הרב אליהו בירנבוים (ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון)
שרה התחנה בחופה וקידושין עם דוד מנחמשווילי (שם בדוי), הם התגוררו במשך שנים בכפר קולאשי בגרוזיה (גאורגיה). דוד היה בן למשפחה יהודית שורשית ושרה עברה גיור על ידי חכמי העדה הגרוזינית, כפי שהיה מקובל באותם ימים. למשפחה נולדו 3 ילדים וכולם נימולו, למדו בתלמוד תורה, התפללו בבית הכנסת וגדלו כיהודים. הכפר קולאשי ידוע ככפר יהודי למהדרין וזכה לכינוי "ירושלים של גרוזיה". גרו בו כעשרת אלפים יהודים שהוו 90 אחוז מהאוכלוסייה המקומית, כולם שומרי מצוות, שבת וכשרות. בתי הכנסת היו מלאים מפה אל פה ובשבת צעדו ברחובות מספר גויים ששימשו כ"גוי של שבת". קולאשי הייתה עיירה ייחודית הן בגלל סגנון החיים היהודיים שבה והן בגלל שהייתה העיירה היחידה בכל ברית המועצות לשעבר שהיה בה עירוב. בשנות השבעים עלו לארץ כ-10.000 יהודים מקולאשי מתוך מניעים ציוניים.
קשה היה לגור בעיירה יהודית כמו קולאשי מבלי לחיות כיהודי. המשפחה של בעלה של שרה הייתה משפחה דתית, חמיה היה בעל האטליז שמכר בשר כשר לכל בני הקהילה. כאשר אנשים פונים לבית הדין לגיור, אנו מנסים להבין את הסיפור היהודי שלהם, מאין באת ומי משפחתך? אדם הוא תבנית נוף מולדתו ועל בית הדין להבין ולכבד את הרקע המשפחתי של כל אדם. איננו דומה אדם הבא מכפר כמו קולאשי לאדם המגיע מעיר שלא היו בא יהודים כלל.
לימים, משפחת מנחמשווילי עברה לגור במוסקבה והבנים של המשפחה עשו בר מצווה בבית הכנסת. הם עלו לארץ לפני 30 שנה ומתגוררים במרכז הארץ. גם בארץ המשפחה המשיכה לחיות חיים יהודים על פי מסורת ישראל סבא והמנהגים הגרוזינים. לפני שנה אבי המשפחה נפטר ובניו הקפידו להתפלל כל יום במניין ולומר קדיש לזכרו. בבית הכנסת, הציבור קיבל את הבנים כחלק מהמניין, הם עלו לתורה, השתתפו בשיעורי תורה ואחד הבנים משמש עד היום כגבאי בבית הכנסת. אבל מה גדולה הייתה הפתעת המשפחה כאשר אחד הבנים עמד להתחתן בחופה וקידושין, ותוך כדי ההכנות לחופה התברר לו שבית הדין הרבני לא מאשר את יהדותו כיוון שאין את המסמכים הדרושים להוכחת הגיור שעברה אמו לפני 40 שנה.
בני המשפחה הבינו שעליהם להסדיר את מעמדם כיהודים למרות שכל חייהם חיו כיהודים. כאשר הם הופיעו בפני בית הדין, לא היה ספק בצורך לגייר אותם לחומרא. גיור מסוג זה איננו גיור קלאסי שבו מגיירים אנשים מחוץ למחנה ישראל, אלא גיור מסוג חדש שבו מגיירים יהודים ליהדות. שבו צריך ללוות אדם שהוא יהודי בלב אבל אין לו ניירות, להיות יהודי באופן פורמלי והלכתי. המציאות הזו חוזרת על עצמה פעמים רבות בדורנו. אנשים שגדלו כיהודים ולא הכירו זהות אחרת ודת נוספת, עוברים תהליך של גיור כדי להשתייך לא רק זהותית אלא גם הלכתית לעם ישראל וכדי שיוכלו להתחתן בחופה וקידושין בארץ ללא כל ספק.
משפחת מנחמשווילי הצהירה בפני בית הדין: "אם לא תגיירו אותנו, אנו נמשיך להיות יהודים. נולדנו יהודים ונמות יהודים". כמובן שבית הדין קיבל את דבריהם בשמחה ובהתרגשות ועם מעט צער בלב על הצורך לגייר משפחה יהודית. הם קראו שמע ישראל בקול גדול וטבלו כדי לצאת מידי ספק ולהמשיך אחרי 40 שנה לחיות כיהודים נאמנים. בשבת לאחר הטבילה הם הביאו לבית הכנסת קידוש בסגנון גרוזיני עם מאכלי חצ'פורי, לוואשי וחינקלי.
(חיי שרה תשפ"א)
