מרדכי גרנביץהארייט טאבמן הייתה שפחה בשדות הכותנה באמריקה בתקופת העבדות הידועה לשמצה.
בגיל 29, בצעד נועז, היא הצליחה לברוח לבדה לצפון, שם העבדות הייתה לא חוקית, אך היא לא הסתפקה בכך. היא עברה, הלוך וחזור, כ-300 מסעות בכדי להבריח עוד ועוד עבדים, תוך סיכון עצמי רב. וכך נשתרש כינויה- "סבתא משה".
באחד ממסעותיה, אחד העבדים פחד ורצה לשוב על עקבותיו. היא שלפה רובה ואמרה לו את המשפט הנצחי: "תחיה חופשי, או שתמות".
במלחמת האזרחים היא לקחה חלק פעיל ושמה נצרב לנצח בתודעת האנושות כאשה שעשתה מהפכה.
בסוף ימיה אמרה משפט נוקב וחודר כליות ולב: "שחררתי אלפי בני אדם מעבדות. הייתי יכולה לשחרר עוד אלפים רבים, אם הם היו יודעים שהם עבדים..".
תמיד כשמתחילים לקרוא על שעבוד מצרים, זה מהדהד בי, ואני נזכר שכדאי לי מדי פעם לבדוק עם עצמי איפה אני משועבד, היכן ייתכן שאני "עבד" ואינני מודע לכך. כמובן שיש תחומים רבים שאפשר להשליך עליהם.
אחד הדברים המרכזיים ש"תופסים" את התודעה, זו הפרשנות החד-משמעית לאירועים או לאינטראקציות בין אישיות.
לעיתים אני עלול למהר לשפוט, לחרוץ דעה, לשלול, לקטלג, לבנות מגדלים של רגשות שליליים, או אג'נדות, והכל על סמך רגע אחד, שבו פירשתי מבלי לבדוק, את המציאות שסביבי או דברים שנאמרו.
כל עוד איני מודע לזה, וזה "מפעיל" אותי על אוטומט, זהו סוג של "שעבוד" בעל כורחי.
היכולת לקחת נשימה, ולהגיד, "רגע, אולי יש אפשרות אחרת? פרשנות אחרת?", היא אותה יכולת נפשית לעצור רגע מרוטינת עבודת הפרך ולשאול: "אולי לא חייבים להישאר פה במצרים, אולי יש עוד אופציה?".
***
חיים היה סופר מחונן, מיום שידע את האלף-בית היה כותב סיפורים.
כל מה שראה, חווה ועבר, היה כותב.
תחביב מוזר היה לו, לכתוב כמה סיפורים שונים לגמרי, על כל מאורע שחווה.
נקודת המבט בכל סיפור הייתה כה שונה, והפרשנויות שניתנו לכל אירוע בסיפוריו היו כה רחוקות זו מזו, עד כי בכל סיפור הייתה העלילה אחרת, הגיבור של סיפור זה היה הנוכל העלוב של סיפור אחר, החוויות היו אחרות כל כך שקורא זר לא היה מוצא דמיון ולא היה מבין שמדובר בכלל על אותו המאורע.
כשנפטר חיים לבית עולמו השאיר אחריו כרכים רבים ובהם סיפור חייו בצורות שונות.
בגרסה אחת הוא מצטייר כאדם רוחני, מיסטי ודתי מאד, בגרסה אחרת הוא חילוני לחלוטין, בגרסאות שונות הוא אדם סכמתי וקר, ובאחרות מצטייר אדם רגיש מאד עד כדי חוסר הגיון. כל התיאורים היו נכונים ומדויקים להפליא בעיני מי שהכיר אותו. ומאידך כה סותרים…
גם הדמויות שסביבו ומניעיהן מצטיירות באופן שונה מסיפור לסיפור, וכל ילד מצא את עצמו בדמויות שונות ופרשנויות שונות לכל סיפור ומאורע שעבר עם אביו.
בסוף הכרך האחרון השאיר חיים מכתב לצאצאיו:
האדם הוא אלף סיפורים בו זמנית,
את רובם אינו מספר אפילו לעצמו.
בדרך כלל יבחר מה שיועיל לו לבצר את בטחונו,
גם אם יטשטש בכך נתונים הזועקים לעין.
ברוב המריבות, המלחמות והמחלוקות,
האדם פשוט נלחם להגן על הסיפור שבו בחר.
אם רק ייאות להקשיב לאופציות אחרות,
ישוב השלום על כנו.
אם תסכימו להודות בפחד שלכם,
לא תצטרכו להפסיד את הצבע והיופי שבגרסאות המקבילות לסיפור חייכם.
אין גרסה אחת בלעדית ומוחלטת.
אם תדעו זאת בזמן אמת,
תחיו בשלום עם עצמכם ועם זולתכם.
בספרים שהשארתי תמצאו סיפורים בהם לקחתם חלק,
ותגלו, שמה שהייתם בטוחים בו בזמן אמת,
היה רק אופציה חלקית וזעירה מהסיפור הגדול, המורכב מכמה סיפורים.
היו שלום, והמשיכו בסיפור חייכם ללא מורא.
היזהרו מן הטוטאליות, ומהצורך להגן בכל מחיר על הסיפור שבחרתם לספר לעצמכם.
אם תשכילו, תגלו את היופי ברבדיו הנסתרים מהם כה חששתם.
(שמות תשעח)
