דעת מיעוט במקומות עבודה

לקראת סוף הפרשה, הארץ הייתה "שפה אחת ודברים אחדים". בני האדם התכנסו בארץ שנער  מתוך מטרה לבנות עיר עם מגדל וראשו בשמיים כדי "לעשות שם ופן נפוץ על פני כל הארץ". תגובתו של הקב"ה הייתה בלבול שפתם ובכך להפיץ אותם על פני כל הארץ. פרשנים רבים מנסים להבין מה בעצם היה חטאם, ומדוע העונש המשונה הזה? מה הבעיה בשפה אחת ובדברים אחדים?

הנציב מוולוז'ין בפירושו "העמק דבר" מפרש כי כאשר כל הארץ מדברת בשפה אחת ובדברים אחדים יש בכך עדות לשלילת חופש הביטוי. החשש שלהם להתפזר בארץ היה בעצם חשש שלאנשים שונים יהיו דעות שונות, לכן רצו לבנות מגדל בו כולם מתאספים יחד בדעה אחת. הם היו משגיחים שלא ייצא אף אחד מהיישוב החדש שלהם או יחזיק בדעה שונה. אם מישהו היה חושב אחרת? היו מעלימים אותו ואת דעותיו.

בארגונים עסקיים, סביב שולחן הממשלה, בהנהלת בית הכנסת ובעצם בכל מקום בו יש צורך בקבלת החלטות בקבוצה- יש רצון להגיע להסכמה רחבה, לחתור לדעה שכולם יסכימו איתה. לפעמים מתוך הרצון להחלטות שמתקבלות פה אחד יכולים להעלים את דעת המיעוט או לדאוג שלא תישמע. לעיתים קרובות הדבר לא נעשה בצורה אלימה ואקטיבית, אדם מבחוץ שיסתכל על ישיבת ההנהלה יראה שכלל לא עלתה דעה נגדית. זו תופעה שנקראת בפסיכולוגיה החברתית  – groupthinking חשיבה קבוצתית או חשיבת יחד.

מחקרים שבחנו את מקורה של החשיבה הקבוצתית מצאו שהדבר נובע מתוך הרצון לגיבוש וללכידות סביב המטרה המשותפת. הם מאמינים כל כך בכוחה של הקבוצה ובמוסריותה עד כדי התעלמות מסכנות חיצוניות או מסוגיות שיכולות לערער אמונה זו. במקרה של דור הפלגה, הקב"ה מחליט לבלבל את שפתם, הם נפוצים לכל הארץ וכך גם דעותיהם נהיות שונות. אבל איך אנחנו יכולים לטפל בחשיבה קבוצתית בעולם הארגוני?

למעשה, אנו יכולים להשתמש בשיטה דומה, אך במקום בלבול השפה, לדאוג ששפה זרה תיכנס לחדר, אפילו באופן מלאכותי. "פרקליטו של השטן" למשל היא טקטיקה בה ממנים בצוות אדם שתפקידו להביא לשולחן הדיונים בכוח את הדעה הנגדית, גם אם אינו מאמין בה באופן אישי, כדי שהצוות יהיה חייב לדון בה. בנוסף, ברגע שנדאג מראש שהצוותים שלנו (בבית הכנסת למשל) יהיו מגוונים ויכילו אנשים מרקע שונה מבחינה מקצועית אך גם מבחינת מגדר, אופי, גיל ועדה, הארגון יסמן לעובדיו שהוא לא חותר לאחידות ומעריך גיוון. הדעות השונות כבר יגיעו לבד.

(נח תשפ"ג)