סבלנות פירושה הכוח הנפשי לחכות, להמתין, להתאפק ולא להגיב או לפעול בטרם עת, או בצורה לא רצויה. זוהי אחת המידות הטובות שראוי לרכוש, והיא באה לידי ביטוי בצורות שונות. בעלי חיים, ילדים קטנים ואנשים "עם פתיל קצר" מתקשים להיות סבלניים, אבל אנשים בעלי מעלה מסוגלים לנהוג בסבלנות ובאורך רוח, ולשמור על שלוות נפש גם כאשר המציאות אינה מתנהלת כפי רצונם.
"ארך אפיים" זו גם אחת ממידותיו של אלוקים. עצם קיומו של העולם, עם כל החסרונות, הפגמים והרוע שבו, דורש כביכול מאלוקים סבלנות רבה, עד שיושלם התהליך שלשמו נברא העולם והכל יגיע לשלמות. בפרקי היכלות (פרק יח) נאמר שמלאכי השרת קוראים לאלוקים "מלך עלוב", ומסביר זאת בעל תומר דבורה (פרק א), שבני האדם לוקחים את החיות והקיום שה' משפיע עליהם בכל רגע – ומשתמשים בהם כדי לעבור על רצונו, ולמרות זאת הוא מאריך אפו ואינו לוקח מהם את החיים מיד בשל עלבון זה. לפעמים נראה לבני האדם שה' מאפשר לרוע להשתולל בעולם מתוך אדישות או חוסר אכפתיות, אבל למעשה הדבר נובע מסבלנותו הגדולה, ומכך שבחוכמתו הרבה הוא מבין שיש להניח לתהליכים להתקדם בקצב שלהם, בלי להתערב בהם מלמעלה.
מנהיגי ישראל נבחנו במידת הסבלנות שלהם. אברהם חיכה בסבלנות עד גיל מאה לקיום הבטחת הזרע. משה רבנו ננזף על חוסר סבלנותו, וכך גם בני ישראל שנענשו על קוצר רוחם בדרך. שאול המלך איבד את המלכות בשל חוסר סבלנות, ודוד זכה בה בשל האיפוק שלו.
גם אנו נדרשים לסבלנות רבה. במשך אלפיים שנה חיכה עם ישראל לשוב לארצו, ולא הפסיק להאמין ולקוות לכך, עד שאכן זכינו לקיבוץ גלויות ולהקמת המדינה. האמונה בביאת המשיח ובתחיית המתים דורשת גם היא אורך רוח: "ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". אי אפשר לזרז את גדילתו של תינוק או את צמיחתו של עץ, ומי שפותח את התנור כל רגע כדי לראות אם העוגה כבר מוכנה – רק מונע ממנה להיאפות כמו שצריך. תהליכים רבים בטבע לוקחים זמן רב, ומלמדים אותנו לחכות בסבלנות עד שיבשילו. בדור האינסטנט, שרגיל לקבל כל דבר מיד, זה ניסיון קשה יותר, אבל אפשר לעמוד בו.
(סוכות תשפ"א)