מרב לרנרעם 200 אלף נשים מוכות בישראל, הרציחות הבלתי פוסקות של נשים על ידי בני זוגן הפכו כמעט לדבר שבשגרה. בת לציונות הדתית שהצליחה לצאת ממערכת יחסים אלימה משתפת את קוראי 'שבתון' ברגעים הבלתי נתפסים, וגם – מהי עמדת היהדות בנושא?
"בחודש האחרון זה היה קטסטרופה. הייתה ענישה שלא לצאת מהבית, אלימות פיזית, הוא היה מתאר איך אפשר להעלים אותי ואף אחד לא יידע – הוא יביים תאונה, ישפוך עלי חומצה ואני אעלם, זו לא בעיה לחפור בור ולקבור אותי שם ואולי עוד כמה שנים יצוצו אצבעות. הוא היה מחזיק אותי מהכתפיים ואמר שבא לו לזרוק אותי מהמרפסת. אלו היו החיים", החיים של שירי.
שירי (שם בדוי), בת לציונות הדתית, עברה מסכת של התעללויות בל יתוארו על ידי בן זוגה. בכוחות נפש אדירים יצאה מבית הזוועות, נכנסה למקלט לנשים של בת מלך, התגרשה והיא מספרת לנו את סיפורה. סיפור שאולי היינו שומעות גם ממיכל סלה, מריה טל או מאסתר אהרונוביץ', זכרונן לברכה, אם רק היו יוצאות מהתופת בה חיו.
בישראל חיות כיום כ-200,000 נשים מוכות! בשנים האחרונות נרצחו בישראל מעל 20 נשים מידי שנה. רק מתחילת השנה העברית נרצחו שלוש נשים על ידי בני זוגן.
"אנחנו יודעים היום שהאלימות חוצה מגזרים, מעמדות, רמת השכלה ומעמד סוציואקונומי", אומרת צילית יעקובסון, יו"ר עמותת בת מלך המחזיקה שני מקלטים לנשים דתיות הסובלות מהתעללות פיזית ונפשית על ידי בעליהן. "מגיעות אלינו נשים מכל גווני האוכלוסייה הדתית- חרדית, ממרכז הארץ והפריפריה, גרעינים תורניים, צפון ודרום. נשים בעלות השכלה גבוהה, נשים עובדות ונשים שלא יכלו לצאת לעבוד כחלק משליטת הבעל", היא מתארת.
ההיסטוריה של האלימות
ד"ר מרדכי פרישטיק, מרצה בכיר במכללה האקדמית צפת, מרצה בבר אילן זרועות הבטחון ומחבר הספר "אלימות במשפחה בפרספקטיבה יהודית" חקר את האלימות כלפי נשים לדורותיה. לדעתו מצב הנשים הושפע גם מכך שמעמד האישה ביהדות היה ירוד וגם מתוך הגישה שהונהגה- 'והוא ימשול בך': "בעבר, המצב של נשים בחברה פטריארכלית היה קשה מאד. ביהדות מעמד האישה מאד ירוד, בכל התחומים. אסור לתת עדות בביה"ד וכל מיני איסורים שגרמו לגבר לשלוט בבית, 'והוא ימשול בך', וזו הייתה הגישה. ביחס לאלימות – מצד אחד, הרמב"ם והשולחן ערוך התירו להכות אישה שלא מכבדת את בעלה ולא נותנת לו את מה שהיא מחויבת לתת לו – למשל, להאכיל אותו ולרחוץ את רגליו, יש הגדרות מדויקות מה אישה חייבת לעשות לבעלה מבחינת המלאכות. הראב"ד יצא נגד ואמר שלא שמענו בעם ישראל שמכים נשים וזה דרך כותים (גויים) להכות אישה. מפתיע שכך אמר הרמב"ם, שהיה נאור. אולי זה בגלל שחי בעולם איסלאמי".
אלימות כלפי נשים הייתה תופעה נפוצה מימי הביניים, תיעוד לכך מתחילים לראות מהמאה ה-13: "מצאו במערות קהיר שו"תים של נשים שבאו לרבנים וסיפרו שהבעל הכה אותן והרבנים נתנו עונשים לבעל כמו נידוי ומכות. לא מוצאים אלימות כלפי נשים בתקופת התנ"ך והתלמוד. יש גם סיפורים מהמאה ה-19 שהרבה גברים מרוסיה ופולין נסעו לארה"ב והשאירו את הנשים עגונות לבד עם הילדים באירופה, מחוסרי כל. התופעה של עגונות שזו גם סוג של אלימות – מובילה לימינו, כשגם בימינו יש תופעה של בעל שרב עם האישה ונעלם בעולם", ממשיך ד"ר פרישטיק.
"הרמב"ם והשולחן ערוך התירו להכות אישה שלא מכבדת את בעלה ולא נותנת לו את מה שהיא מחויבת לתת לו. הראב"ד יצא נגד ואמר שלא שמענו בעם ישראל שמכים נשים וזו דרך גויים"
זו לא רומנטיקה
ישנם סוגים שונים של ביטויי אלימות: אלימות גופנית, מינית, נפשית, כלכלית, רוחנית ובידוד חברתי.
