מרב לרנרמשגיחות כשרות זה אולי נשמע חדשני, מודרני ויש מי שיחשוב שאף מתריס, אבל בפועל- אין בית בו האישה לא משמשת כאחראית על הכשרות. גם מבחינת הרבנות הראשית, בעקבות לחצים, זה אפשרי. למרות זאת, הנשים שהוכשרו חשות שלא ששים להעסיקן, אך המועצות הדתיות טוענות אחרת. מי צודק?
ענבל גלעד (37) נשואה ואם לארבעה, מקיבוץ שלוחות, עוסקת בתחום לא שגרתי עבור נשים- היא משמשת כמשגיחת הכשרות הרשמית של המטבח בקיבוץ. שנים שהיא עובדת במטבח הקיבוץ, ועד להסמכתה הרשמית כמשגיחת כשרות היא מילאה שם תפקיד של "נאמנת כשרות", במהלכו הייתה אחראית על שטיפת וניקוי הירקות מבחינה הלכתית, ומאוחר יותר גם על ברירת הקטניות. למעשה, גם ללא תפקיד רשמי, תמיד נטלה חלק בעבודת משגיחי הכשרות.
לפני כשנה וחצי ענבל שמעה על קורס משגיחות כשרות, ומשפחתה אמרה לה פה אחד- זה בשבילך. ענבל מבהירה: "אני לא עשיתי את קורס משגיחות הכשרות כאקט פמיניסטי או כהתרסה, אלא אך ורק מתוך תחושת שליחות ואם יש עוד נשים שמרגישות ככה אז הן תצלחנה".
המלחמה על ההסמכה
בשנת 2013 הוקם לראשונה קורס ייחודי לנשים על ידי תנועת אמונה: קורס הכשרת משגיחות כשרות, הכולל את כל נושאי הלימוד שנוגעים להשגחת כשרות, סוגי כשרויות ומה שקשור במטבח המוסדי והביתי. 12 נשים חלוצות ניגשו לקורס על אף הידיעה שייתכן ובסיומו לא תוכלנה לגשת לבחינת ההסמכה של הרבנות הראשית. בזמנו, הרבנות הראשית התנגדה לשילובן של משגיחות כשרות בתחום ומשכך מנעה מהן את היכולת לעבור את המבחנים. עם התקדמות הקורס וחוסר המענה מצד הרבנות הראשית, תנועת אמונה הגישה בג"צ: "אנחנו מכבדים את מוסד הרבנות", אומרת עו"ד ציפורת שימל היועצת המשפטית של תנועת אמונה, "אבל אם הגענו לנקודת קיצון של הגשת בג"צ זה כי נשארנו בחוסר ברירה".
כיוון שאין מניעה הלכתית להעסקתן של נשים כמשגיחות כשרות, שהרי כל אישה היא משגיחת כשרות בביתה, לב טענתה של הרבנות הראשית היה עניין הצניעות. עו"ד שימל מתארת: "ברבנות הראשית ידעו שאין בעיה הלכתית, ויתרה מכך, אנחנו לא היינו ניגשות לעסוק בזה אם הייתה מניעה הלכתית. ולכן, כשאין משהו אחר לטעון- הרבנות טוענת את טענת הצניעות. זה מקומם. כיום, ניתן למצוא נשים שנמצאות בתפקידים כמו רופאות, טוענות רבניות, עורכות דין ועוד, וכשמדובר בנקודה מסוימת, לפתע עולה טענת צניעות. לתחושתנו, מרגע שנשים בחרו לשמש כמשגיחות כשרות, נוצר ערעור ההגמוניה גברית שהייתה שלטת עד אותו זמן בתחום זה והערעור הזה הוליד את טענת הצניעות, באצטלה של צניעות רוצים לכאורה להגן על הנשים. במקום בו אנו נמצאים, כשנשים עוסקות בכל עבודה- זו טענה שאין לה מקום".
ברבנות הבינו שבג"צ ככל הנראה יפסוק כנגדם ולכן שינו את הנהלים, שעד אותו זמן קבעו שרק מי שלמד במוסד מוכר על ידי הרבנות יוכל לגשת לבחינה. התביעה של תנועת אמונה בבג"צ הייתה שיכירו בקורס שלהם כקורס ממוסד מוכר. משכך, החליטו ברבנות לשנות את הכללים ולהסיר את תנאי הסף שנקרא 'מוסד מוכר', כך שלמעשה כל אדם שרוצה לגשת לבחינות הרבנות יכול לעשות זאת, ו'על הדרך' סוגיית הנשים כמשגיחות כשרות נפתרה- נשים יכולות לגשת לבחינה.
