הרב אליהו בירנבוים (ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון)"הפריסה הגיאוגרפית של היהודים בעולם היא תלוית זמן ומקום. כמעט ואין מקום בעולם אליו לא הגיעו יהודים במשך הדורות"
היהודי הנודד
הביקור בשנחאי עורר אותי לחשוב על שאלת ה"יהודי הנודד", התכונה של ההתניידות היהודית לאורך ההיסטוריה. העם היהודי נמצא בתנועה מתמדת. מתחילת מסעו של אברהם אבינו "לך לך" היהודים לא מפסיקים לנדוד, לנסוע, להגר, לנוע ולעבור מעיר לעיר וממדינה למדינה. במבט ראשון, ההיסטוריה היהודית היא ההיסטוריה של היהודי הנודד. היהודי שגלה מיהודה לאימפריה הרומית, שיצא מבבל ועלה לארץ ישראל, שגורש מספרד והתיישב בארצות שונות באימפריה העותומנית ומחוצה לה, יהודי מזרח אירופה שהיגרו לאמריקה, יהודי טורקיה ומרוקו שהגיעו לדרום אמריקה ועד היהודים המגיעים כיום לסין.
שלושת המוקדים המשמעותיים של ההגירה היהודית בעת החדשה היו ברגעי משבר ופרשיות דרכים בהיסטוריה היהודית. המעבר ממזרח אירופה לצפון ודרום אמריקה לפני מלחמת עולם הראשונה, ההגירה לרחבי העולם בתום השואה ומלחמת העולם השנייה ועצמאותה של מדינת ישראל והתפרקותה של ברית המועצות לשעבר ופתיחת השערים. לפי מחקר של פרופ' דלה פרגולה, מספר המהגרים היהודים הכולל שעברו בין מדינות שונות ברחבי העולם בין השנים 1880 -2011 הוא למעלה מ-9 מיליון מהגרים יהודיים, אחוז גבוה ללא ספק ביחס למכלול האוכלוסייה היהודית בעולם אשר מנתה 7.6 מיליון ב1880, 10.5 מיליון בי1900, כ-16.5 מיליון ערב מלחמת עולם השנייה וכ-13.6 מיליון בראשית העשור השני של המאה ה-21.
ההשלכות של היות העם היהודי עם נודד, יוצרת מחד גיסא יהודי חדש שהוא "רב תרבותי" שיודע להסתגל. היהודי הפך להיות "אזרח העולם", אדם קוסמופוליטי ורב תרבותי שחש בנוח בכל מקום בעולם ויכול לאמץ תרבויות, שפות ומנהגים שונים, אבל מאידך גיסא אין לו שורשים עמוקים במדינה אחת והדבר דורש מהיהודי להיאבק כדי לשמור על אמונתו ותודעתו היהודית מבלי להתבולל לעולם החדש בו הוא נמצא. זהו אתגר לא פשוט. היהודי רכש במשך הדורות את הכלים הדרושים להגירה מעת לעת מארץ לארץ תוך כדי אימוץ שפות ותרבויות חדשות, אבל תוך כדי שמירה על זהותו היהודית והמנהגים היהודיים.
הפריסה הגיאוגרפית של היהודים בעולם היא תלוית זמן ומקום. כמעט ואין מקום בעולם היכן שלא הגיעו יהודים במשך הדורות. הפסוק "והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ" (דברים כ"ח, ל') התקיים בנו כפשוטו. הפריסה הגיאוגרפית העכשווית של היהודים היא תלויה בפיתוח כלכלי ובזמינות של מצב פוליטי ותנאים של זכויות אזרחיות. הצמיחה הכלכלית המואצת אינה הגורם להגירה אלא לבחירת יעד ההגירה. זו הסיבה שיהודים רבים בוחרים כיום כסין כמקום למגורים.
מה הגורם ליהודים לעבור ממקום למקום? האם הניידות היא מתוך בחירה או מתוך אונס? האם ההגירה היא מאפיין יהודי פרטיקולרי או שמא זו תכונה אנושית אוניברסלית? מה גורם ליהודים להרחיק נדוד עד קצה העולם ולהתיישב בערים בהן צריך ללמוד מנדרינית וסינית כדי לתקשר עם האוכלוסייה?
נדמה שיש בעם היהודי "תסמונות היהודי הנודד". עד היום יהודים בארץ וברחבי העולם ממשיכים לקיים את הצו שניתן לאברהם אבינו: "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך."… יהודים אלו לא מסתפקים במקום מגוריהם ובעבודתם אלא מבקשים לחפש אופקים חדשים. לא פעם הם מוכנים לעזוב את הבית והשורשים בכדי להצמיח כנפיים. נדמה שה"יהודי הנודד" היא תסמונת יהודית. הן היהודים והן הסביבה הלא יהודית רואים את היהודי כנמצא במצב של תנועה מתמדת. התכונה היהודית לאורך הדורות היא לדעתי התכונה של חיפוש אופקים חדשים, של התנסות, להיות בתנועה מתמדת ולגלות עולמות חדשים.
המושג "היהודי נודד" שאנו משתמשים בו בגאווה בהיותנו תושבי העולם הגדול והגלובלי, מקורו בשדות זרים, בדת הנוצרית והקתולית. ובדת זו, המושג נאמר כגנאי כלפי היהודים.
מקורו של הביטוי "היהודי הנודד" באגדת עם נוצרית אשר הפכה לחלק מאמונתם. האגדה מספרת כי כאשר ישו נשא את הצלב בדרך לגולגולתה לצליבה, הוא חלף ליד בית של סנדלר יהודי אשר מנע ממנו להישען על קיר הבית ולנוח רגע קט ואף לעג לו. לפי האגדה, ישו דן אותו לנדודים נצחיים עד לאחר שובו לחיים. אולם החשוב באגדה זו, על פי אמונתם הנוצרים, היא שהפכה מסיפור פרסונאלי על אדם אחד להאנשה קולקטיבית על גורלו של עם ישראל כולו. הנצרות ראתה בדמותו של היהודי הנודד באופן מתמיד דרך למצות את מלוא הסבל עם היהודים הנרדפים וסובלים כמוהם כצלוב עצמו. נדודיהם של היהודים מלמדים דווקא על אי יכולתם של היהודים להימלט מגורלם העלוב אפילו במחיר התנצרות. היהודי הנודד נתפס באמונה הנוצרית גם כהאנשה של הגלות הארוכה של עם ישראל המהווה עונש להעם היהודי על כך שלא עזרו לישו בדרכו האחרונה ויותר מכך שלא קיבלו על עצמם את תורתו ודרכו הדתית.
הלכך, נראה לי שכיום יש לבחור מטבע לשון אחר מבלי להשתמש במונח היהודי הנודד, אלא במונח שונה כגון "היהודי הנייד" או "יהודי עולמי" או "יהודי לך לך".
לסיום, יש אומרים שהמציאות שתיארנו על יהודים הנעים ונדים בעולם מסבירה מדוע רובם של המוזיקאים היהודים הגדולים הם דווקא כנרים ולא פסנתרים. שכן יהודי הנודד ממקום למקום יכול לקחת עמו את הכינור ממקום למקום ולטלטל אותו אבל לעבור ממקום למקום עם הפסנתר זה מעט יותר קשה.
