ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)החברים של אבינועם בוכריס, שחלה בניוון שרירים לאחר מבצע צוק איתן, החליטו לעבור לגור ביחד איתו. הם מתחלקים בטיפול עם הפיליפיני ומתעוררים בלילות כדי לסובב אותו, אבל לרגע לא רואים בו מישהו אחר חוץ מהחבר הפדחן שלהם, שהחיוך לא יורד לו מהפנים. כמעט
רווקים בגילאי 26-27, חברי נפש עוד מהצבא ששוכרים יחד דירה בכפר יונה – נשמע די בנאלי (חוץ מהעניין של דירת רווקים בכפר יונה), אבל מדובר בסיפור מופלא.
אחד מהשותפים בדירה התוססת הוא אבינועם בוכריס, בן 27 שגדל למשפחה דתית בשילה. בצבא היה שריונר ולוחם מצטיין, שאחרי מבצע צוק איתן קיבל אות הצטיינות על תפקוד תחת אש שהציל רבים. אחרי צוק איתן החלה לרעוד לו הזרת, לאחר מכן הוא החל ליפול, והסימנים התרבו עד שכחצי שנה לאחר השחרור הוא אובחן כחולה ALS – ניוון שרירים.
אבל בואו נחזור להתחלה. דניאל פרץ (דנצי) ואלחנן מזרחי הכירו את אבינועם ביום הראשון של הצבא – מרץ 2012. "הוא תמיד היה בן אדם כזה של פדיחות, ביום הראשון הוא כבר עשה פדיחה מול חטיבה שלמה, הרס"ר צעק עלינו ופתאום שמענו צחוק מאוד מוזר מהצד, וכולנו נשפכנו מצחוק מול האדם הכי קשוח בבסיס, ומכאן הבנו שיש פה חתיכת דמות", מספר דניאל.
אלחנן ואבינועם היו יחד בצוות מהיום הראשון ועד האחרון. "הוא בחור שטותניק, חייכן, אחד כזה שלא יודע להתלונן. הבחור האהוב של הפלוגה. היינו מההתחלה צילי וגילי", נזכר אלחנן. "בצוק איתן באחד הלילות הייתי צריך לעשות נסיעה עם המ"פ והתפקיד של הטנק של בוכריס היה למצוא את הלייזר שמכוון על הג'יפ, ולהוריד אותו. והם במקום לכוון על הגי'יפ שלי כיוונו על הטנק של בוכריס, והוא זיהה את זה, ולקח את הטנק אחורה. פתאום, מהג'יפ שמעתי שריקה של נ"ט. אני מחכה 2 שניות, מבין שהג'יפ שלי לא באוויר, והייתי בטוח שהטיל פילח את הטנק של בוכריס, אבל פתאום הטנק של בוכריס חזר לגבעה".
יום אחרי שיצאו מעזה החלו הרעידות של אבינועם. "בוכריס היה אדם חזק ונורמטיבי לחלוטין, ויום אחרי שיצאנו מעזה התחילו הרעידות", מתאר דניאל. "בסוף, לכל אחד מאיתנו היה איזה משהו כשיצאנו מעזה. לי היו מיגרנות, אחד לא ישן טוב, אחר הזיע, לכל אחד הייתה המיני-פוסט טראומה שלו בחודש הראשון, אז הכל היה נראה נורמלי, אבל רק אצל בוכריס זה לא נגמר. פתאום בוכריס התחיל גם ליפול. הוא היחיד שזה באמת המשיך איתו מהרגע שנגמרה המלחמה. הוא היחיד שלא חזר מהמלחמה כמו שהוא נכנס אליה".
אלחנן: "בוכריס לא הלך לרופא הצבאי ואמר שרועדות לו הידיים, כי וואלה, אנחנו אחרי מלחמה, קצת מביך ללכת לרופא ולהגיד לו 'רועדות לי הידיים'. כשהשתחררנו הוא הלך לרופאים, ואף אחד לא האמין שכזה בחור חזק יחלה בדבר כזה, עד שאחרי חצי שנה מהשחרור אמרו לו שמדובר בניוון שרירים. הוא התקשר אלי ואמר לי – 'תקשיב, מה שיש לי בסוף זה ניוון שרירים'. שאלתי אותו – 'מה זה אומר?', אז הוא ענה- 'לא חשוב, חיים בין 3-5 שנים עם זה', בצורה כזאת קלילה – 'נראה לך שאני גם אתקע עם הניוון שרירים הזה וגם אתחיל לבכות'?".
