ויוה לה ירושלים – יהודי צרפת מעדיפים את נתניה. ויש מי שמנסה לשנות את זה

ויוה לה ירושלים

ירושלים, היא כבר מזמן לא אורו של עולם. לפחות לא של יהודי העולם. רבים מיהודי התפוצות לא יודעים על העיר דבר חוץ ממה שעולה בתקשורת המקומית, וגם בתי הספר היהודיים שם לא מרבים להעלות אותה על נס. מיזם מרתק הוליד סיור בין כמה מבתי הספר היהודיים בצרפת, שהותירו אותנו פעורי פה

אם נשחק משחק אסוציאציות מהיר, ונתחיל ב"ירושלים", אני מניחה שתשיבו כך- עיר הקודש, עיר הבירה, הכותל, הרכבת הקלה. כך גם השיבו תלמידי כיתה ה' בבית הספר "סיני" בצרפת (אם נתעלם מתשובתו של החכם של הכיתה שאמר 'מערת המכפלה').

ירושלים מוזכרת במקרא מאות רבות של פעמים. שירים רבים נכתבו עליה ובכל חופה אנחנו נשבעים לזכור אותה. שנים על גבי שנים שיהודים קיוו לה, עוד לפני שחלמו בכלל שמדינת ישראל קום- תקום. השבת, את ליל הסדר נחתום במילים הנרגשות: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". והיום? האם ירושלים נותרה מיוחדת כשהייתה בעינינו? מדובר בעיר שהפוליטיקה נצרבה בה עמוקות, הלאומית והדתית. המשמעות העמוקה שלה לעם ולמסורת היהודית ולמדינת ישראל- מתעמעמת כיום, בעיקר בתפוצות.

את זה מנסים לשנות בארגון 'עולם שלם' מבית 'ראשית ירושלים', ששם לעצמו מטרה- לחבר את היהודים מכל העולם לירושלים, לעיר שחוברה לה יחדיו, וגם זה לזה, באמצעות תכניות חינוכיות לילדי התפוצות לחיזוק הקשר לירושלים. מדובר במערכיי שיעור חודשיים לכיתות א'-ו' המותאמים לשכבת הגיל של התלמידים, לזרם הדתי אליו משתייך בית הספר, ומוגשים בשפת האם שלהם (נכון להיום ב-5 שפות שונות). התכנים מתחדשים בכל שנה ומעבירים בצורה מתודית, מגוונת ומקורית את ההיסטוריה והערכים של ירושלים; סרטונים מצוירים, משחקים כיתתיים וגם תכנית תאומות בין בתי ספר בארץ ובחו"ל פעם בשנה. את השיעורים יעבירו המורים עצמם, לאחר השתלמות שיעברו, ובסיוע אתר אינטרנט מקסים. והכל- בחינם. האינטרס? אהבת ירושלים.

"בשנים האחרונות אין בבתי-הספר הרבה התעסקות בירושלים, שהייתה בעבר חלק בלתי נפרד מהזהות היהודית. אולי פעם בשנה ביום ירושלים", אומרת עדי ורנר, מנכ"לית 'עולם שלם'.

כשהצטרפתי לנסיעה של 'עולם שלם' לצרפת, לכינוס בארגונם ובשותפות ותמיכת מכללת ליפשיץ, במסגרתו הציגו לבתי הספר היהודיים בצרפת וסביבתה את התכנית החינוכית שיצרו, הופתעתי לגלות שדבריה של עדי הם כהווייתם, לפחות בצרפת, שם מנהלי בתי ספר תיארו באוזנינו עד כמה שולית העיר שנטלה תשעה קבין של יופי בגולה דהיום, יחד עם לימודי הציונות.

היה יהודי בביתך

פטריק פטיט אוחיון אחראי בתי הספר ומנהל קמפוסFSJU , הקרן היהודית המאוחדת, המוסד המרכזי של הקהילה היהודית בצרפת בתחומי החינוך, החברה, התרבות ועוד, סיפר ל"שבתון" על השוני בין החינוך היהודי בצרפת לבין החינוך הכללי במדינה.

