פרשת קין והבל מלמדת אותנו כמעט את כל מה שאנחנו צריכים לדעת על סכסוכים בין בני אדם. ראשית – הם קיימים. הסיבות שלהן מגוונות. התורה אינה מטריחה אותנו ללמוד מפני מה פרץ הסכסוך הזה. היא אומרת רק "ויהי בהיותם בשדה, ויאמר קין אל הבל אחיו, ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו". לאמור: מעצם העובדה שיש בני אדם, שיש להם אינטרסים שונים, ומגמות שונות, וצרכים שונים, וחלומות שונים, ואמונות שונות, ויצרים שונים – תיווצר התנגשות בין בני אדם. המדרש משלים לנו את שחסר, ומציע את הנושאים השונים עליהם התקוטטו האחים – על האדמה והמרחב, על אישה, על אמונות – ונחמה ליבוביץ ז"ל ביארה היטב שחז"ל לא ביקשו לעשות שחזור היסטורי, כי אם להציע את משנתם את הנושאים השונים למאבקים בין בני אדם.
וכיצד מכריעים סכסוכים? כאשר נמצאים רק הניצים במאבק ביניהם יש רק דרך אחת להכריע סכסוך: דרך הכוח. אפשר כי מתחילים בדיון מנומס, ואפילו אחד מהצדדים מציע דרך פשרה כלשהי, ואפשר שהצדדים יעדיפו לרדוף אחר השלום מאשר להיכנס למאבק. ברם, בשעה שכל אלה לא צלחו, אם בכלל היה ניסיון לנקוט בדרכים אלה, והצדדים מגיעים להכרעה, הם יכולים להשתמש אך ורק בכוח. וכשהכוח שולט – מנצח, לפחות בטווח הקצר, החזק. לא הצודק. אחת השאלות הקשות לכל לומד תורה היא חוסר הצדק כלפי הבל, שכנראה לא עשה רעה, ודווקא קורבנו הוא זה שהתקבל בפני ריבונו של עולם, אולם לכל אלה אין משמעות של ממש כאשר הדברים מוכרעים בעזרת הכוח. אנחנו, החיים כעת בעולם הקורונה, חווים חוויה מועטה כזו: הנגיף אינו מבחין בין צדיק לרשע, בין עובד א-לוהים לאשר לא עבדו. אמנם, מי שיש לו יותר כסף ויותר נגישות לטכנולוגיות חדשות (טראמפ, ומקורבים בארץ) יזכה להתמודדות טובה יותר עם הנגיף, אולם למעשה שוב מדובר בכוח – לעתים פיזי, לעתים מיליטריסטי.
הדרך היחידה המאפשרת את יישוב הסכסוך גם עם הרבה פחות נפגעים ממנו, וגם בדרך המאפשרת לשפת הצדק, המוסר, האמת והדין, ולאמתו של דבר – גם השלום, היא: המשפט. משפט משמעו נתינת כוח ביד גוף שלישי ליישב את הסכסוך. יש שתי סיבות שדרך זו עדיפה: כאשר יש אמון במערכת המשפט, וכאשר היא אינה לוקחת שוחד ואינה לוקה בכל הנזקים שעלולים לגרום לה לנהוג בגובה לב וברמות עיניים, אזי סביר להניח שהפתרון גם יהיה צודק יותר. אולם, גם כאשר האמון הוא חלקי בלבד, וכל עוד שלא מדובר על מערכת שהיא מושחתת מיסודה, פרי יישוב הסכסוכים על ידי מערכת משפט הוא המונע את "איש את רעהו חיים בלעו".
הרבה מאוד רטוריקה רעה נאמרת כלפי מערכת המשפט בישראל. היא אמנם חרגה חריגות חמורות מאוד מגבולותיה. להידרדרות במעמדה יש אבות רבים, בין מתוכה, בין ממתקיפיה הדואגים לעצמם. ברם, פרשת השבוע מלמדת אותנו לראות מול העיניים גם את האלטרנטיבה, ומה יתחולל בחברה בלי מערכת משפט. העובדה שזה הסיפור הראשון על המין האנושי לאחר הגירוש מגן עדו – היא בעלת משמעות וחשיבות עצומה לנו עצמנו גם היום.
(בראשית תשפ"א)