"לנו אין זכות להתמודד עם זה אחרת אם הוא בחר להתמודד ככה", מוסיף דניאל.
"לכל אחד הייתה המיני-פוסט טראומה שלו בחודש הראשון אחרי שיצאנו מעזה, אז הכל היה נראה נורמלי, אבל רק אצל בוכריס זה לא נגמר. הוא היחיד שלא חזר מהמלחמה כמו שהוא נכנס אליה"
דרום אמריקה בהליכון
הבשורה תפסה את חבריו של אבינועם בדרך לטיול הגדול, או במהלכו. "אין מצב שבוכריס נשאר בארץ כשכולנו בחו"ל", הם אמרו, אספו כסף, וטסו יחד עם אבינועם לדרום אמריקה, כשהוא כבר משתמש בהליכון.
איך זה היה לטוס איתו?
"כמו כל דבר שעשינו יחד – היה מצחיק, משעשע, מופרע, רגיל. עד היום הכל רגיל, הוא פשוט צריך עוד בן אדם שירים ויזיז אותו, אבל הדברים רגילים לגמרי", משיב אלחנן. "זה בדיוק העניין. אם ה-ALS היה משנה לי את הבחורצ'יק הזה גם מבפנים לא באמת הייתי מצליח לעזור לו. הוא פשוט נשאר אותו בוכריס, רק הגוף שלו הלך למקום אחר".
אחרי שחזרו מהטיול, "התחלנו להיכנס לשגרה" – לטיפולים והתרוצצויות סביב קמפיינים לגיוס כספים לתשלום עבורם. להם זה היה מובן מאליו שזה התפקיד שלהם. "אנחנו אחים שלו, עברנו מספיק דברים ביחד", אומר דניאל.
"השגנו כסף לטיפולים מאוד מיוחדים בבוסטון שגורמים לזה שהוא נושם מאוד טוב. בהמשך גילינו את הטיפולים בדרום קוריאה שממש מזריקים לו חיים וחמצן. הטיפול הזה פשוט עושה פלאים. אני לא רופא, אבל הוא איתנו 5 שנים, הרופאים לא נתנו לו יותר מ-3", ממשיך דניאל.
"הטיפולים מאוד יקרים אבל מוכיחים את עצמם. אחת הסיבות שהוא יכול להמשיך את הטיפול בקוריאה היא כי כל הרופאים אומרים שאין החמרה במצב, כבר שנתיים. יש שיגידו – 'בסדר, אבל זה לא חיים', אבל בוכריס מוכיח אחרת. הוא קם כל יום עם חיוך, הוא יוזם, יוצא למסיבות, מבלה, הוא חי איתנו, החברים. יש לו איזה חיוך נצחי כזה שאי אפשר לגדוע".
דירת רווקים עם פיליפיני
הפליפיני שטיפל באבינועם קרס תחת העומס ועזב. החברים החליטו – עוברים לגור ביחד, וזה עובד כבר חצי שנה.
"אם הוא היה בריא הוא לא היה ממשיך לגור בבית שלו בשילה. גם ראינו שהוא מגיע אלינו 3-4 פעמים בשבוע. חבל על הדלק, למה שלא נעבור לגור ביחד?", מספר אלחנן.
"מי שייכנס לדירה שלנו יראה שחוץ מזה שיש מיטה של יד שרה- אין שום הבדל בין הדירה שלנו ובין כל דירת רווקים אחרת", מבטיח דניאל. "אנחנו לא לוקחים את זה בצורה מיוחדת. יש כאלה שמסתכלים על זה כמשהו עצוב לקלח את חבר שלך, אנחנו מסתכלים על זה כרגעים הכי מצחיקים ביום. אנחנו רגילים לזה, אנחנו לא מסתכלים על בוכריס כבן אדם נכה, אני לא רואה את המגבלה שלו בשום צורה. הוא תמיד ידע לסנג'ר אותנו, אז עכשיו הוא עושה את זה באופן קצת יותר אגרסיבי…", הוא צוחק.
רק לאחר יותר מחודש, מצאו פיליפיני חדש שיסייע להם לטפל באבינועם. הם עשו חלוקת עבודה, והוא אחראי בעיקר על הימים – כדי שהם יוכלו לעבוד. ולמרות זאת, אין למטפל רישיון נהיגה, אז הם מוקפצים מהעבודה כדי להסיע את אבינועם לטיפולים – ולחתונות הרבות אליהן הוא מוזמן.
