'יתד להתלות בה' – על ייחוסו של רבי עקיבא

מפתיע לגלות שרבי עקיבא, גדול מלמדי תורה שבעל-פה, מגיע מייחוס פשוט במיוחד. הגמרא (ברכות כז ב) מתארת שחכמים חששו מלמנות אותו לנשיא 'דלית ליה זכות אבות' והוא מצדו הגיב בצער לאחר שרבי אלעזר מונה במקומו – 'לא שהוא בן תורה יותר ממני אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה' (ירושלמי ברכות ד). אכן, הרמב"ם (הקדמה ליד החזקה) מתאר שרבי עקיבא היה בן גרים – 'ור' עקיבא בן יוסף קיבל מר' אליעזר הגדול ויוסף אביו גר צדק היה'. לא פלא, שהמדרש (אבות דרבי נתן יב ב) מעיד עליו שהוא דוגמה למי שלמד מעצמו ולא מאבותיו שהרי 'אף ר' עקיבא לא זכו לו אבותיו'.
לא זו בלבד שאביו של רבי עקיבא היה נכרי, הוא גם השתייך למוצא מאוד מפוקפק. הגמרא (סנהדרין צו ב, גיטין נז ב) מספרת ש'מבני בניו של סיסרא למדו תורה' או 'למדו תינוקות בירושלים' כאשר ר' ניסים גאון (ברכות כז ב) מעיד שכוונת הגמרא היא לר' עקיבא בעצמו. סיסרא הרשע מצא את מותו באוהלה של יעל לאחר מלחמתו בצבא ברק ודבורה, אולם בניו התגיירו והפכו לאחד מגדולי מלמדי התורה בישראל. בהקשר זה, כתב חיד"א (מדבר קדמות י נב) שיעל הרגה את סיסרא דווקא בראשו משום שראתה את ניצוצות הקדושה הטמונים בשכלו ודעתו. אם נדקדק בלשונו של רבי עקיבא שהעיד שאין לו 'יתד במי להיתלות בה' נמצא בה רמז לאותה יתד שנתקעה בראשו של אבי אבותיו באוהלה של יעל.
אולם, ייחוסו של רבי עקיבא לא הזיק לגדלותו התורנית, אולי דווקא ההיפך. באחת מעצירות הגשמים התפלל רבי אליעזר אולם תפילתו לא נענתה. אחריו התפלל רבי עקיבא וירדו גשמים. כשהתחילה הביקורת על רבי אליעזר, 'יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו, וזה אינו מעביר על מדותיו' (תענית כה ב). ביאור לדברים אנו מוצאים בדברי ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק כי תצא) שמעלתו של רבי עקיבא הייתה גדולה יותר משום 'שהיה בן גרים ונולד בתכונות רעות ואחר כך כבש אותם והפך אותם לטוב והעביר על מדותיו'. דווקא בגלל שרבי עקיבא הגיע מרקע שלילי, הוא התאמץ לתקן את מקורותיו הרעים ובעמלו הגיע לפסגות גבוהות.
כמו בתפילתו גם בלימוד התורה שלו, רבי עקיבא לא משתייך לשושלות מיוחסות בספרי יוחסין אבל דווקא מתוך כך התורה שלו אינה מוגבלת. רבי עקיבא היה דורש הלכות רבות מהתגים הנכתבים מעל האותיות ומצליח למצוא דווקא שם תורה גדולה. לא פלא, שהמדרש מתאר כיצד משה, המיוחס לשבט לוי ולמשפחת הכהונה, אינו מסוגל לשמוע תורה שכזו (שבט מוסר מב).
בעומקם של דברים, ניתן למצוא מעלה נוספת במוצאו של רבי עקיבא כבן גרים. הוא סיים את חייו במיתה נוראה כחלק מעשרת הרוגי מלכות שהיו תיקון לחטאם של האחים שמכרו את יוסף. הזוהר (וישב צו) מתאר, שתשעת האחים צירפו את השכינה הקדושה על מנת להחרים את יוסף ולהשביע שלא תתגלה המכירה. תשעת החכמים נהרגו ככפרה על האחים ואחד מהם נהרג כנגד השכינה. החכם הזה היה רבי עקיבא, שלא היה מיוחס לאחים אלא גר ש'נכנס תחת כנפי השכינה' ולכן רק הוא היה יכול להיות במקום השכינה (של"ה וישב תורה אור).
הדברים מבהילים. אכן בעולם הזה רבי עקיבא אינו מיוחס, אין לו יתד להיתלות בה בעולם של שושלות חכמים וצדיקים. אבל בעולם הרוחני, רבי עקיבא בעמל המידות מתקן את נפשו והופך לאדם שמקושר לשכינה הקדושה בעצמה. רבי עקיבא מלמד, שבעולמה של תורה אין צורך ביתד מיוחסת, לעיתים דווקא חסרונה של היתד מסייעת לאדם להגיע לגבהים אינסופיים.
(קדושים תשעט)