תמי כהן (מרצה לספרות, תנ"ך ויהדות, ועורכת וכותבת ספרים)
"אז תמות בזמן שאתה חי את ייעודך. זה הרבה יותר טוב מלמות כמו מיליוני אנשים אחרים, שאפילו לא ידעו שיש להם ייעוד…"
*פאולו קואלו*
(מתוך הספר: "האלכימאי").
אין לי דרך אחרת לפתוח את הפרשה הזו מלבד להרכין ראש לזכרו של הרב הדגול, ר' יונתן זקס, שהלך לעולמו בשבת שעברה.
מעניין כיצד כתבתי אודותיו וציטטתי אותו בספרי: "פרשת דרכים", דווקא בפרשה זו. (עמ' 41 בספר). הרב זקס חי את ייעודו וסלל דרך לרבים אחרים לחיות את ייעודם ולהרבות טוב וחסד בחייהם.
היה יחיד בדורו. יהי זכרו ברוך.
מדוע בעצם נקראת הפרשה: "*חיי* שרה", כשמדובר בה דווקא על *מותה* של שרה ועל האירועים שבאו לאחר מכן?
לפי דבריו של הרבי מלובביץ', חיים *אמיתיים* הם נצחיים. הם אינם מסתיימים בשעת הפטירה, אלא מוסיפים להתקיים ובאים לידי ביטוי בצאצאיו של האדם ובמהלך החיים שנמשך אחר כך בעולם. מבחינה זו דווקא האירועים שלאחר הפטירה הם המעידים על טיבם של החיים, כי בכך נבחנת מהותם האמיתית של חיי אדם.
יופיה של שרה אינו מגדיר רק שלמות גופנית גולמית, כפי שאנו מכירים אותה היום, אלא מהות חיים גבוהה המקבילה למהות הצדקות.
ואכן, אם נתבונן במה שקורה לאחר פטירתו של אדם, נראה כיצד אנשים מכל מעגלי חייו באים לנחם את משפחתו וניווכח כי האדם ניכר במותו, לא פחות מאשר בחייו. בעשייה שהוא עשה, בהטבעת חותם ובתרומתו למשפחתו ולסובבים אותו.
הטבעת חותם היא מעין "ילדי רוח" שאדם מותיר בעולם. לא תמיד מדובר בצאצאים פיזיים. יש גם אנשים עריריים שלא זכו להקים משפחה או להמשיך שושלת, אך השפיעו רבות על העולם ותרמו לו מכישוריהם.
יש זקנים ש"באים בימים", מבוגרים בגילם הביולוגי, אך צעירים ואיתנים ברוחם ומוצאים תוכן חדש בכל יום ויום וממלאים את ימיהם בחדוות עשיה ובשמחת יצירה.
לעומתם, חשים אחרים כי החיים הם משא ומעמסה, ונותנים ביטוי מר, קשה וחריף לאובדן עשתונותיהם, לבדידותם, ולחוסר הטעם שהם רואים בהמשך חייהם.
איכות החיים נמדדת על פי הגישה אליהם. איך אנו בוחרים להרגיש, בכל גיל ובמיוחד בזקנה.
ויקטור פרנקל, הוגה הלוגותרפיה, כתב: "לא *מאורכם* של החיים אנו מסיקים מסקנות, אלא *ממשמעותם* . אחרי הכל, איננו יכולים לשפוט ביוגרפיה על פי אורכה, ולא על פי מספר עמודיה…"
ועוד:
"האלמוות (לפי דברי הרב זקס זצ"ל) טמון לא *באורך* החיים אלא *באורח* החיים". בכל זאת נתפלל שכדי לממש כמה שיותר מהייעוד שלנו נזכה גם לאריכות ימים.
וכך גם נתייחס לימים הללו, ימי שגרת הקורונה, כימים של הזדמנות להפגש עם חלקים חשובים בתוכנו שהפכו להיות רדומים, לעורר אותם ולמנף אותם למקום של משמעות, של הבחנה בין עיקר לטפל ושנזכור את ייעודנו האמיתי, שבגללו באנו לעולם.
תמי יקרה,
כתיבתך מהנה, מעניינת, קולחת, מחכימה ומרתקת
נעים להיזכר בספר ״האלכימאי״
מקרב לב, תודה לך
שבת שלום ומבורך
פרשת חיי שרה נקראת כך מסיבה פשוטה, את חייו של אדם ניתן לסכם רק לאחר מותו.על מותו של אדם שמת באופן טבעי,אין מה להוסיף אלא אם מאמינים בחיים שלאחר..ובאשר להתיחסות לחייו,כבר נאמר שלאחר מות קדושים ,ושהתיחסות לחייה של שרה אינה שונה מהתיחסות לכל אדם שמת.קשה לומר על פי הידוע לנו ששרה היתה צדקת אלא אם הקביעה נבחנת הרוח אותה אמירה שציינתי ברישא של דברי ומציינת את היחס לנפטר לאחר מותו.
תובנות ככ מרגשות ומחזקות מתוך הדברים שכתבת על הפרשה
עם הזכרת זכרו של הרב זקס ביעוד שלנו ובהקשר לימים אלו בקורנה
יישר כוח