דניאל: "לי הייתה קריירה טובה מאוד לפני זה, וגם לאלחנן היו הרבה עיסוקים. כולנו לקחנו צעד אחורה ומצאנו עבודה זמנית שתאפשר תנועה ואנחנו מסדרים את הלו"ז לפי בוכריס. הפיליפיני איתו בימים ובלילות אנחנו ישנים איתו. כל איזה חצי שעה מסובבים אותו וחוזרים לישון. קמים בבוקר, רואים שהפיליפיני סגור על היום, וכל אחד יוצא לסידורים שלו, חוזרים מהעבודה וכל ערב אנחנו מארחים, הבית שלנו שמח".
אלחנן: "אנחנו חבר'ה שלוקחים הכל בסבבה, אז אני יכול להגיד שזה היה סבבה, אבל המציאות לא הייתה סבבה. עברנו לגור יחד באזור פסח, ובחול המועד כולם יוצאים לבלות, אבל אני סגור בבית, יוצא פה ושם, מכל יציאה חוזר עייף, זה כמו לצאת לבלות עם ארבעה ילדים קטנים. כשעברנו לגור ביחד לא היה פיליפיני. ידענו לתפעל הכל. ואז הגיע הפיליפיני ופתאום נהיה אוויר והבוקר משוחרר ואז זה כבר סבבה.
"כל אדם יכול לעשות את זה שבועיים ואז הוא יברח. הפיליפיני הזה מאוד חשוב לנו, בזכותו אנחנו יכולים ללכת לעבודה בבוקר. אם אני אתן לו לישון עם אבינועם בלילה הוא לא יצליח לתפקד ביום, ואז נאבד גם את היום וגם את הלילה. היום אנחנו מתחלקים בלילות, ואנחנו בעצם ממלאים את המשרה של הפיליפיני השני, שהוא לא זכאי לו בגלל שהוא לא מחובר למכונת הנשמה. אבל גם בתקופה שלא היה פיליפיני, אף פעם לא הרגשתי שהוא מטופל שלי ולא חבר שלי".
אבינועם בוכריס. באדיבות המצולם
מה זה כולל לגור עם אבינועם?
"הבן אדם הולך לישון ב-3 בלילה. אתה יושב בסלון וכל פעם משרת אותו, אבל זה משהו שהוא רגיל לנו. כל יציאה ביום עם אבינועם מצריכה אותי לעזוב את העבודה. ב-4 השנים האחרונות לא הצלחתי להתחייב לאף עבודה שבאמת אגיע 5 ימים בשבוע. אני צריך לצאת פתאום לחופשה קצרה כי אני צריך להביא עכשיו מיליון שקל לבוכריס. אני כבר מעצמי לא אלך לשום בוס ואתחייב. אבל אין לי תלונות, אני אדם מאמין ונראה לי שאלוקים הראה לי לבד את הדרך להשיג את הפרנסה שלי וגם לעזור למישהו אחר", משיב אלחנן. "בסך הכל אנחנו מתייחסים לזה בצורה מאוד משעשעת. אין ברירה, וזה גם משהו שהוא קיבל על עצמו. כשיש לך דוגמא אישית כזאת, אתה מקבל שיעור לחיים, וזה הופך את כל החיים שלי כאדם בריא לקלים הרבה יותר. ראיתי אדם שבאמת מצליח לבחור בין לבכות ללצחוק".
"אם ה-ALS היה משנה לי את הבחורצ'יק הזה גם מבפנים לא באמת הייתי מצליח לעזור לו. הוא פשוט נשאר אותו בוכריס, רק הגוף שלו הלך למקום אחר"
זה פשוט עובד
עד מתי תגורו יחד?
דניאל: "כרגע אנחנו גרים יחד חצי שנה ואנחנו לא רואים סיבה לסיים את זה. כיף וטוב לנו, ואנחנו רואים כמה חשוב שהנפש שלו תהיה שמחה, ביום שהוא ממש שמח רואים שהגוף שלו חזק בהרבה. החוויה הזאת כל היום להיות סביב חברים ולבלות עושה לו טוב, הוא ממשיך להיות איתנו ו'לתת בראש', אז לא ניקח לו את הדבר הגדול הזה".
