להתחיל מבראשית

שוב, נקרא מחדש ונלמד את חמישה חומשי התורה. לכאורה – סתירה לוגית. כיצד יהפוך הישן לחדש? כיצד ניתן ללמוד טקסט מוכר, מבראשית?

תשובה לשאלה זו נעוצה, לטעמי, בשִפעת הטקסט ובעמדת הלומד.

באשר לטקסט:

על התורה נאמר "הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ" (אבות ה', כ"ה). מוכרת ככל שתהיה, עדיין כל תג ותג בה טומן בחובו מסתורין ומסרים, צורך ומענה, הטעונים חשיפה ופענוח. תהליך החשיפה, כשמו כן הוא – מתמשך ועדין, ונעוץ בשאלות הנשאלות אודות הטקסט, בכלי הפענוח, בהקשר ההיסטורי-חברתי בו הוא נלמד ובמאפייניו של הלומד. עושר הטקסט, אינסופי ומתוך שכך, לימודו כרוך תמיד בגילוי רענן, חדש ובראשיתי.

ולעניין התלמיד:

לצד חריפות שכלית וכישורי למידה, מצויה עמדתו הנפשית של הלומד:

"אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ. וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמָה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק" (אבות ד', כ')

פירוש אינטואיטיבי של המשנה יזהה בה, לומדים הנבדלים בגילם הכרונולוגי – ילד וזקן. פירוש מילולי יגלה, כי לא בכרונולוגיה – בשנות חיים, מדובר, אלא בפסיכולוגיה – בגישה לחיים בכלל ובסגנון למידה בפרט.  "הלומד ילד" הנו אדם הנפגש עם התורה ועם המציאות, כשהוא עֵר וחיוני. אי ידיעה, פתיחות, פליאה ואֵמוּן בסיסי בצודק ובטוב שבה, מאפיינים את לימודו. את דברי התורה – הדיו, הוא קולט אל קרבו בסקרנות, כמו גיליון טרי וחדש ובמידה ונכבש בדברים, יחלקם וישלבם בזירות חייו. "הלומד זקן", לעומתו, ניגש אל הלימוד יודע, טעוּן ומנוסה כשבאמתחתו תובנות, משקעים וזיכרונות.  לימודו של הזקן לעיתים נוקב, טעון רגש ומחויבות אך אינו חף מהנחות ולעיתים גם מאנחות. כעל נייר משומש, ימצא אצלו הכתוב מקום.

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ." (בראשית א', א')

בריאת העולם מאיִן התרחשה, פעם אחת. ועם זאת, בהיותנו נבראים, ובדומה למים (שמים) ולאדמה (ארץ), הנזכרים בפסוק, גם בנשמתנו טמון סוד של מחזוריות.

לימוד חוזר מבראשית, מציב בפנינו אתגר של תנועה בין ילדוּת לזִקנה. מחד גיסא, נחתור למפגש טבעי, תמים, ומתפרץ בחיותו, עם התורה, ומאידך גיסא, ניגש אל הטקסט המרובד, הספוּג ידע, חכמה ודמעות, ביראה ואהבה, בשאלה וגעגוע.

(בראשית תשפ"א)