ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)בתי ספר ממלכתיים שמבקשים לתגבר את לימודי היהדות # ילדים חילוניים לחלוטין שמתפללים מדי יום # בתי ספר משלבים בהם לומדים דתיים וחילונים יחדיו # הדתה – לא מה שחששתם
בתי ספר ממלכתיים שמתקיימת בהם תפילה יומית – נשמע כמו דבר די דמיוני, ודאי בעשור ה'הדתה', אבל זה קיים. ברשת תל"י, העוסקת בתגבור לימודי יהדות בחינוך הממלכתי, ישנם 30 בתי ספר כאלו, שמזה 25 שנה תלמידיהם החילונים חווים בכל בוקר את חווית התפילה.
"זה שגדלתי במשפחה חילונית זה לא אומר שאני צריך להיות בור ועם הארץ בכל מה שנוגע לנכסי תרבות של מורשתי", אומר ד"ר איתן שקלי מנכ"ל קרן תל"י. "תל"י מדברת בשפה יהודית שאוזן חילונית יודעת לשמוע, וזה דורש הרבה רגישות ומקצועיות. תל"י הייתה הניסיון הראשון לנסות להציע לימודי יהדות לחינוך הממלכתי, ובהמשך הצטרפו ארגונים שפועלים במרחב הממלכתי במגמה לתגבר לימודי יהדות".
בלי תכניות כאלה אין לימודי יהדות בבתי ספר ממלכתיים?
ד"ר שקלי: "עד שיצאה לאור תכנית תרבות יהודית ישראלית של משרד החינוך שהפכה לתכנית ליבה, בחלק מבתי הספר הממלכתיים כמעט ולא היה שום דבר ממקצועות היהדות חוץ מתיאור מאוד בסיסי של חגים, וכמובן לימודי תנ"ך שהם לא לימודי יהדות מבלי שמביאים אותם במשקפיים של חז"ל וחכמי הדורות".
מ-1994 מתרחש תהליך הדרגתי של הטמעת לימודי יהדות בסיסיים בחינוך הממלכתי, שהחל בימיו של גדעון סער כשר חינוך, המשיך בימי כהונתו של הרב שי פירון ולבש את הצורה הנוכחית בניצוחו של השר לשעבר נפתלי בנט, אותו איתן זוכר לטובה: "השר בנט היה פתוח ולא ניסה לכפות תפיסות עולם דתיות, לאומיות, ימניות ומחזירות בתשובה בתוך מערכת החינוך. אני לא יודע מי יהיה שר החינוך הבא, אבל קיים חשש שיבואו עם מגמות יותר מיליטנטיות מבחינת חזרה בתשובה וכו' ותהיה חדירה אידיאולוגית שלא הולמת את החינוך הממלכתי", הוא מזהיר.
ולמרות פתיחותו של שר החינוך הקודם, בדיוק בזמנו נכנסה ללקסיקון של חיינו המילה 'הדתה'. "הרבה מאוד מקומות מסרבים ליישם את התכנית החדשה של משרד החינוך ורואים בה ניסיון לכפות על הציבור החילוני אורחות חיים ותפיסות עולם הזרות להם", מסביר ד"ר שקלי. "במחוז מרכז ות"א, במבצרי החילוניות העיקרית, יש לא מעט בתי ספר שמכניסים את המינימום האפשרי של לימודי היהדות. ידברו המון על מימוש עצמי, על מצוינות, הרבה דברים טובים ויפים אבל אם תחפשי בזכוכית מגדלת את המילים 'יהדות' ו'ציונות' לא תמצאי. יש בתי ספר שמשרתים אוכלוסיה שהיא מאוד חילונית מבחינה אידיאולוגית ומעוררת הרבה התנגדויות, וכמובן כאלה שהפורום החילוני מאוד פעיל וחזק בהם ולא מאפשר את הדבר הזה".
אלוקים כגיבור ספרותי
ועל כל אלה, ניתן למצוא בתי ספר ממלכתיים וחילוניים שמעוניינים להעשיר את התלמידים בלימודי יהדות מעבר לתכנית הבסיסית של משרד החינוך, ומבקשים להכניס את התכנית של תל"י לבית הספר. הדבר כרוך בהסכמה של הפיקוח, ההנהלה והסכמה גורפת של נציגות הורים רחבה, ועל הצוות החינוכי להשתלם באופן נרחב ביהדות פלורליסטית ובכל מה שקשור בכך.
איזה נושאים נלמדים בעיקר? איפה עובר הגבול בכך שעדיין מדובר בחינוך ממלכתי?