אלחנן: "התכנית הייתה לגור ביחד שלושה חודשים, אבל קלטנו שזה לא הגיוני להחזיר אותו לבית בשילה, הוא התרגל לחיים משלו. אבל, מצד שני גם אי אפשר לשלוף אותי פעמיים בשבוע מהעבודה, ואי אפשר לקחת לי שני לילות בשבוע, כי בסופו של דבר יש לי גם משפחה ויש לי את אלחנן עצמו שאותו קצת שכחתי והוא צריך קצת יחס. אם יישאר כסף מהקמפיין הנוכחי, נביא למשך כמה חודשים עוד פיליפיני, ואז הוא יהיה עם שני פיליפינים והעול של לדאוג לו טיפולית ירד ממני, ולחיות איתו בתור חבר זה משהו שאני לא אוותר עליו, הוא יישאר איתנו".
הטון הקליל של השניים כמעט ומשכנע, אבל בעיניי אין שום דבר מובן מאליו במה שהם עושים. הם תולים את זה בכלל בחיוך הנצחי של אבינועם, ובזה שכל העסק הזה – פשוט עובד.
"אנשים מתאהבים בבוכריס מהרגע הראשון. יש בו משהו בחיוך ואופטימיות, יש אור בעיניים שלו – שכולם מרגישים איתו בנוח, וזה הופך לנו את כל התהליך להרבה יותר קל. הוא כלוא בתוך עצמו אבל חוץ מזה הכל עובד. המוח צלול. אני משקיע מהשנים הכי יפות שלי בשביל זה, אבל אני עושה את זה בלב שלם כי אני יודע שזה באמת עוזר לו, לא כדי לפתח אצלו ציפיות. כל החבר'ה ככה. בוכריס זה בן אדם שאנחנו משקיעים בו 200 שעות בחודש. אבל זה באמת עובד. בגלל זה כולנו עושים את זה", מסביר דניאל.
אלחנן: "הדיבור בינינו נשאר אותו דבר, הבדיחות שלו בתור אדם בריא או חולה הן אותן בדיחות. הוא לגמרי רגיל, אחרת באמת לא הייתי מוציא מעצמי כל כך הרבה אנרגיה או מגיע לציבור ומבקש את הכסף שלו אם לא הייתי רואה שאני מציל בן אדם. אם הייתי רואה מולי שיש שבר כלי הייתי עוצר הכל ומבקש להשקיע במשהו אחר".
"יש כאלה שמסתכלים על זה כמשהו עצוב לקלח את חבר שלך, אנחנו מסתכלים על זה כרגעים הכי מצחיקים ביום. אנחנו לא מסתכלים על בוכריס כבן אדם נכה, אני לא רואה את המגבלה שלו בשום צורה"
מכתב מעליב
לאחרונה, קיבל אבינועם מכתב ממשרד הביטחון שסירב להכיר בו כנכה צה"ל. הם מתכוונים לערער, אבל לאבינועם אין זמן להמתין ועליו לקבל טיפול דחוף. החברים החלו בקמפיין נוסף לעידוד המונים במטרה להטיס את אבינועם לדרום קוריאה.
"קיבלנו את המכתב, והיינו צריכים למצוא עוד כוחות", אומר אלחנן. "זה היה מעליב. אני לא רגיל לראות את בוכריס בוכה. בוכריס בוכה רק אם זה משהו ממש חריג, והוא מאוד נפגע מזה. כשאתה משרת 3 שנים בצבא ואחריו הגוף שלך נשלל ממך – הייתי מצפה שהם יהיו הוגנים לעזור. זה לא קרה וזה מעליב. בלי קשר לכסף. הוא אמר לי 'יכולתי לטוס ב-3 שנים האלה לפני המחלה, לעבוד, לחסוך כדי להקל על המשפחה', ובמקום זה הוא היה בטנקים".
דניאל: "בוכריס בחיים לא ייתן לך את התחושה שקשה לו. בחיים לא ראיתי אותו מזיל דמעה. פעם אחת הוא הוריד את החיוך מהפנים – כשהוא קיבל את המכתב ממשרד הביטחון וזה הרגע שהוא גם בכה. זה היה רגע טראומטי גם בשבילנו. הוא לא מוותר, ולא מוכן להיות שונה, אז גם אנחנו לא ניתן לו להיות שונה. הוא יישאר איתנו עוד הרבה זמן לא משנה מה נצטרך, כסף ומלחמות, נגיע לכל מקום בעולם", הוא מבטיח.
לתרומות www.torenu.co.il
