקים במפורט בפסוק עצמו, אך מתבוננים גם על חטאים אחרים הקשורים בכהנים, ומחייבים מיתה: "… בשביל ד' דברים מתו בני אהרן ובכולן כתיב בהם מיתה: 1. על שהיו שתויי יין 2. ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים 3. ומה היו חסרין מעיל 4. וע"י שנכנסו בלא רחיצת ידיים ורגליים.
המדרש מציין אפשרות נוספת: "ועל ידי שלא היו להם בנים וכתיב בו מיתה. הה"ד (במדבר ג, ד) "וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה' בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה' בְּמִדְבַּר סִינַי, וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם".
הדרשן קורא את החלקים השונים בפסוק כמציינים קשר של סיבה ותוצאה: נדב ואביהו מתו בגלל 'ובנים לא היו להם'. והרי לכאורה העדר הבנים הוא תוצאה טרגית של המוות, ולא להיפך. במה חטא אדם שלא זכה לבנים?
אני מבקשת להציע בזהירות שיש כאן רמז לשני אחים אחרים במקרא שמתו צעירים בחיי אביהם משום שבנים לא היו להם: ער ואונן, בני יהודה. הדרשן לא אומר את הדברים במפורש, אבל הדמיון בין המקרים רומז לאפשרות זו. יש בכך גם פרשנות למילים: "בהקריבם אש זרה אשר לא צוו". הם משתמשים בכוח של קדושה שלא באופן הנכון ובמסגרת הראויה.
אפשרות אחרת מובעת בהמשך המדרש: "ע"י שלא היה להם נשים דכתיב: 'וכפר בעדו ובעד ביתו', ביתו זו אשתו" כלומר, הסיבה שלא היו להם בנים היא שלא נשאו נשים, והרי כהן מחוייב להיות נשוי, כתנאי לעבודתו בקודש.
"ר' לוי אמר: שחצים היו. הרבה נשים היו יושבות עגונות ממתינות להם. מה היו אומרים? אחי אבינו מלך, אחי אמנו נשיא, אבינו כהן גדול, ואנו שני סגני כהונה. אי זו אשה הוגנת לנו?
ר' מנחמא… אמר (תהלים עח): "בחוריו אכלה אש" למה בחוריו אכלה אש? משום "בתולותיו לא הוללו".
ר' לוי מצביע על בעיה כאובה שהוא מכיר כנראה מתקופתו שלו, ובפרט לאור מאבקם של חכמי ארץ-ישראל כנגד החשיבות היתירה שייחסו חכמי בבל לייחוס.
נדב ואביהוא הם חתנים מבוקשים, ונשים רבות היו שמחות להינשא להם, אלא שאף אחת לא מספיק טובה בשבילם. כפי שאומר ר' מנחמא בהמשך – על הדבר הזה אוכלת אותם האש. הם מקריבים אש זרה אשר לא צוו – הם מתמקדים בחשיבותם ובמעמדם שלהם עצמם, ולא לוקחים ומנצלים את הכוחות הגדולים שלהם לצורך הקמת משפחה ובניית זוגיות. הבעיה הזו מהדהדת גם בדעות נוספות במדרש על מהות חטאם של נדב ואביהוא: שלא נטלו עצה זה מזה, או שהורו הלכה בפני רבם (משה). הם מעדיפים לפעול באופן עצמאי על-פי הבנתם, מאשר לבנות שותפות המחייבת אותם לצמצם את עצמם. מי שאינו יכול לצמצם את עצמו, לחיות עם עוד מישהי, להיוועץ בעוד מישהו – חוטא באש זרה. מי שלא יכול לכפר בעד ביתו, לא יכול לכפר בעד עמו.
(שמיני תשעח)