מאז מכירת יוסף לא הובעה כל חרטה מצידם של האחים. להיפך, האחים ניסו לטשטש את המכירה ולבדות סיפור כיסוי למעשיהם. כעבור 20 שנה, בבואם למצרים לקנות אוכל בשל הרעב שפקד את הארץ, יוסף מאשים אותם בריגול, ומייד לאחר מכן הם מתוודים על המעשה הנורא בשיח פנימי ביניהם (מב, כא):
"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת".
המילה אבל נדירה בלשון המקרא. בשפה היומיומית משתמשים במילה זו כאשר מביעים עמדה ומבקשים לסייג אותה. אולם רש"י על אתר מציין את פירושו של אונקלוס: "כתרגומו בקושטא" – באמת. כלומר האחים אומרים: ניתן להסביר את מכירתו של יוסף באופנים שונים, אבל באמת (בקושטא) אשמים אנחנו. כל הסיבות אינן אלא תירוצים מופרכים. אכן, תחילת תשובתו של אדם היא בהכרה בחטאו.
בשעת המכירה הדחיקו האחים את הצדדים הרגשיים של המעשה הנורא
לאחר ההודאה באשמה וההכרה בחטא, סבורים האחים שעיקר חטאם היה בכך שהתעלמו מזעקותיו של יוסף מתוך הבור. בעיניהם, התעלמות זו חמורה אף יותר מהמכירה עצמה. כותב הרמב"ן: "חשבו להם האכזריות לעונש גדול יותר מן המכירה, כי היה אחיהם בשרם מתחנן ומתנפל לפניהם ולא ירחמו". בפרשת וישב לא מוזכרות הזעקות של יוסף, ומסביר הרמב"ן שפעמים התורה מקצרת במקום אחד ומאריכה במקום אחר. נחמה ליבוביץ מצאה סיבה מהותית לכך שזעקותיו של יוסף לא הוזכרו קודם לכן:
"בעת מכירת יוסף היו האחים נתונים במעין 'טרנס' וקול זעקותיו לא חדר לליבם, ואילו עתה, במבט לאחור, שב אותו מעמד טראומתי אשר הודחק, ופורץ לתודעתם".
נפשו של אדם מורכבת מתהליכים נפשיים, חלקם מודעים וחלקם לא מודעים. הלא-מודע כולל חוויות, רגשות ודחפים שהודחקו. בשעת המכירה האחים הדחיקו את הצדדים הרגשיים של המעשה הנורא, ואילו ברגע הקשה שהם ניצבים מול השליט במצרים הם מודים באשמה ונזכרים באותן זעקות שנשמעו מתוך הבור. המניעים הנסתרים והלא-מודעים שלהם צפים ונחשפים. הנצי"ב מדייק: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ…", הכוונה לשמעון וללוי. גם בשעת המכירה זוהו שמעון ולוי כאכזריים ביותר: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו… עַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת". לדעתו, האחים סברו שהמכירה הייתה נכונה בנסיבות שנוצרו, אלא ששמעון ולוי לא הסתפקו במכירה אלא גם התאכזרו אל יוסף, וכעת הם עצמם מרגישים אשמה נוראית ומבינים שעליהם להיענש. כעת, כשרעב בארץ והאחים סובלים מהתאכזרות של השליט האנונימי, האחים מבינים את רוע מעלליהם אז כלפי יוסף.