נח – מצא חן או איש צדיק היה?

(יהיו נא הדברים לע״נ מו״ר הרב יהודא ליאון (מניטו) בן הרב דוד אשכנזי זצ״ל שהשבוע בט׳ במרחשוון יחול יום פטירתו).

נשאלתי בעקבות המאמר של שבוע שעבר, כיצד אם כן צריך לקרא את התורה לפי מניטו? איך אפשר לקרוא ללא המפרשים?

אז כמובן שאין הכוונה שאנו קוראים את התורה במנותק מהמפרשים שלה. אלא שיש סדר לקריאת התורה וללימוד שלה.

לא ניתן להבין את המפרשים, אם לא מבינים מה קשה היה להם בפסוק שהצריך אותם לפרש את הדברים.

יש לקרוא את הפסוק ולשאול את עצמך מה המילים שהייתי יכול להוריד בלי שזה ישנה את משמעות הפסוק. לאחר מכן יש להבין שמשמעות הפסוק היא דווקא במילים שהורדת.

מה הפסוק אומר בדרך אחת והיה יכול להגיד בדרך קלה יותר.

למשל, כשהפסוק בפרשת בראשית אומר כי החל האדם לרוב או כי אז הוחל לקרוא בשם השם, הדיעה הקדומה אומרת שזה הסגנון המקראי, שזה מעין ניסוח ספרותי. צריך לזכור שהתורה היא לא ספרות, כל מילה בה מדוייקת והתורה חסכנית במלים. אם התורה השתמשה דווקא בדרך זו, יש לכך סיבה. ולכן עלינו להבין מה התורה מלמדת אותנו באומרה ולשת גם הוא יולד בן, ומה המשמעות של אז הוחל לקרוא בשם השם?

ואנו צריכים לזכור שיש אולי כמה עשרות אנשים בעולם באותו הזמן, יש שת, אנוש, בנים ובנות ובמקביל קין וחנוך ועירד וילדיהם, אבל זה הכל.

אז מה המשמעות של האמירה 'אז הוחל לקרא בשם השם'? למה היא לא אומרת אז הוא התחיל לקרוא בשם השם? ואז רק לאחר שהבנתי את הפסוק ואת זה, שכשהתורה אומרת 'ולשת גם הוא יולד בן', זה דבר שלא ציפית לו! מהרגע שנאמר שנולד בן בדמותו כצלמו, הרי שלכאורה יש פה הצלחה עם לידת שת והושלמה המשימה (כי הסטוריית התולדות היא שיוולד ה-בן אדם! וזה התורה מעידה שכבר קרה לכאורה). אבל זה חוזר על עצמו עם שת. ואז צריך להבין מדוע? למה יש המשכיות של הסיפור ולא נעצר שם? כי צריך להבין שהתורה לא דורשת את הצלחת הצדיקים אלא את הצלחת העולם כולו וזה עוד לא הושג, כי צריך עוד לדאוג לשושלת קין. ושת גבוה מדי ולכן צריך להמשיך. שת מוליד גם הוא את אנוש ותפקידו היה לדאוג לאחרים והוא יצר פדגוגיה הרסנית. ופה נכנס רש״י שמסביר למה לא נאמר אז התחיל לקרא או כדומה, ומסביר כי הצורה של המילה הוחל מאפשרת להבין, לשמוע בה לשון חולין. כי הפדגוגיה הנבחרת היתה ברצון ללמד את המושגים האלקיים ואז מחילים אלקות על הכל. הכל אלקות. וזה הופך את זה לחולין ומכאן ההתדרדרות עד למבול. ומגיעים אז ל-ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה (לרוב, שלא לפי הסדר הנדרש, קודם פרו ואחר כך רבו. ויהי, לשון צער. למה? כי החל לרוב במקום לפרות וכשהפרי חסר…) – במימד של בן אדם לחבירו (לעומת אז הוחל הקודם שהיה בן אדם למקום).

וכאן בעצם אתה למד שלא לומדים לבד. לומדים לקרוא עם רב שמלמד אותנו איך לקרוא, ואז ורק אז אפשר לקרוא לבד. במילים אחרות, כשאומרים שדרך ארץ קדמה לתורה, זאת אומרת שיש חינוך מסויים לערכים ולכללים שמאפשר גישה בריאה ו"טבעית" לתורה של הנפש הישראלית. ויש להאריך ואין כאן מקומו.

 ונח מצא חן או נח איש צדיק?

פרשת בראשית מסתיימת בפסוק ”ונח מצא חן בעיני ד" ואילו פרשת נח מתחילה בפסוק "אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלקים התהלך נח."

