הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)חסד אלוקי גדול הוענק לנו בשעה שניתנה לנו האפשרות לשוב למציאות ולפעול בתוכה. כאלמנה היינו במשך שנים רבות, בהן נדחינו מפעילות במציאות, ונתונים היינו ביד אויב למשיסה. ההיסטוריה הלאומית שלנו – לא בידינו היא עוצבה. עמים זרים כבשו את אדמתנו ואנו לא יכולנו להתיישב בה ולמלא את ציווי התורה להקים לנו ממלכה ככל הגויים אשר סביבותינו. בין העמים נדדנו, ונתונים היינו לחסדם של מלכים ורוזנים שאינם מקרב אחינו. אבדנו את יכולת השלטון, המשפט העצמי, הטבעת מטבעות משלנו, הגנה עצמית, ועוד עניינים רבים המאפיניים אומה עצמאית. אמנם, יש להיזהר מאוד מלהשחיר את ההיסטוריה, ולהתעלם מכל הדברים הנפלאים שיכולנו ליצור גלות זו. דווקא ביטל הלאומיות העלה על נס את עולמנו הרוחני, את היצירה התורנית הרחבה, את חיי הקהילה, את פיתוח המחשבה והאמונה, את הסולידריות היהודית, ועוד עניינים נפלאים הצומחים דווקא בשעות קשות של מצוקה. מעבר לכך, היו גם ימים יפים בימי גלותנו, כאשר אנו מתבוננים על חיי היחיד ועל הקהילה היהודית במקומות שונים ובזמנים שונים. ברם, עיקר העיקרים של הביטוי הלאומי כעם לא היה לנו – לא הייתה לנו מדינה !
חסרונה של מדינת ישראל בא לידי ביטוי בעיקר בשני תחומים. ראשון בהם הוא עצם הרצון להתארגן באורגן לאומי, וליטול את האחריות לעצמנו על כתפינו. חפץ פנימי זה הוא מהיסודות היותר עמוקים של קיומנו כעם. הוא לא בא לשרת דבר מה אחר, ואין הוא אמצעי. הוא מטרה בפני עצמה. זוהי תכונה אנושית יסודית, הרוצה להתארגן כקבוצה ולקבוע את הווייתה בכוחות עצמה. היא הובטחה לאברהם אבינן ("ומלכים מחלציך ייצאו"), ומאז היא חלק בלתי נפרד מתולדות עמנו. אין אנו עוצמים עין בפני הסכנות שאורגן לאומי זה מזמן, ופעמים שהוגדר הרצון ליישות לאומי כמאיסת שם שמיים ("כי לא אותך מאסו, כי אותי מאסו ממלוך עליהם" אמר הקב"ה לשמואל הנביא), אולם יסוד הדברים ועיקרם הוא ההכרה העמוקה שישנה חשיבות עילאית להקמת ממלכת כהנים וגוי קדוש. תחום שני אותו לא יכולנו להביא לידי ביטוי בהעדר מדינה הוא הקשר המיוחד לארץ ישראל. דווקא בשל העובדה שאין הארץ משמשת לנו פלטפורמה בלבד להתארגנות, כי אם היא קשורה קשר בל יינתק לנשמתנו הפנימית, ודווקא בשל הצורך החיוני בחיים לאומיים בארץ כדי להביא לידי ביטוי את כל הכמוס בנשמת ישראל, אנו מכירים היום עד כמה ארץ זאת הייתה חסרה לנו, ואיזו זכות מופלאה הוענקה לנו לחיות בדורנו.
על כך אנו מודים ומהללים ומשבחים למי שאמר והיה העולם. הוא זה שבעזרתו הצלחנו להוביל את עצמנו, לרדוף את אויבינו ולהשיגם, ולכונן מחדש את היישות המדינית הלאומית. חסד אלוקים עליון זה מאפשר לנו להודיע בעולם שדם יהודי אינו הפקר, שעם ישראל מחדש את בריתו עם ארצו ומקיים את מצוות ישוב הארץ, שהיסודות התיאולוגיים של הנצרות בדבר ברית חדשה ובחירת אומה אחרת תחתנו מתנפצים בכל יום מאז הקמת המדינה, ולהודיע ששבנו לכאן כדי להיות כאן, וכדי לפנות אל העתיד הצפון לנו. על כך חוגגים אנו את יום עצמאותנו בתרועה גדולה.
חגיגות אלו אינן מונעות בעדנו להתבונן גם על הצד השני של הטבע. במקום בו יש אפשרות- יש אחריות, ובשעה שניתנה לנו ההזדמנות הגדולה לבנות עולם ולתקנו – אנו יכולים חס ושלום לקבל החלטות מוטעות, ולקלקל ! בתהומות קלקולים רבים אנו נופלים: עדיין לא הצלחנו להקים חברה של צדקה ומשפט, ההולכת בדרכו של אברהם אבינו עליו השלום, ומכוננת את היסודות החברתיים על אדנים מוצקים אלה; עדיין לא הצלחנו להקים מדיניות המבקשת להגשים באופן מלא את חזון התורה והנבואה, בחיי תורה ועבודה, קדושה וצניעות, ומעצבת את רשות הרבים שלה לאור דבר ד; עדיין לא הצלחנו להתייחס אל ארץ ישראל לא רק כאל זכות כי אם כאל חובה, ולשעבד חלק ניכר ממאמצינו הפנימיים והמדיניים להתחברות מתמדת בה, ואנו אולי נסוגים ממנה ומגרשים את עצמנו בהריסת מפעל התיישבות מפואר.. עדיין יש בחברתנו פער נורא בהכנסות, עבדות מודרנית של עובדים זרים ושכירים העובדים אצל קבלן; עדיין יש חולים שאינם מתקרבים לקבל את הטיפול הראוי להם ואלימות נפוצה ברחובותינו; עדיין יש פריצות המתהלכת ברשות הרבים, ומוזילה את דמות האדם – בדרך כלל האישה – לרמות ירודות; עדיין שלטוננו אינו פועל על פי משפט וחוק, ודברי נביאנו כנגד ה"רועים" תקפים גם היום; מכוח כל זה עדיין לא זכינו לכונן מחדש את הקשר העמוק בינינו לבין מקום מקדשנו ולא זכינו לחידושה של השראת שכינה וחידוש הנבואה. עוד מלאכה גדולה לפנינו.
ברם, כל זה מוטל עלינו, וזו האחריות שלנו. אל לנו לטשטש בין השמחה הגדולה על מה שזכינו לו, לבין הכשלונות שלנו, ובשל הכישלונות שלנו כאומה לנתק את הקשר שלנו עם מדינת ישראל, ולהפסיק לראות בה חסד אלוקי וכלי לאומי לביטוי לאומי של כלל ישראל. להפך, ביום העצמאות הקרוב עוד נחזק יותר את ההכרה השמחה על מה שקבלנו מאת ריבונו של עולם, ובמקביל את האחריות שאנו מקבלים על עצמנו להפוך מציאות זו ליותר טובה ויותר מתוקנת. שמחה גדולה ממלאת את לבנו בראותנו את דגל מדינת ישראל העצמאית מתנוסס מעל בתינו ומכוניותינו, ואנו מודים ומהללים לשם יתברך על החסד שזיכנו, ומקבלים על עצמנו להיות ראויים יותר למתנה זו בשנה הקרובה. יחד עם הקריעה שבנפש על מה שלא הקמנו עדיין במדינתנו, ועל ההריסות שאנו מביאים על עצמנו, נחוג גם השנה בהלל והודאה, בשירה ובזמרה, את היום העצמאות.
(קדושים תשס"ה)