צילית: "הרבה פעמים נשים הן המפרנסות אבל הבעלים ממדרים אותן מחשבונות בנק, אוסרים עליהן לקנות ללא אישורם. מה שמניע את האלימות זו השליטה, כשמעל הכל ההסתרה- שאף אחד לא יידע. מי יאמין שזה מה שקורה? אלימות בין בני זוג זו דינמיקה אחרת. זה לא אדם שיכה את הבוס, את חברים בעבודה או בבית כנסת. זה יכול להיות אדם כריזמטי, בעל תפקיד נחשק, מעורב בחבר'ה, ולכן זה קשה.
"גבר אלים ינתק את האישה מהמשפחה והחברים כדי לחזק את השליטה והתלות בה. הוא ימנע ממנה להגיע לאירועים, יעקוב אחרי כל צעד שלה, היא תפסיק לענות לטלפון. בחורות צעירות לפעמים מפרשות קנאה ואובססיה כחיזור ורומנטיקה. צריך להבחין כשמדובר בקנאה מוגזמת ורכושנות. אם היא צריכה לקבל את אישורו לכל פעולה, אם היא מוותרת על צרכיה, הוא כל כך אוהב אותה שהוא לא נותן לה להתרחק, היא מרגישה אשמה בכל מה שקורה או שהוא אומר 'תראי מה את גורמת לי לעשות' – זו לא מערכת בריאה. נורת אזהרה נוספת אלו מצבי רוח משתנים במהירות כשאי אפשר לצפות את התגובה אליהם".
שידוך טוב – ואלים
בשנות ה-20 לחייה שירי הכירה בשידוך את מי שלימים יהפוך לבעלה. הוא היה "שידוך טוב". על הנייר הוא ענה על כל הקריטריונים וגם בקהילה כולם שיבחו אותו. "במבט לאחור אני יכולה להגיד שבמהלך התקופה שיצאנו היו ניצני אלימות. אז לא ראיתי או לא רציתי לראות את זה ככה. האלימות הלכה וגברה אחרי לידת הילדים", היא משתפת.
לאחר החתונה סבלה שירי תחילה מאלימות נפשית ומילולית שכללה הפחדה ואיומים, גינוי וביקורת לגבי התנהגותה כאישה ותפקודה. אם יש משהו ששירי זוכרת יותר מכל זה את עצמה מבינה שיש כאן בעיה, אז היא פנתה למדריכת הכלות שלה שביטלה את דבריה: "הוא נתן לי להרגיש שאני מטומטמת, לא שווה כלום. שאני לא יודעת לעשות כלום, בכל דבר. ובתוך תוכי אני אומרת שאולי אני באמת לא טובה. המדריכת כלות לא הייתה לטובתי, היא אמרה שזה בסדר, אישה צריכה לעשות רצון בעלה. תעשי אותו מלך ותהיי מלכה – אולי אצל זוג נורמלי, אבל לא במצב כזה. עשיתי מה שהמדריכת כלות אמרה אבל הוא זלזל בכל מה שעשיתי כדי להיות אישה טובה ופגע בי".
האלימות כלפי שירי הלכה וגברה. כחצי שנה לאחר נישואיה ובנוסף לאלימות הנפשית, החל הבעל לנהוג בה באלימות כלכלית: "לקחתי 50 ש"ח מחשבון הבנק כדי לקנות דברים לשבת והוא התעצבן. הוא אמר שאני חסרת אחריות ובגללי נגיע לקריסה כלכלית, החל לצעוק 'חתיכת מפגרת, אני לא אפול יחד איתך', ושבר לי את האשראי. מאותו רגע הייתי תלויה בו כלכלית, על כל שקל שהוצאתי הייתי צריכה לקבל רשות, כולל מעדן או שתיה. הוא בדק שאני לא מחביאה כסף ובדק את הקבלות, וזה הגיע למצב שהוא חסם לי את הטלפון כי אני מבזבזת כסף על שיחות טלפון וזה הלך והדרדר עד שלא היה לי כלום שיכלתי לעשות או להתנועע".
"על כל שקל שהוצאתי הייתי צריכה לקבל רשות, כולל מעדן או שתיה. הוא בדק שאני לא מחביאה כסף ובדק את הקבלות, וחסם לי את הטלפון כי אני מבזבזת כסף על שיחות טלפון"
איך לא קמת ועזבת?
"דנתי אותו לכף זכות. האלימות הנפשית השפיעה עליי עד להכרה כי הבעיה אצלי, אני הלא בסדר, כי אני בזבזנית, אישה לא טובה", היא משיבה.