התלמידים היהודים לומדים כמו כולם בצרפת, את כל המקצועות כהכנה לבגרות, ומוסיפים שעות לימוד עבור התכנים היהודיים- חומש, משנה, פרשת השבוע, וכדומה. ישנו זמן תפילה, מעבר ליום הלימוד הרגיל הכללי, ויש זמנים של ארוחות וברכת המזון. בנוסף, לוח השנה של בית הספר הוא לפי החגים היהודיים. "זה לא אומר שאין קונפליקט ביום-יום. אומרים שלילד יש רק מוח אחד ואנחנו צריכים למצוא דרך לחבר בין הלימוד היהודי ולימודי החול, צריך גשרים ביניהם", הוא אומר. לדוגמא, לימודי מדע, היסטוריה וכמובן השואה- "יש תכני חובה של היסטוריה בשואה, בכל מקום באירופה לומדים על זה, אבל פה שמים את הפוקוס על ההיסטוריה של צרפת ולא בהקשר ישיר ליהודים. בבתי הספר היהודיים אנחנו שמים דגש על השואה, זה הסיפור של כל ילד יהודי".

מלמדים גם ציונות?

"תלוי בבית הספר", משיב פטריק. "יש בתי-ספר שמעודדים את התלמידים שלהם ללכת ללמוד אחרי הבגרות בישראל, ויש כאלה ששולחים את התלמידים לישיבות בבני ברק. בצרפת לכל אחד יש חזון או ראייה מסוימת על ישראל, אבל כל אחד נשאר יהודי ומחובר לארץ. הרוב בוחרים לדבר על ציונות, ואנחנו מחוברים לארץ, אבל זה לא אומר שנקדיש זמן רב בבית הספר כדי ללמוד את ההיסטוריה של הציונות או של תולדות ארץ ישראל. ההיסטוריה של צרפת היא לימוד חובה, ויש כמה מוסדות שלומדים במקביל גם על ההיסטוריה היהודית, ובבתי ספר אחרים יש דגש על הרבנים וגדולי ישראל".

"אנחנו מנסים שכל ילד שעובר בבתי הספר שלנו גם יהיה צרפתי, וגם תהיה לו זהות יהודית, ושמים דגש על זה שיהודי בצרפת יכול לחיות כאזרח צרפתי, והזהות היהודית היא בחיים הפרטיים"

התשובה של פטריק לשאלה הבאה משאירה אותי מופתעת, ומזכירה לי את האנוסים.

יש מתח בחיים ובחינוך שלכם בין זה שאתם צרפתים ובין זה שאתם יהודים?

פטריק: "יש הכנה לבגרות ולרכישת מקצוע בצרפת ובחו"ל, ועבודה על הזהות היהודית, שזה אישי. זה לא אומר שזה קל להיות יהודי בצרפת היום, אבל בו זמנית אנחנו מנסים שכל ילד שעובר בבתי הספר שלנו גם יהיה צרפתי, וגם תהיה לו זהות יהודית. אנחנו שמים דגש על זה שיהודי בצרפת יכול לחיות כאזרח צרפתי, והזהות היהודית היא בחיים הפרטיים".

לא אבדה תקוותנו

הריאיון האחרון הדהד לי, עד כמה היהודים בגולה השתקעו בה, ובצרפת בפרט- נתניה תפסה מקום מהותי בהרבה משל ירושלים. נקודת אור מצאתי בבית הספר "יבנה" בפריז, בו למעלה מ-1,000 תלמידים בכיתות ו-יב, והוא נחשב למוביל ברמתו הלימודית, ובעל תפיסה ציונית מובהקת. שם בכל כמה מטרים תוכלו למצוא תמונות של ירושלים. אליהו בלחסן, מנהל ומנכ"ל בית הספר תיאר בפנינו את ההבדלים בין בתי הספר היהודיים בצרפת: "זה תלוי בהשקפה של בית הספר. יש בתי ספר שתל אביב מוצאת חן בעיניהם כי הם רוצים שזה יהיה רק כמו בצרפת, בילויים וכו', ויש כאלה שמנסים לקחת את התלמידים לכיוון אחר, לערכים של תורה והתנהגות, ואת זה אפשר להרגיש יותר חזק בירושלים מאשר בנתניה או תל אביב.

