אברהם העברי

כמעט מרגעי ההיכרות הראשונים עם אברהם אנו מתוודעים לשונות ולזרות שהוא מייצר על רקע סביבתו. הקב"ה גם מצווה עליו להיפרד מעל בני משפחתו הקרובים ולפרוש לדרכו. המדרש משלים את פרטי ההתמודדות של אברהם עם סביבתו: שבירת הפסלים של אביו-תרח, פולמוסנות עם נמרוד. אברהם הוצב בדילמה היהודית הקלאסית שתופיע במופעים שונים במהלך הדורות. והנה, בפרשה שלנו אנו מוצאים גם התייחסות שונה לעמי הארץ. אברהם יודע גם לכרות בריתות. וכך אנו מתוודעים לישיבתו של אברהם באלוני ממרא האמורי. כשממרא הוא אחד משלושה אחים אמוריים בעלי בריתו של אברהם.

הפליאה על הברית שאברהם כורת עם זרים, מתעצמת במדרש. המדרש מתאר שכשאברהם הצטווה על המילה הלך והתייעץ בשלושת רעיו אלו (בראשית רבה, לך לך, פר' מב). ענר ואשכול יעצו לו להימנע מלמול עצמו. ענר בטענה שאברהם מבוגר מידי ולא יעמוד בסיכון הבריאותי הכרוך במילה. אשכול חשש מחולשה של אברהם שעשויה להקים עליו את אויביו שיבינו שיש בידם לגבור עליו. ואילו ממרא דירבן אותו למול עצמו: "א-לוהיך שעמד לך בכבשן האש ובמלכים וברעבון והדבר הזה שאמר לך למול אין אתה שומע לו?". החיכוך בזרים עשוי לפגום באמונה התמימה אף שטענותיהם של ענר ואשכול הגיוניות. ואף שטענתו של ענר היא טענה שבבוא העת מתקבלת להלכה: פיקוח נפש דוחה גם את המילה, ברור שמפגש עם זרים וכריתת ברית עמהם מקשה על ניהול אורח חיים בדלני.

גם בהמשך הדורות אנו מוצאים סתירות ביחסי יהודים וגויים. בעוד שהתורה מצווה להכרית את כל הגויים יושבי הארץ, במשנה במסכת עבודה זרה נראה שיש מגבלות על קירבה אל הגוי ואל עובדי אלילים אך אין חובה להימנע מכל מגע עמהם. גם במסכת עירובין אנו מתוודעים לשאיפה שלא יגור ישראל עם גוי אחד בחצר שלא ילמוד ממעשיו, אך אין מניעה עקרונית לשכנות כזו כשיש יהודים נוספים בחצר. המודלים השונים של חיים בצד גויים נמצאים בדמותו של אברהם. מהי הנוסחה להבחין בין התייחסויות נכונות שונות? הרש"ר הירש מציע כך: "התנהגות זו של אברהם היא דוגמה לבניו בכל הדורות- כל עוד יתגוררו כ'זרע אברהם' בארץ לא להם, היהודי יתנהג כיהודי; הוא איש שלום ולא יפגע בעניינים לא לו; הוא ייטפח וייפתח את ענייניו שלו וידאג לצורכי ישראל; וסופו שהעמים יצרפוהו לבריתם, ולא להיפך. כל אדם טהור יכיר, שהיהודי השלם הוא אדם מושלם ואידיאלי… אברהם לא קנה את יחס הברית במחיר הוויתור על ייעודו".

(לך לך תשפ"א)