לרפא עולם שבור- לזכר הרב יונתן זקס

בספרו 'לרפא עולם שבור' כותב הרב, פרופ', הלורד יונתן זקס שהלך השבוע לעולמו, כי היהדות שומרת על חלום עתיק לרפא את מה שאחרים השחיתו, לתקן את מה שאחרים קלקלו, לגאול את הרוע בהפיכת האנרגיות השליליות שלו לטוב.

במרכז הגותו הדתית של הרב זקס נמצא מושג האחריות. הוא מדגיש שהעבודה הדתית היהודית לא יכולה להסתפק, או אפילו להתמקד, בעבודת א-לוקים פולחנית, אלא חייבת לחצות את הסף האישי ולעבור למרחב הקהילתי. דתיות יהודית היא לעולם עם הפנים לזולת, לקהילה, לחברה שסביבנו, והיא מבקשת תמיד להגיש יד פרגמטית וחומרית בהחלט לחלשים שבינינו.

רובה רוב פרשת השבוע עוסק בהמשכיות החיים "ויקם אברהם מעל מתו", ובמציאת שידוך ליצחק. חיים ומוות מעסיקים את האדם משחר קיומו. אף על פי שאינטואיטיבית ברור לכולנו מה חי ומה לא, חסרה הגדרה של ממש שתקבע מהם חיים? הגדרה מקובלת בעולם המדע לחיים, "חיים הם כל מה שמתרבה ומחליף חומרים". קיום החיים תלוי בחלופי חומרים, חמצן, אוכל, כל מה שצריך. החיים תלויים במכונה. כל עוד המכונה הפיזית שלי חיה, גוף האדם, אז אני חי. אבל נשאלת השאלה, אם באמת אדם נפטר הוא מפסיק לחיות?

בספרו 'רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו', כותב הרב זקס "היהדות היא הרגע המהפכני שבו האנושות מסרבת לקבל את העולם כמות שהוא …בעידנים של סגידה לקולקטיב – אומה, מדינה, אימפריה- דיבר העם היהודי על כבודו וקדושתו של היחיד. בתרבויות שהתברכו כבר בזכותו של היחיד לעשות כאוות נפשו, דיבר עַם זה על משפט, על חובה ועל אחריות הדדית. לא היה עם שהתעקש, בעקביות ובמאמצים כאלה, על ריבונותו הגורפת של הצו המוסרי".

בספר זה בוחר הרב זקס להעמיד את מדרשו של אברהם אבינו הרואה בירה דולקת במרכז ספרו, "משל למלך שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת. אמר תאמר שבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה" (מדרש רבה, ל"ט א'). אברהם רואה ארמון, בעולם יש סדר ומכאן שיש לו בורא, אך הארמון עולה בלהבות. העולם מלא באי סדר, ברוע, באלימות ובאי צדק. אך כלום יתכן שמישהו יבנה בניין ואח"כ נוטש אותו? אם פרצה בו אש חייב להיות מישהו שיכבה אותה. מן הדין שיהיה בעלים לבניין. היכן הוא? אכן זו השאלה והיא לא נותנת לאברהם מנוח" (עמ' 36-37). נטילת האחריות הוא החזון המאשר את החיים.

(חיי שרה תשפ"א)