"הרבנות לא אמרה באמירה ברורה ומפורשת שנשים יכולות לגשת לבחינה, אלא בכוכבית בהערת שוליים בחוזר המנהל הכללי. הערת השוליים אומרת 'האמור מתייחס לגברים ונשים כאחד'", מסבירה ציפורת.
"ברבנות הראשית ידעו שאין בעיה הלכתית, ולכן, כשאין משהו אחר לטעון- הרבנות טוענת את טענת הצניעות. במקום בו אנו נמצאים, כשנשים עוסקות בכל עבודה- זו טענה שאין לה מקום"
לאחר שינוי הנהלים מצד הרבנות, התייתרה העתירה בבג"צ. למרות זאת, השופט נועם סולברג מצא לנכון לכתוב פסק דין.
הפסקה האחרונה בפסק הדין אומרת כי אין מניעה לנשים מלשמש כשמגיחות כשרות ולמעשה סותמת את הגולל על הערת השוליים בחוזר המנהל הכללי ונותנת גושפנקה סופית:
"הנה כי כן, הסוגיה מושא העתירה באה על פתרונה. העתירה מיצתה את עצמה. הרבנות הראשית אמרה את דברּה להנחת
דעת העותרות בעתירתן, והמשרד לשירותי דת עיגן את הדברים כהווייתם בחוזר המנכ"ל. אכן, הלכה פסוקה היא כי "מצד נאמנות אין שום חשש שאם אך היא מוחזקת לאשה כשרה וליודעת ומבינה איך ומה להשגיח יש לסמוך עליה (ראו בהרחבה: שו"ת אגרות משה, יורה דעה חלק ב, סימן מד, ושם גם התייחסות לדין שררה) בתמצית: אין עוד מניעה
לנשים, ככאלה, מלשמש כמשגיחות כשרות".
הדרת נשים או חוסר במשגיחות כשרות באזור המרכז?
לאחר שבג"צ קיבל את העתירה, נגשו 12 הבוגרות של הקורס הראשון לבחינה. כולן עברו בהצטיינות. או אז התברר, כך לטענתן, שהרבנים של המועצות הדתיות שאחראים על ההשמה בבתי העסק, לא ששים לקבל אותן לעבודה ומעדיפים להשאיר את הסיטואציה כפי שהייתה ולהעסיק גברים. האם אכן כך הדבר?
הרב משה ביגל, משמש כרבה של מיתר מזה 30 שנה. במיתר ישנם שבעה בתי עסק שמבקשים תעודת כשרות, כולם נמצאים באותו מרכז מסחרי ולכן יש תקן למשגיח אחד. מי שממלא את התקן הזה במשך עשור היא משגיחת כשרות. הוא מספר: "בעשור האחרון יש אצלנו משגיחת כשרות. מבין כל המועמדים חשבתי שהיא הכי מתאימה וזה הוכיח את עצמו. היא לא נבחרה בגלל שהיא אישה או למרות שהיא אישה אלא כי היא מתאימה. אנחנו לא המקום היחידי או הראשון שיש בו משגיחה כשרות, הדבר קיים בהרבה רבנויות".
"בין 178 המשגיחים שנקלטו במועצות הדתיות בפרק הזמן ינואר 2015 – יוני 2016, לא הייתה ולו אישה אחת"
גם בתגובה שהעבירה הרבנות הראשית למערכת "שבתון" נאמר: "ברבנויות השונות ברחבי הארץ מועסקות גם נשים כמשגיחות כשרות וזאת בהתאם לנהלי הרבנות הראשית הקובעים כי אין כל מניעה להעסקת נשים כמשגיחות כשרות".
למרות האמור, בקיץ האחרון יצא דוח מבקר המדינה על נושא הכשרות. הדו"ח מתייחס גם לנושא שילוב נשים כמשגיחות כשרות וכך נכתב בדו"ח: "עד אפריל 2014 לא אפשרה הרבנות לנשים לגשת לבחינות ההסמכה למשגיחי כשרות. באפריל 2014 עדכן המשרד את נוהל הכשרות וציין בו בהערת שוליים כי "האמור מתייחס לגברים ונשים כאחד". מאז הוסמכו לתפקיד זה 12 נשים בלבד; בין 178 המשגיחים שנקלטו במועצות הדתיות בפרק הזמן ינואר 2015 – יוני 2016, לא הייתה ולו אישה אחת. הרבנות לא הנגישה מידע לידיעת הציבור בדבר האפשרות שניתנה לנשים לגשת למבחני ההסמכה למשגיחי כשרות- לא באתר האינטרנט שלה ולא בכל דרך אחרת. מצב שבו שיעור הנשים מכלל משגיחי הכשרות הוא פחות מאחוז אחד, משמעותו הדרה של נשים מעיסוק זה- דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הדרישה למתן שוויון הזדמנויות בתעסוקה".
