הרב אליהו בירנבוים (ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון)לפני כשנתיים, פגשתי במינכן אשר בגרמניה אדם, בנו של קצין נאצי. אביו היה פעיל באס-אס, הבן ידע ולא ידע על פועלו של אביו בשואה, שכן חלק מהמוסכמות המשפחתיות בזמן המלחמה היו שלא שואלים את האבא מה הוא עושה בצבא ולא מדברים על המלחמה. הייתה מעין חומה של שתיקה, אבל גם דרכה הבנים ידעו את אשר עליהם לדעת. כאשר נודע לו שאני מגיע לכינוס רבנים בעיר, ביקש להיפגש איתי באופן אישי, במקום שקט ודיסקרטי. קבענו להיפגש בבית קפה בעיר.
ליד שולחן קטן חיכה לי אדם בעל חזות גרמנית, גבוה, בלונדיני ובעל אף מחודד, בשנות החמישים לחייו. לא היה לו קשה לזהות אותי בגלל המראה היהודי והכיפה שעל ראשי. הוא הושיט לי יד לשלום ואף אמר לי בעברית "שלום". ראיתי בעיניו הבעה שיש בה גם מן הבושה וגם מן הפחד. הוא פתח את השיחה ואמר לי: "אבי, היה אבא ביולוגי, אבל הוא לא היה אבא אידאולוגי. אני מתבייש במה שאבי עשה ומעשיו לא נותנים לי מנוחה גם לאחר מותו. אינני חושב שאוכל להרגיש הקלה ותחושת מרגוע עד אשר אתגייר ואהפך ליהודי בכל רמ"ח אבריי ובכך אתקן את העוול שעשה אבי. אתה יכול לעזור לי?".
מודה, למרות פגישות רבות שהיו לי בעולם עם אנשים מעניינים ומוזרים, וגם למרות העיסוק כדיין בבית הדין לגיור, שאלה זו גרמה לי לתדהמה רבה. האדם שמולי היה ער להפתעתי כי רבה היא… והמשיך לטעון בפניי, מה לדעתך משפיע יותר? הגנים הגרמנים והנאצים הזורמים בדמי בהיותי בן לאבי? או הרוח והנשמה היהודית הטבועה בי כאדם המבקש להתגייר?
ההסבר המקובל לרצונם של צאצאי הנאצים להתגייר הוא הרצון לכפר על פשעי אבותיהם, לבטל את תחושת האשמה שבקרבם ולשמור על מצפון נקי. לדעתי, מה שמעניין בתופעה זו, הוא שאנשים אלו החליטו להתגייר בגלל השואה ולמרות השואה. השואה הופכת למוטיבציה להיות יהודי! יודעי דבר יודעים לספר שברחובות ירושלים מתגורר יהודי אורתודוקסי שהתגייר והוא צאצא ישיר של אדולף היטלר…
המציאות של צאצאי נאצים המבקשים להתגייר בארץ חוזרת על עצמה בשנים האחרונות. לא מדובר במאות ואלפים, אבל כן במספרים ההופכים מציאות זו לתופעה האומרת דרשני, שכן אין אנטגוניזם גדול יותר בין ההשקפה והתכונות הנאציות של פגיעה בחיי אדם, רצח ואלימות לבין הגישה והדרך היהודית של חסד ורחמנות. ואף על פי כן, יש אנשים המבקשים בשנים האחרונות לעבור ממחנה למחנה ולהצטרף ללאום היהודי ולדת ישראל. האם זה אפשרי? האם על פי ההלכה היהודית ניתן לגייר נאצים או צאצאיהם?
הרב משה הלוי שטיינברג (רבהּ של פרמישלני בגליציה ורב ואב"ד בקרית ים) נשאל: "בעניין נכרי לשעבר חבר פעיל במפלגה הנאצית הידועה לשמצה ויש להניח שבעצמו השתתף במעשים נפשעים וכעת חזר בתשובה ורוצה להתגייר אם מקבלים אותו?"
תשובה: אם לדון מבחינה אנושית בכלל ומבחינת הכבוד והרגש הלאומי בפרט, פשוט וברור שאין המצפון מרשה להזדקק לו ולהיענות לבקשתו בחיוב. בר-נש כזה, אשר ידיו דם יהודי מלאות, אין מקומו במחנה ישראל, כי אם טמא טמא ייקרא לו ומקומו הרחק מבית ישראל ואיך קשה הדבר להכריז עליו: אחינו אתה.
אבל מבחינת ההלכה היבשה אינני רואה כל מניעה מלקבלו. הנה … אין הקב"ה פוסל לבריה אלא לכל הוא מקבל, השערים נפתחים בכל שעה וכל מי שהוא מבקש ליכנס – ייכנס… לכן, אם בית הדין משוכנע שהוא התחרט בחרטה גמורה, חזר בתשובה שלימה, מתאמץ בכנות להיכנס תחת כנפי השכינה ולא מסתתרת איזו כוונה של הנאה אישית או קבלת שררה – אין מצד ההלכה כל איסור לקבלו לחיק היהדות". (חוקת הגר, עמ' ק"ג – ק"ד).
גם הרב שמואל הלוי ואזנר, דן בספרו "שבט הלוי" בשאלה של גיורם של גרמנים וכותב: "ובעצם שאלתו על קבלת הגרמנים שהם משורש עמלק… באופן שאיני רואה שום פקפוק בקבלת הגרמנים לגרי צדק אם באים באמת וצדק לחסות תחת כנפי השכינה…" (שו"ת 'שבט הלוי' חלק ה' יורה-דעה, סי' קמט).
(יוכ"פ תשפ"א)
