מכל הברכות והאיחולים לעצמנו – במה נברך ונתברך?

ולוואי, ויזכה אותנו ריבונו של עולם, ואנו ניענה בבחירתנו החופשית לכך, לשוב ולעסוק בנושאים העיקריים והחשובים ביותר בעולמנו. מהמסד עד הטפחות. המסד הוא עצם הקיום: בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, ושוב מבקש איש צר ואויב להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, וסובבים אותנו אלפי טילים שמכוונים להרע לנו, ונשק גרעיני חודר לאזור – ולוואי ונזכה לעשות את מה שביכולתנו, ולקשור עצמנו מחדש עם בעלי ברית באומות העולם שיש בידם לסייע מעט;

ולוואי ונזכה להסתכל סביבנו, ולהבין כי ענייני הסביבה אינם עוד "תן דעתך שלא תקלקל את עולמי", כי אם פיקוח נפש של ממש. בין פיקוח נפש ישיר, של נזקים שאנו מביאים על עצמנו ממש, כמו זיהום מקורות מים, אוויר רעיל ופגעי מזג אוויר; בין פיקוח נפש עקיף, כי אם באפריקה תחל נדידת עמים – אנו הגבול היבשתי היחיד שיש ליבשת זו כלפי אסיה ואירופה, ואנו נשלם מחיר כבד. נתברך בהכרעה לעשות את מה שביכולתנו, וגם להימנע ממניפולציות ומעניינים שאינם מקדמים דבר, כדי לקיים את עצמנו;

ולוואי ויזכה אותנו ריבונו של עולם, ואף אנו נבחר לפעול לצמצום שפיכות דמים בארץ הקודש יותר ויותר. בין במניעת פעולות טרור וכשלים ביטחוניים, בין בתאונות דרכים, בין בתאונות עבודה, כשמדובר במגזר הערבי, בין בכל המקומות שבהם נטמאת הארץ הקדושה בדם, ונפגע צלם א-לוהים באדם, עליו נאמר "שופך דם האדם באדם דמו יישפך".

ולוואי ויזכה אותנו ריבונו של עולם לתת את הדעת על כך שנעשה יותר ויותר קשה לגור בארץ הזו מבחינה כלכלית. יותר ויותר משפחות מתוכנו מאבדות את יכולתן שלא להשתעבד לעצם קיומן, והנתונים המאקרו-כלכליים אינם מבשרים טוב. הלוואי ונכריע בהכרעה פנימית להתפנות לכך, ונבחר לפעול בדרכים המקצועיות שיאפשרו את החיים הטובים של יותר ויותר מאתנו, ללא צורך במתנת בשר ודם, כי אם בהתפרנסות מעמל כפיים ומברכת ה'.

הלוואי ויזכה אותנו ריבונו של עולם, ואף אנו נבחר, לגאול את עצמנו מהתהום שאנו צועדים אליה ללא לאות, בקשרים שבין אדם לאדם, בין מגזר למגזר ובין שבט לשבט. שניתן את הדעת על החורבן העצמי שאנו עושים לעצמנו, על המילים היוצאות מכתיבתנו, על הכאב שאנו גורמים ועל חוסר התוחלת בהכפשות השונות; שניתן את דעתנו על הנזק העצום שאנו מחוללים על עצמנו בדרכים שאנו פועלים, בפעילויות הכוחניות, בהריסת הסולידריות, בהחלשת כוחות הביטחון, ונהיה מסוגלים לחדש את האמון ואת הברית שבינינו.

הלוואי ונעסוק בנושאים המרכזיים הנוגעים לכל אדם: בדידותם של המבוגרים, האלמנים והאלמנות, הגרושות והגרושים, הרווקים והרווקות, וכל אלה שלא טוב היותם לבדם;

הלוואי ונדע לחבק את מתמודדי הנפש, את בעלי המוגבלויות, את חסרי הישע וחסרי הבית; את הילדים שבסיכון ואת המכורים למיניהם, וככל שרשימה זו גוברת והולכת כן אנו מבינים עד כמה היא היא הדבר החשוב לעסוק בו.

ומעל לכל, אבן הראשה: הלוואי ויזכה אותנו ריבונו של עולם, ואף אנו נתמקד בפסגת הקיום, לאהב שם שמיים על הבריות; להיות נאמנים לברית המצוות והתורה עם ריבונו של עולם; להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם; לכונן את זהותנו היהודית במדינתנו המתחדשת; לממש את ברכת אברהם "ונברכו בך כל משפחות האדמה"; ולשאת את שמו של הקב"ה כמקדשי שמו ברבים.

שנה טובה ומתוקה.

(ראש השנה תשפ"ד)