ציפורת: "אם מבקר המדינה מגיע להשתמש בביטוי של הדרת נשים- הדבר מדבר בעד עצמו. צריך שינוי בתחום. מבקר המדינה מפרט מה צריך לעשות כדי שזה ישתנה. הוא כותב שהרבנות הראשית והמשרד לשירותי דת שאמונים על הנושא הזה חייבים לנקוט בפעולות פרו אקטיביות על מנת שהמצב ישתנה. ברור שהכוונה מבחינתו לא להמשיך את הסיטואציה כמו שהיא ולצפות שגופים פרטיים חברתיים כמו אמונה, צוהר ועוד יקדמו את הנושא, אלא שאותם גופים להם הוא קרא, הרבנות והמשרד לשירותי דת, ינקטו בפעולות מעשיות כדי לשנות את המצב".
בעקבות דו"ח מבקר המדינה, התקיים דיון בוועדה לביקורת המדינה בראשות ח"כ שלי יחימוביץ', כשדנו בנושא הגברת ייצוג נשי של משגיחות כשרות, נאמר לפרוטוקול על ידי יו"ר המועצה הדתית של תל אביב, אלדד מזרחי, בנוכחות חברי הועדה המשתתפים, כי "מבחינתו אין כל מניעה לשלב נשים כמשגיחות כשרות וככל שתהיה פניה כזו יסייע בעניין".
אלדד מזרחי, יו"ר המועצה הדתית בתל אביב, הסביר בשיחה עם "שבתון": "פניתי למועמדת שהוסמכה כמשגיחה על מנת לבדוק את התאמתה כמשגיחת כשרות אבל הדבר לא יצא לפועל בגלל שלהבנתי אין משגיחות כשרות שהוסמכו שגרות באזור המרכז. ככל שתהיה פניה כזו נשמח לסייע ולשלב אותן במערך הכשרות ברבנות תל אביב. למיטב ידעתי עמדת הרבנות הראשית כפי שפורסמה היא שאין מניעה להעסיק נשים כמשגיחות כשרות".
הרב ביגל מאמין שאין שום סיבה שלא לקחת משגיחת כשרות: "אצלי בבית הפרטי יש משגיחת כשרות– זו אשתי, בכל הבתים של כל הרבנים לאורך כל הדורות הייתה משגיחת כשרות וזו אשתו של אותו הרב ומשכך אין מניעה שאישה תשמש בתפקיד של משגיחת כשרות. פעמים אני נתקל במעלות שיכולות להיות לאישה כמשגיחת כשרות ופעמים בחסרונות. המעלות הן שלאישה יש גישה והבנה יותר לדברים שקשורים למטבח ואם עושים דבר באופן שונה יש סיכוי שהיא תתפוס ותגלה, טביעת העין של אישה במטבח טובה משל גבר. החיסרון הוא שאישה צריכה להתמודד מול בעלים של עסקים שלא כל כך מכבדים נשים".
"תריח את החולצה שלו"
הרב ביגל מוסיף: "הרבה פעמים משגיחת הכשרות אצלנו במיתר עלתה על דברים שאני, כגבר, לא הייתי עולה עליהם. כדוגמה אני יכול להביא את עונת הסופגניות המתקרבת: בבתי מאפה בכשרות מהדרין אסור שגוי יכניס את הסופגניות לשמן. עשיתי סיבוב בבית מאפה וחשדתי שהעובד הנוכרי הכניס את הסופגניות לשמן, ומשגיחת הכשרות אמרה לי בוודאות שהוא לא עשה כן. כששאלתי מניין לה היא לקחה אותי לעובד יהודי ואמרה לי "תריח את החולצה שלו", ואחר כך לקחה אותי לעובד נוכרי ואמרה לי "תריח את החולצה שלו". לעובד היהודי היה ריח חזק של טיגון בחולצה. זו תושייה של אישה. משגיח טוב הוא יעיל ולא משנה מה מינו".