"לפה מגיעים ילדים מבתי ספר שונים. יש בתי ספר עם מלא יהודים, אבל בית הספר הוא לא יהודי- הם לא עושים כמעט שום דבר לגבי היהדות ולימודי הקודש. ויש בתי ספר שמשקיעים הרבה זמן בלימודי יהדות ותורה. אנחנו לומדים 6-7 שעות לימודי קודש בשבוע, לימודי החול לוקחים לנו הרבה זמן ואין לנו מספיק זמן כדי שהתלמידים יהיו תלמידי חכמים גדולים, אבל חשוב לנו להעביר את זה כך שהם יידעו ללמוד בעצמם בהמשך. לימודי הקודש הם כמובן לא לבגרות, זה דבר שהתלמידים לוקחים על עצמם".

בזכות האנטישמים

ליהודים בצרפת מתחיל להיות מאוד קשה בבתי הספר הציבוריים, בהם לומדים מוסלמים רבים ויש אנטישמיות חזקה, ורבים עוברים לבתי הספר היהודיים מפני שהם סובלים שם. וזו תמצית הסיפור של העם היהודי- בזכות האנטישמיות היהודים מגלים את היהדות שלהם.

בלחסן: "כשאני מקבל את התלמידים שמגיעים, אני מסביר להורים שבית הספר הזה דתי וציוני. פה מנסים לתת לתלמידים זיקה מאוד חזקה לישראל ולירושלים. 'אל תבואו אלי שאדבר עם הבחורים שרוצים להמשיך את החיים שלהם בארץ. אתם לוקחים סיכון כשאתם שולחים אותם לפה'".

מה עושה הורה שלא רוצה שהילד שלו יהיה ציוני?

"מתוך שלא לשמה בא לשמה. הם באים לפה ולא מעוניינים בתורה, בארץ ישראל ולא בשום דבר, רק שהילד יהיה בסביבה שמורה וגם שהם יוכלו להתקבל לכל מקום שהם ירצו באקדמיה בצרפת, כי ב"ה התלמידים מגיעים לרמה מאוד גבוהה כאן".

מה אתם מלמדים על ירושלים בבית הספר?

בלחסן: "זה בית ספר ציוני אז אנחנו לומדים הרבה דברים אבל לא שמים דגש מיוחד על ירושלים. אנחנו מנסים לפתח את החיבור ואת הקשר בין היהודים וארץ ישראל. אנחנו רוצים שאחרי הבגרות התלמידים ימשיכו לארץ ישראל. המורים שמלמדים פה עברית מלמדים כל מיני דברים על ישראל, וגם שעה בשבוע התלמידים לומדים שיעור של ספרות יהודית, מעבר לתכנית של לימודי חול, ובלימודי קודש זו אפשרות מאוד פתוחה לדבר על העיר ועל הקדושה שלה, מתי שיש אפשרות מעבירים את זה לתלמידים. יש לנו פרויקט שתלמידי י"ב מגיעים לישראל ובית הספר שלנו בכוונה תחילה מתמקם רק בירושלים בשבוע הזה, למרות שהצרפתים אוהבים את נתניה…".

"יש בצרפת בתי ספר עם מלא יהודים, אבל בית הספר הוא לא יהודי- הם לא עושים כמעט שום דבר לגבי היהדות ולימודי הקודש. ויש גם בתי ספר שמשקיעים הרבה זמן בלימודי יהדות ותורה"

כחול לבן אבל לא בדגל

בית ספר סיני הוא בית ספר ברוח חב"ד, שם תמונות הרבי מחליפות את אלו של ירושלים. פטריסיה קראוויק מנהלת בית הספר מתארת: "בתי ספר חב"ד בצרפת מקבלים כל סוגי הילדים- מילדים של רבנים ועד כאלו שלא שומרים כלום. האנטישמיות גורמת להורים לרשום את הילדים לבתי הספר היהודיים. השיטה של הרבי זה לראות את הנשמה ולא את החיצוניות. אנחנו נותנים הכל באהבה ומקווים שהם יתאהבו בדת, בעברית ובלימודי הקודש. יש לנו לוח זמני לימודים מאוד צפוף, בקודש ובלימודי חול. בגלל שאנחנו בית ספר דתי יש לנו הרבה לימודי קודש- 15 שעות בשבוע".

חב"ד זו לא תנועה ציונית. יש לכם שאיפה שהתלמידים יעלו לארץ?

