סבא עושה בושות

המדרש מספר על אברהם אבינו כיצד הוא מגלה את הקב"ה. אחת מן התובנות הראשונות של אברהם עולות בזמן עבודתו כמוכר בבית הצלמים של תרח אביו. מספר המדרש,  כשנכנס אדם וביקש המלצה על אחד הצלמים, שאל אותו אברהם לגילו. וכשהשיב כי הוא בן חמישים או שישים היה עונה לו אברהם בן שישים ורוצה לעבוד למי שנולד היום?! והיה הלקוח מתבייש והולך לו. אברהם מנסה להוכיח גם לאביו את חוסר ההיגיון שבעבודת הצלמים וכשאישה אחת מביאה סולת לאלילים הוא מניח את הקערה לפני הפסל הגדול ומניח בידו גם מקל ושובר את כל שאר הפסלים. כשאביו שב ומגלה שכל הסחורה הושחתה, אברהם מסביר שהפסלים רבו על מנחת הסולת שהביאה אותה אישה, והפסל הגדול קם ושבר את כל הפסלים. תרח משיב שאברהם ממציא סיפורים שהרי האלילים אינם נעים ואינם מסוגלים לחסל זה את זה. אברהם משקף לתרח את מה שהוא עצמו מודה בו "ישמעו אוזניך מה שפיך אומר". בתגובה אברהם נשלח למשפט בבית נמרוד שם יצטרך לתת את הדין על מעשיו (בראשית רבה נח, לח, יג). סיפור מדרשי זה עשוי לבאר את מעשיה של רחל בפרשתנו כשהיא גונבת את התרפים של אביה. מעשה זה מתברר כגורלי עבורה שכן על פי חז"ל קללת יעקב את מי שגנב את התרפים מתקיימת בה בפטירתה בגיל צעיר.

מה חשבה רחל בשעה שגנבה את התרפים? במדרש חז"ל מובא שרחל נתכוונה לשם שמים וכי לא רצתה להותיר את אביה עם הבליו. אך מדוע חשבה שהגניבה תועיל? בהמשך, המדרש מתאר את חיטוטיו של לבן בכלי יעקב מנקודת מבטם של בני יעקב, נכדיו:

"א"ר אייבו כיון ששמעו השבטים כך. אמרו בושנו בך אבי אמנו שלעת זקנותך אתה אומר למה גנבת את אלהי" (שם)

סבא עושה בושות! בני יעקב מתבוננים בסבם שרודף אחרי ההבל ומאמין שזהו אלוהיו. ממדרש זה מתבארים מעשי רחל היטב. רחל, ממשיכת דרכו של אברהם, חשבה שלקיחת התרפים תהווה הוכחה ניצחת לטעות בה חי לבן. אלוהים שהיום הם כאן ומחר הם נגנבים ואפילו את עצמם אינם מושיעים, מי יאמין בהם? כך, יחזור בו לבן מייד מקלקולו. אך מה שאברהם אבינו השכיל להבין בהיותו נער קטון לא הבין לבן בזקנותו. לעיתים מי ששקוע בטעות מתקשה להוציא את עצמו ממעגל הקסמים שבו הוא לכוד. הציווי לעם ישראל הוא תמיד "שאו מרום עיניכם" להרים את העיניים ולהתבונן מבחוץ על עצמם. וכך הנקודה הפנימית והגיון הלב מתעוררים וקוראים לתיקון מתמיד.

(ויצא תשפ"א)