בקש שלום ורדפהו

אחד היסודות הגדולים ביותר של חג הסוכות הוא ראייתו כצד הנמצא בדיוק במהלך ההפוך מחג הפסח – מלחמה ושלום. פסח הוא בתחילת הקיץ, ״לעת צאת המלאכים״ – לאמור: בחורף לא נלחמים, והקרבות מתחדשים עם תחילת האביב (נפוליון), ואילו סוכות מכניס את הכוחות למאבק בגנרל חורף; בליל הסדר אין אנו אומרים מילה אחת טובה על הגויים – אלא ״דם ואש ותימרות עשן״, ואילו  בסוכות אחד ההסברים להקרבת שבעים פרים היא תשומת לב לשבעים אומות העולם; בהפטרה בסוכות אנו קוראים את נבואת זכריה, המדברת על חג הסוכות כהתגשמות חזון הגעת כל גויים לירושלים, וכשמצרפים לכך את נבואת ישעיהו על השלום העולמי אנו למדים על מהותו של החג המיוחד הזה. השלום עם העולם מסביב יונק מייחודה של הסוכה גם כלפי פנים: ״מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת״, וסמלי ארבעת המינים המאגדים את חלקי עם ישראל כולו, ועוד ועוד.

ימים אלה, שהם הימים שלאחר יום הכיפורים, עדיין נושאים בקרבם את בשורת התיקון. אחד המדרשים היפים ביותר, המלמד על דרכי התיקון הראויות הוא זה:

״בזאת יבא אהרן – זה שאמר הכתוב ״כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ מִלְחָמָה:

ר' נתן ור' אחא בשם ר' סימון אמר: אם עשית חבילות של עבירות – עשה כנגדן חבילות של מצות:

עינים רמות – והיו לטוטפות בין עיניך;

לשון שקר – ולמדתם אותם את בניכם;

ידים שופכות דם נקי – וקשרתם לאות על ידך;

לב חורש מחשבות און – והיו הדברים האלה;

רגלים ממהרות לרוץ לרעה – הוי רץ אחר מילה, שהיא בין ברכים;

יפיח כזבים עד שקר – ואתם עדי נאום ה';

ומשלח מדנים בין אחים – בקש שלום ורדפהו" (מדרש רבה אחרי מות).

המבקש לתקן את המדנים בין האחים, שנראים היום כצרה הקשה ביותר שעם ישראל שרוי בו – קרוא לשנות את הדרך שמטפחת את הקרע. במקום לעסוק בחיפוש אחר ההתקפות הציניות ביותר האפשריות, אחר ה״פוזיציה״ שהעומד מולו כמובן וללא כל ספק מדבר מתוכה, אחר ה׳עובדות׳ השקריות המתפרסמות כל הזמן – צריך לרדוף אחר השלום. השלום אינו מסמוס, ביטול המחלוקת, נחמדות חסרת חוט שידרה או ויתור מתמיד. שפת השלום שהסוכה מדברת בה אינה מכחישה ואינה מבטלת את ההבדלים ואת הפערים. היא קוראת למתח מתמיד שבין השבטיות והתפישות השונות ובין ההכרה שיש מוקד אחד שמכנס את כולנו למקום אחד, ואינו מוציא אף אחד מהמסגרת הכוללת הזו.

בימים הרעים האלה, שבהם השיח הציבורי איבד את מושגי ההקשבה, האמון בצד החולק, הדיוק במילים, האמת בעובדות וכדו׳ – אנו קרואים לרדוף אחר השלום ולנהוג אחרת. זו דרך התיקון של ״בתחבולות״, ואין תחבולה חשובה יותר מאשר זו.

(סוכות תשפ"א)