בכוונה חילקה המסורה בין שני הצדדים של סתירה לכאורה: אם נח מצא חן, למה אומרת התורה "כי אותך ראיתי צדיק לפני"? אין ספק מבחינת התורה שנח מצא חן, ולא בזכות מעשיו ניצל מהמבול (וע' סנהדרין דף קח ע"א). למה, אם כן, רצתה התורה להודיענו כי בכל זאת נח היה צדיק ? חז"ל מדגישים כי "את האלקים התהלך נח". הוא צדיק לפי הכללים של המוסר הטבעי השייך לעולם הזה. אבל בעיני השם (שם הוי"ה ב"ה) המגלה את המימד של קנין הזכות לחיי העולם הבא הוא עדיין אינו אלא מוצא חן.

רק לגבי אברהם ייאמר: "וירא השם אל אברם ויאמר אליו אני א-ל שד-י התהלך לפני והיה תמים". הצדיק בדרגת אברהם מתהלך לפני ד' ומאיר דרכם של תולדות האדם. הצדיק בדרגת נח יודע רק להשאר נאמן לערכים ולהישגים של קודמיו – "את האלקים התהלך נח|. וזאת כוונת אותו פסוק "אותך ראיתי", דהיינו משהו ממך, – אות ממך – ראיתי שיהיה צדיק לפני, והוא אברהם שיופיע בדור העשירי אחרי נח.

ולכן, אע"פ שהוא אינו מסוגל להציל את דורו, וגם אין לו זכות להציל את עצמו, הוא ניצול בזכות אותו אברהם שיצא ממנו. מעשי ד' אינם שרירותיים. למרות שלגבי עצמו חנינתו של נח היא חינם ללא זכות, הוא נושא בחיקו את דורותיו העתידיים שמהם יצא אברהם ועל שם כך הוא נקרא צדיק בדורותיו.

זהו פשוטו ועומקו של פירושו של רש"י ז"ל : הואיל והזכירו ספר בשבחו. שלא נחשוב כי נח מצא חן למרות שהיה רשע כבני דורו. שנאמר זכר צדיק (נח) לברכה (אברהם). הברכה שנעלמה מן הארץ אחר חטאו של קין תחזור רק עם אברהם שנאמר בו "והיה ברכה".

זאת גם הסיבה לכך שפרשתנו נקראת פרשת נח ולא פרשת תולדות. ידוע כי בדרך כלל המסורה קובעת את המילה המשמעותית הראשונה שבפרשה כ"כותרת" לפרשה כולה. בעוד כמה שבועות, נקרא פרשת תולדות המתחילה במילים: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם". פרשתנו היתה יכולה להיות מועמדת להקרא תולדות היות וגם כאן מילת תולדות היא השניה בפסוק. מדוע אם כן אין הדבר כן?

כל ההיסטוריה של האנושות היא ההיסטוריה של המאמץ להוליד את בן האדם האמיתי (וראוי לשים לב שלכאורה הושגה המטרה עם לידתו של שת שעליו נאמר ״וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת וגו׳״ וראה הדברים בהקדמת המאמר) . מבחינה זו, האדם הראשון נברא בתור האב של הבן אדם, שהוא מטרת הבריאה, כמו שהעולם הזה נברא להיות המוביל לעולם הבא. וזהו ענין תיקון העולם שהוא צורך גבוה מלכתחילה, ללא קשר עם חטא כל שהוא. ונשאלת השאלה: ממתי מתחיל התיקון? ממתי מתחילות התולדות האמיתיות של האנושות? והתשובה היא: מאברהם. ולכן התולדות מתחילות מיצחק ולא מנח שאינו מצליח אלא להוליד את עצמו ותו לא. אלה תולדות נח: נח.

י"ג פעמים מופיעה המילה "תולדות" בתנ"ך. בפעם הראשונה בפסוק "אלה תולדות השמים והארץ" ובפעם האחרונה במגילת רות בפסוק "ואלה תולדות פרץ" המביא להולדת דוד המלך. בשתי ההופעות האלה, המילה כתובה מלאה בשני הו"וים. בכל י"א המקרים האחרים היא כתובה חסרה, להודיע כי רק עם רות מגיעים אנחנו לשלמות ההולדה המחזירה לחיק ישראל את השושלות האבודות ממשפחת אברהם. תקות הגאולה, המשיחיות, אליבא דמסורת ישראל, שואפת לגאולת האנושות כולה ואינה מסתפקת בפחות מכך. אבל עם ישראל הוכיח את עצמו במשך ההיסטוריה כסבלן ללא גבול. פרשת נח מזכירה לנו כי לסבלנותו של הקב"ה יש קץ, "כי מלאה הארץ חמס מפניהם."

(נח תשפ"א)