בבוּשקה

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ… וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו… וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן…" (בראשית, י"ב א', ה')

אברם נפרד ממולדתו ומבית הוריו, הגשמי והרוחני, ולוקח עמו את שרי אשתו. נתעכב קמעה על סוגיית הפרידה מבית ההורים.

שבע משימות התפתחותיות עומדות לפתחם של זוגות, בדרך לבניית זוגיות יציבה ומספקת, טוענת החוקרת ג'ודית וולרשטיין (1994). הראשונה בהן: הִפרדות פסיכולוגית ממשפחת המקור.

ממצאים שעלו מ50 ראיונות עומק עם זוגות שהגדירו את חיי נישואיהם כטובים, חשפו הבדל מגדרי מובהק בכל הנוגע לפרידה רגשית ממשפחת המקור.  מסתבר כי משימה זו מהווה אתגר קשה יותר עבור נשים בהשוואה לגברים. למעשה, בעוד עבור האישה הצעירה, היפרדות בעקבות נישואין כרוכה בעיבוד נושאים לא פתורים עם אמה ועם אביה, בן זוגה מתמודד בעיקר עם היפרדותו מחיי רווקותו.

בהמשך לאמור, ניתוח שיטתי מגלה, שתיאוריות רבות העוסקות בהתפתחותה של הזהות גברית, קושרות ומדגישות בה היבטים של היפרדות ולעומתן, תיאוריות שעניינן התפתחות הזהות הנשית, מבוססות על אלמנטים של היקשרות. לפיכך, זיהוי עדות ל"חוסר עצמאות רגשי" בקרב נשים, עם "פגם" התפתחותי או קושי בקשר הזוגי, טעות יסודו, בהתעלמו מהמציאות הרגשית של נשים רבות, הכוללת הזדהות עם הדמויות ההוריות ובעיקר עם האם, לאורך כל חייהן (על פי עבודת הדוקטורט של עינת קרן: "קשורות לחיים: יחסי אימהות ובנות בבגרות", 2015).

דליה קווה, מבטאת את החיבור הנשי בשיר יפיפה:

כמו בבושקה רוסית,

בובה בתוך בובה

מקופלות בי

אמי וסבתי

ואם אמה

וסבתה

וכל הדורות,

שורת נשים שקטה

כמו שדרה של כח.

דבר אינו ידוע לנו אודות אמה של שרה אמנו וגם אביה, הרן, נזכר בקיצור נמרץ. מן האופן בו נכתב סיפור חייה וכן מתיאור האימהות הנוספות: רבקה, רחל ולאה, נראה שהכתוב חותר להציג בפנינו שרשרת דורות אידאולוגית ולא ביולוגית של אמהות ובנות, שחוליותיה – נשים "נפרדות" ועצמאיות. נשים, שלצד נישואיהן ו"לקיחתן" המסורתית, בחרו לצאת וללכת ("לך לך") ממולדתן ובית אביהן ולעצב בעצמן את חייהן ועולמן הרוחני.  בהקשר זה, שינוי שמה של שרי לשרה, משחרר אותה מעקרותה/משרשרת הדורות הביולוגית ומאותת לנו על "לידתה" של אֵם (ובבושקה) בישראל.

(לך לך תשפ"א)