"זה לא החזון של בית הספר. אנחנו חוגגים את יום העצמאות בצורה שלנו. אומרים שזו מתנה של הקב"ה ועושים ארוחה ישראלית, כמעט כולם באים בכחול ולבן אבל לא עם דגלים. כולם אוהבים את ארץ ישראל, ואנחנו מתפללים עבור החיילים. זה קצת אמביוולנטי. זה תלוי במנהל", משיבה פטריסיה.

ומה לגבי ירושלים?

"בצרפת לכולם יש קשר מאוד חזק עם ישראל. הרבה באים לבקר בארץ וגם הולכים לשרת בצבא. הקשר הוא לא בדיוק עם ירושלים כי הם הולכים הרבה לנתניה ולתל אביב. יש כמה שאפילו לא מבקרים בירושלים כשהם בחופש כי הם לא הבינו את המקום- אליו אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום. באמת הרבה לא מכירים את ירושלים כמו שצריך".

"בצרפת לכולם יש קשר מאוד חזק עם ישראל, אבל הרבה לא מכירים את ירושלים כמו שצריך. כשהם באים לבקר בארץ, הם הולכים הרבה לנתניה ולתל אביב. יש כמה שאפילו לא מבקרים בירושלים כשהם בחופש"

גרסא דינקותא

פטריסיה אפשרה לצוות 'עולם שלם' להעביר מערך שיעור קצר בנושא ירושלים באחת מכיתות ה' שכפי שפתחתי כאן, ידעו דברים מועטים על העיר. כשעדי הקרינה להם סרטון מצויר על שני אחים שתרים את ירושלים הם היו מרותקים ולהוטים להשיב על השאלות שהגיעו בהמשך.

השיעור הזה ביטא את נקודת המוצא ממנה יוצא הפרויקט של 'עולם שלם' – גרסא דינקותא. יש ללמד את ילדי התפוצות, בחכמה ובצורה מסקרנת, על ירושלים – אבל מגיל קטן, כדי שזו תיחקק על ליבם לשנים רבות. "אי אפשר לשנות בשנה אחת תודעה של ילד יהודי שאת רוב שנותיו בילה בחינוך היהודי בחו"ל. מה שחשוב זה מה הילד חווה בשנים הראשונות, הערכים שיישארו איתו כשיגדל", אומרת ורנר. "זה היה הבסיס להקמת 'עולם שלם'. ביהדות התפוצות לא כולם דוברים עברית, לא כולם יעלו בסוף לארץ ישראל, לא כולם מתחתנים עם יהודים. מה מחבר אותנו היום? אנחנו רוצים להחזיר את הערך של ירושלים כעיר שחוברה לה יחדיו לזהות הבסיסית שמחברת את כל היהודים בעולם. כשמתמקדים בירושלים מקבלים כל כך הרבה ערכים אחרים; אחדות, סובלנות, שיבת ציון, מנהיגות. וזו דרך להעביר לילדים את המסר שיש עוד יהודים בכל העולם.

"הקשר לירושלים הוא תמצית הקשר לארץ ישראל, לכן היכרות בלתי אמצעית עם אתריה של ירושלים מהווה תשתית חיונית ללימוד תולדות ארץ ישראל. הילדים יקבלו תמונה על האנשים שחיים בירושלים פעם והיום, על ההתפתחות של ירושלים והחשיבות שלה, הכל ברמה מקצועית גבוהה ביותר. אנחנו רוצים שילד צרפתי, למשל, יילמד על ירושלים בלי להכניס לו את כל הדברים מסביב, שלפעמים הם בעיתיים מבחינת בתי הספר בתפוצות", היא מסבירה.

"ביהדות התפוצות לא כולם דוברים עברית, לא כולם יעלו בסוף לארץ ישראל, לא כולם מתחתנים עם יהודים. מה מחבר אותנו? אנחנו רוצים להחזיר את הערך של ירושלים כגורם המחבר בינינו"

עד כה הצטרפו 180 בתי ספר למיזם, שיקבלו מערכי שיעור מדי חודש, והיד עוד נטויה, צוות 'עולם שלם' טס מסביב לעולם כדי להציע את מרכולתה של ירושלים ולהחזיר את עטרתה ליושנה.