"הדבר המרכזי זה הנרטיב", משיב ד"ר שקלי. "בחינוך הממלכתי דתי יש נרטיב אמוני, זו מערכת שמבקשת לחזק את האמונה של התלמיד בקב"ה. בתכנית של תל"י ובתכנית של משרד החינוך הנרטיב הוא תרבותי. גם אם אתה לא מאמין שבורא עולם הוא בורא עולם ומטיל ספק בכך שתורה שבעל פה ניתנה יחד עם תורה שבכתב – זה עדיין לא פוסל את זכותנו ואף חובתנו להיחשף לערכים הרוחניים, האנושיים שיש בתרבות הזו. נכסי תרבות של רוח עמנו. גם אם אתה מוציא את הקב"ה מהתכנים האלה וגם אם תתייחס אליו כגיבור ספרותי – זה לא מוריד שום דבר מהיופי, מהרלוונטיות ומחוכמת החיים שיש בתרבות הזו.
"בחינוך הממלכתי שמתגבר תל"י ילמדו תפילה כדי שהילדים יחוו חוויה רוחנית שהם יוכלו להתייחס אליה – מה זה עושה לי? האם אני מרגיש מנוכר לגמרי? יתייחסו לחוויה בריחוק מסוים, בזמן שבחינוך הממלכתי דתי אתה מקיים תפילה כי אתה מצווה להתפלל וזו הכנה לקראת החיים הבוגרים שלך שבהם אתה מצווה להתפלל. ההבדל הזה בנרטיב שמאחורי הטקסט עושה את לימודי היהדות אפשריים במרחב החילוני".
"יש לא מעט בי"ס שמכניסים את המינימום האפשרי של לימודי היהדות. ידברו המון על מימוש עצמי, מצוינות, דברים טובים ויפים אבל אם תחפשי בזכוכית מגדלת את המילים 'יהדות' ו'ציונות' לא תמצאי"
הנרטיב עושה את כל ההבדל
רשת תל"י, שמורגלת בתגבור לימודי יהדות בחינוך הממלכתי, תיכנס השנה לחינוך המשלב (בתי ספר משולבים לדתיים וחילונים) ותחליף את 'צו פיוס' בבתי הספר אלו.
איך מתאימים את לימודי היהדות המותאמים לתלמידים חילוניים לבתי ספר משלבים, בהם יש גם תלמידים דתיים?
ד"ר שקלי: "מבחינתנו החיים קלים בחינוך המשלב, כי בדגם של צו פיוס שאותו ירשנו, בזמן לימודי יהדות יש הפרדה בין התלמידים הדתיים והחילוניים. ואין שום קושי שכשהילד הדתי ילמד תורה ותורה שבע"פ הוא ישמע נרטיב דתי, ובזמן שהילד החילוני ילמד תנ"ך, הוא לא ילמד תורה. הוא ילמד תרבות יהודית ולא תורה שבע"פ. לאחד יגישו את זה בנרטיב הדתי ולשני בנרטיב החילוני – התרבותי.
"אבל", הוא מוסיף, "נכנסנו לסיפור הזה גם כדי לתת את הדעת על זה – האם לשמור על הקבוצות הנפרדות ולבצר את עמדותיהן כפי שהן? אולי נוכל ליצור שפת ביניים שפותחת את האפשרות של שפה דתית בלי לכפות אותה ומזמינה את התלמיד לאהוב את ההיבטים הערכיים שיש בארון הספרים היהודי בלי בהכרח לקיים את הרובד האמוני שבו?".
חינוך של גם וגם
סוג נוסף של מסגרת חינוכית שמשלבת לימודי יהדות מתוגברים לעומת בית ספר ממלכתי רגיל הוא החינוך המשלב – בו לומדים יחדיו דתיים וחילונים. ד"ר רנית בודאי-היימן, מנכ"לית מיתרים, רשת לחינוך יהודי משלב המלווה ותומכת בבתי ספר משלבים, מסבירה: "חינוך משלב הוא חינוך של גם וגם. גם יהדות וגם דמוקרטיה. אנחנו לא רוצים למחוק מהמערכת שום דבר, לא רוצים למחוק אזרחות או היסטוריה כדי לשים שם לימודי יהדות. אנחנו רוצים גם וגם. אם רוצים לטפל באמת בשורש הבעיה של השבטים והשסעים בחברה הישראלית צריך לחזור לחינוך. מיתרים הציבה לעצמה מטרה לחנך בצוותא ילדים שהמשפחות שלהם שומרות מצוות קלה כבחמורה יחד עם ילדים שהמשפחות שלהם הן אפיקורסיות מוחלטות, כי כולנו יהודים והמשותף בינינו רב על המפריד".
