האם 'קדמת למלאכי השרת' או 'יתוש קדמך'?

בשעה טובה אנחנו חוזרים ומתחילים מ'בראשית', לקרוא מחדש את תורת חיינו, להתעמק ולמצוא בה השראה להתנהלותנו.

במרכז הפרשה 'בריאת האדם' – ביום השישי, בריאה שיש בה מורכבות קוטבית של הפכים. 'עפר מן האדמה' ו'נשמת חיים' אלוקית מהשמים. מצד אחד 'נזר הבריאה' – בריאה בעלת בחירה חופשית, ויכולת השפעה אדירה על העולם הגלוי והסמוי, שעליה הוטלה האחריות לשמירה על גן העדן 'לעובדה ולשומרה', ומצד שני הוא דעתן, מתקשה לקבל מרות, נוטה לשתלטנות, לחולשותיו, לתאוותנות יצרית ולפיתויים. כבר ביום בריאתו חטא ב'עץ הדעת', לא קיבל אחריות על כשלונו, והטיל אותה על אשתו, החמיץ הזדמנות וגורש מגן העדן שלו.

מה הקשר בין המורכבות האנושית הקוטבית לבין מקומו בסדר הבריאה: "אדם נברא בערב שבת (אחרון מבין כל הנבראים א.ש.), ומפני מה? וכו'. שאם תזוח דעתו עליו אומר לו: יתוש קדמך במעשה בראשית" (סנהדרין לח א). "אם זכה אדם אומרים לו: אתה קדמת למלאכי השרת! ואם לאו אומרים לו: זבוב קדמך, יתוש קדמך, שלשול זה קדמך" (ב"ר ח א). המורכבות מביעה את חסרונותיו של האדם וחולשותיו אולם היא גם מורה כיצד עליו לגייס את כוחותיו בהתאם לאתגרים אליהם הוא נדרש: "כל הנאמר לגדלותו של האדם, וכל מה שנאמר לקטנותו, הרי הוא אמת. זכה 'קדם למעשה בראשית!'. לא זכה 'יתוש קדמו'!. על כן צריך הוא להשתמש תמיד באלה ההשקפות השונות לטובתו"  (שמונה קבצים ב רפא). בגיוס תעצומות נפש לעשיית דברים חיוביים: "לעניין הערת רוחו לאידיאלים גבוהים ונישאים, ישאב מכוחה של השקפת עולמים על דבר גודלו. איך הוא מרכז כל יצורי קדם וכל מעשה בראשית בו כלולים. ובעילויו הכל מתעלה, ובשפלותו הכל נשפל" (שם). ומאידך כשנדרש להתמודד עם חולשותיו: "ולגבי חריצות מעשה, ופעלים תרבותיים כלליים או פרטיים מחיי החול: 'לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם' – ישתמש בהשקפת 'יתוש קדמך'" (שם).

בשונה מהשנה שחלפה, השנה אנחנו מתחילים 'מבראשית' כשמגפת הקורונה בעיצומה ואנו מבקשים ללמוד מהפרשה על מצבנו: על התחומים בהם יש ביטוי לגדלות האדם ומצד שני לחולשותיו.

ערב הופעת הקורונה בחיינו, האנושות היתה בשיא כוחה ועוצמת שליטתה בעולם. היתה בה מידה לא מבוטלת של זחיחות דעת. היא ראתה את עצמה במידה מסיימת כ'אדון העולם', שבעוצמתה וביכולותיה יכולה לנהל  את  העולם כרצונה, תוך התעלמות ממי ש'אמר והיה העולם'. והנה, וירוס קטן מאלץ אותה להיכנס לפרופורציות ביחס לעוצמתה וליכולותיה. הוא קורא עליה תגר  בבחינת 'יתוש קדמך', להתכופף בפניו ולקבל את תכתיביו.

אל מול האתגר שמציב הנגיף הקטן, ניצבת מורכבותו של האדם.  מצד אחד ישנה אופציה שביחס אליה נאמר לבן אנוש: 'יתוש קדמך'. להיכנע לחולשות האנושיות, לאפשר להן להשתלט, להתפתות להתקהל ולהסיר מסכה 'כי קשה'. להפר את ההנחיות ברגל גסה, כי 'מי הם' בעלי הסמכות שאקבל את מרותם והנחיותיהם?! להצדיק את ההתנהלות חסרת האחריות ע"י  תאוריות קונספירטיביות והכחשה ('לא יותר משפעת', זה נועד רק לשרת את הפוליטיקאים וכו'),  או ברמה מתקדמת יותר: להתחמק מאחריות ולהטיל אותה על אחרים (ה'הם' שקל לשנוא, אשמים בהפצת המגפה). לעשות מהמשבר קרדום פוליטי כדי לקדם אג'נדות פוליטיות. להפוך את המשבר לכלי ביד התקשורת לעורר דרמטיזציה ולקושש עוד אחוזי רייטינג ולדרדר את השיח החברתי, לחרחור ריב ומדנים ולהפצת שנאה כנגד יריבים אידאולוגיים.

ומצד שני קיימת אופציה הפוכה: להביא לידי ביטוי את היכולת והכוחות של בן אנוש להתעלות על עצמו, בבחינת 'אתה קדמת למלאכי השרת'. להציב את קדושת החיים של 'וחי בהם' מעל לכל, כ'פיקוח נפש שדוחה את כל המצוות כולן'. לקבל על עצמו את המגבלות המתבקשות גם כדי לשמור על עצמו ומשפחתו, וגם על אחרים, מתוך 'ערבות ההדדית', כבשעת מלחמה. להתאים את עצמו למצב ולצאת מהקיבעון כדי להכיל את השינוי המתבקש בשינוי אורחות החיים.

(בראשית תשפ"א)