לאחר לידת הילד הראשון הגיעה האלימות הגופנית שהחלה בדרישה לצניעות יתר שלה. הוא אסר עליה להתאפר או להתבשם. שירי נזכרת בביטוי האלימות הראשון שהפגין כלפיה: "הייתי בבית עם חצאית הריון רחבה. כשהתכופפתי נחשף טיפה הגב בין החולצה לחצאית, הוא התעצבן וצעק: 'חוסר צניעות, איך את הולכת, פרוצה', ואז הוא לקח את הסכין הענקית של הבשר ועבר איתה על הגב החשוף ואמר 'בפעם הבאה זה ייכנס בך', ואז הוא עבר לארון וקרע את כל הבגדים שלי מעצבים".
במקביל התחיל להעניש אותה: "הוא אסר עלי לשמוע רדיו וחדשות כי זו עבודה זרה. אם שמעתי, הוא העניש אותי שלא אלך לעבודה או ללימודים. עונשים בגלל דברים שלגביהם הוא החליט שאני לא בסדר היו דבר שבשגרה, גם אם הייתה כביסה בסל כביסה או אבק במגירה".
גם בנה, אז בן שנתיים, שהיה עד לכל האלימות שהופגנה כלפיה, החל לנהוג כלפיה באלימות: "הבעל לקח בקבוק קרח וחבט בי, והילד בעקבותיו גם לקח בקבוק מים וחבט בי. אמרתי לו שאסור לעשות לאמא. אבא שלו אמר: 'תמשיך, צריך לעשות את זה לאמא. אתה תסיים את העבודה של אבא, אתה תרצח את אמא'".
בחודש האחרון לפני שהעזה לעזוב את הבית המצב הנורא הגיע לשיא- הוא העניש, אנס והכה אותה בלי סוף, תוך שהוא מאיים עליה כי ירצח אותה ותיאר לה את הדרכים בהן יעלים את גופתה. בשלב הזה שירי יצרה קשר עם 'בת מלך' שהנחו אותה כיצד לנהוג. ביום בו החליטה שירי לעזוב את הבית הוא איים עליה כי הלילה יהיה הסוף שלה. "הוא אמר לי- 'תהיי מוכנה, הלילה זה הסוף שלך. אני אקח את הסכין הכי גדול במטבח'. חברה שלי שמעה, הגיעה ולקחה אותי עם הילדים".
במשך שלושה שבועות עברה שירי ממקום למקום ומרגע שהתפנה עבורה מקום במקלט 'בת מלך' נשארה שם במשך שנה ושלושה חודשים ולאחר מכן בבית המעבר עוד שנה ושלושה חודשים, אוספת את נפשה שהתנפצה לרסיסים ובונה את עצמה מחדש.
"הוא חבט בי עם בקבוק קרח, והילד בעקבותיו לקח בקבוק וחבט בי. אמרתי לו שאסור לעשות לאמא. אבא שלו אמר: 'תמשיך, צריך לעשות את זה לאמא. אתה תסיים את העבודה של אבא, אתה תרצח את אמא'"
מחקים את ההורים
פעמים רבות נשים בוחרות להישאר עם הגבר האלים בשביל שלמות המשפחה, בשביל שלילדים תהיה "משפחה נורמלית".
ד"ר פרישטיק: "אישה חוטפת מכות ולעיתים נרצחת, הבעל יושב בכלא אבל הילדים נשארים ללא אבא או אמא, מפוחדים, וזה משפיע. המחקרים מראים שהילדים הללו הופכים לאלימים ומרביצים גם לנשים שלהם, זה עובר לדורות הבאים והחברה הופכת לאלימה".
צילית מוסיפה: "בהתחלה אישה חושבת שהיא מגנה על הילדים בזה שהיא נשארת, ואז היא מבינה שהילדים מתחילים לחקות את האבא או לסבול, או גם וגם. כשילדים נושמים אלימות בבית הם ישחזרו את אותו דבר או כקרבן או כתוקף. כשאת רואה ילד בן 5 מחקה את אביו ואומר לאמו 'אני אגמור אותך', אז בגיל 5-7 את מחבקת אותו ואומרת 'ריבונו של עולם'. כשהוא יעשה את זה בגיל 21 אנחנו כבר בסיפור אחר לגמרי".
ב-25.11 נציין בכל העולם את יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים. הנשים האלה שחיות בתוך התופת, חיות את זה יום יום ושעה שעה ואנחנו יכולים לעזור להן לצאת מזה. "מאוד חשוב לא להאשים או לשפוט, גם אם כרגע האישה מכחישה, יכול להיות שהיא לא סיפרה לעצמה את הסיפור, יכול להיות שהיא מפחדת. מה שמחזיק אישה במערכת אלימה זה שאף אחד לא יאמין לה. אולי זה מגיע לי? או לאן אני יכולה לפנות? מה יהיה עם הילדים? אם המסר שהיא תקבל מאיתנו זה שהיא לא אשמה ואפשר אחרת ואנחנו שם בשבילה ונעזור – יהיה לה סיכוי לצאת מזה", אומרת צילית.
"כשילד בן 5 מחקה את אביו ואומר לאמו 'אני אגמור אותך', אז בגיל 5-7 את מחבקת אותו ואומרת 'ריבונו של עולם'. כשהוא יעשה את זה בגיל 21 אנחנו כבר בסיפור אחר לגמרי"