יש מי שלא מוצאים עצמם במערכת החינוך הדיכוטומית, שמפרידה בין החינוך החילוני לחינוך הממלכתי דתי. "היום אנשים מגדירים את עצמם במגוון דרכים וצורות ואין דרך אחת להיות דתי או דרך אחת להיות חילוני, ויש הרבה אנשים שמרגישים את עצמם על המרחב הזה", מתארת ד"ר בודאי-היימן.
איזה הורים בדרך כלל שולחים את ילדיהם לחינוך המשלב?
"לרוב, הורים דתיים וחילוניים שמה שמוביל אותם זו אידיאולוגיה. הם רואים שהחברה הישראלית משוסעת ורוצים לחבר. דוגמא אחרת אלו עולים חדשים או משפחות שהיו ברילוקיישן והילדים למדו בבתי ספר יהודיים בתפוצות, והחינוך החילוני לא מספק אותם. או, מסורתיים שלא מוצאים את עצמם באף אחד מסוגי החינוך, וזוגות מעורבים שצריכים את זה ברמה הפרקטית, ודתל"שים שרוצים שהילד שלהם יהיה דתל"ש…", היא משיבה.
ברור לכל שהחינוך המשלב לא מתאים למשפחות תורניות במיוחד. עם זאת, מניסיונה, רנית סבורה שאין חשש שבגלל המסגרת המשלבת הילד יהפוך לדתל"ש: "הילד הדתי מתחדד בזהות הדתית שלו והילד החילוני מתחדד בזהות החילונית שלו, דווקא מתוך המפגש עם זהות שמנוגדת לו. זה גם להיות יותר ביחד וגם להיות יותר עמוק במי שהוא".
"היום אנשים מגדירים את עצמם במגוון דרכים וצורות ואין דרך אחת להיות דתי או דרך אחת להיות חילוני, ויש הרבה אנשים שמרגישים את עצמם על המרחב הזה"
הילדים לא מבחינים מי דתי ומי לא
אבנר ואפרת כהן ממודיעין, הם זוג דתיים ששולחים את ארבעת ילדיהם – מטרום חובה ועד כיתה י' – לחינוך המשלב, במסגרת "יחד". אפרת מגיעה מבית דתי ירושלמי, ולמדה באולפנת נווה חנה. אבנר במקור מכפר אדומים, שם גדל לתוך המסגרת החינוכית של היישוב, שהיא מסגרת משלבת. "מאז ומעולם רוב החברים שלי היו חילונים. לא משנה לנו מיהם ומהם. אנחנו מסתכלים על הבן אדם כבן אדם, וגם לדור של הילדים שלנו אין הבחנה אם האדם שמולם דתי או לא", אומר אבנר.
"הרעיון בבית ספר משלב הוא שיהיה מקום לכולם. אם זה דתיים עם חילונים אז צריך להיות מרחב שגם דתי וגם חילוני יוכלו להרגיש בו בנוח, וכמובן שיש דברים שלגביהם צריך לדעת לוותר ולהכיל. יכול להיות שבשיעור ילד ויגיד 'אין א-לוהים'. בכיתה זה לגיטימי- אני מאמין שיש א-לוהים אבל מכיר בזה שיש בכיתה שלי אנשים שחושבים אחרת ממני. זה לא אומר שהוא מאיים או כופה עלי", הוא ממשיך.
חשוב לכם שהילדים ימשיכו להיות דתיים?
אבנר: "בטח שנשמח אם הם ימשיכו את דרכנו, אבל מה שחשוב זה שהם יגדלו להיות אנשים טובים, אוהבים את הארץ, אוהבי אדם – מעבר להכל".
מה חשוב להורים דתיים ששולחים את הילד לחינוך משלב?
אבנר: "חשוב לנו שיהיו תפילות, מניין, שבקפיטריה הדברים יהיו כשרים וכו', וגם הנושא של החינוך וכל מה שיש במערכת שעות של בית ספר דתי שיתקיים, מתוך אפשרות להכיל את שני המגזרים, אחרת זה לא משלב".
ד"ר בודאי-היימן: "מעניין את ההורים שלילד לא יחסר שום דבר ביעדי הידע שלו ביהדות לעומת חבריו בממ"ד, וגם הפרקטיקה של אורח החיים. יש המון חששות מפני חילון מצד אחד ומפני הדתה מהצד השני ובאמצעות שיח מתווך מגיעים להסכמות על איך חיים יחד – וזה נותן מראה מצוינת לילדים", היא משיבה.
"יכול להיות שבשיעור ילד ויגיד 'אין א-לוהים'. בכיתה זה לגיטימי- אני מאמין שיש א-לוהים אבל מכיר בזה שיש בכיתה שלי אנשים שחושבים אחרת ממני. זה לא אומר שהוא מאיים או כופה עלי"
