בין המצוות לטבע

בוטניקאים חשפו כיצד מוטציה גנטית משנה את זמני הפריחה של צמחים מסוימים, וגם כיצד תיקון גנטי יכול להשיב לצמח את מחזור הפריחה הטבעי שלו. הגנים הללו הם חלק מהשעון הביולוגי של הצמח אשר מסייע לו לזהות אותות חיצוניים המבשרים על העת לפרוח, ביניהם טיב הקרקע והטמפרטורה, אבל בעיקר אורך היום.

מדענים משערים כי היכולת לזהות צבעים נטועה בחיישן קדום לזיהוי תאורה, כלומר להבחנה בין יום ולילה. צמחים שמזהים כי הגיעה השלב שבו האנרגיה מחוללת החיים זמינה, פותחים את עלי הכותרת ומניעים תהליך רוחבי וחוצה מינים של התחדשות.

***

השבת נקראת שבת "החודש", כי נקרא בפרשת 'בא' "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות י"ב ב'). פרשת החודש, העוסקת בהתכוננות ליציאת מצרים, היא האחרונה מבין 'ארבע הפרשיות' שתיקנו לנו חכמים לקרוא בתקופה זאת. התורה מדגישה בכמה מקומות שאת חג הפסח חייבים לקיים באביב, "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב" (שם, כ"ג, ט"ו).

החודש העברי מבוסס על מחזור שינוי מופע הירח, ממולד הירח, עבור במילואו, וכלה במולד הבא. מניין ימות השנה לפי תקופות הירח שונה ממניין ימות השנה לפי תקופות החמה, כך שאם היינו מונים את ימות השנה לפי הירח בלבד, היינו עלולים לחגוג את הפסח בחורף או בקיץ, כפי שבאמת קורה אצל המוסלמים שחג ה"רמדאן" שלהם חל בתקופות שונות. כדי שפסח לעולם יהיה באביב, נקבע שמועדי ישראל ייקבעו על פי תקופות החמה ולא על פי תקופות הלבנה, מה ששום אומה ולשון לא השכילה לעשות.

אחד הדברים הבולטים בלוח העברי הוא הרעיון של ההתאמה בין שנת החמה לבין שנת הלבנה, שממנו נולד הרעיון הגאוני והבלתי ניתן לחיקוי של עיבור השנה ע"י הוספת חודש.

עיבור שנה מתחיל מההיבט האידיאולוגי – בגלל שאנו רוצים להתאים בין מעגל השנה ההיסטורי לבין מעגל השנה של הטבע עלינו לגרום לכך שבכל שנה חג הפסח ייפול בקציר, וכך תיוצר התאמה בן מעגל החקלאות לעולם ההיסטורי.

האבן עזרא תמה על הפסוק "החודש הזה לכם", המילה 'לכם' (שנאמרה למשה ואהרן) מציינת, שקביעת הזמנים היא בידכם. אתם – מנהיגי ישראל – קובעים מתי מתחיל החודש (לפי כללי ראיית הירח), ומתי מתחיל האביב (לפי כללי עיבור השנה). התמיהה היא שבעוד שהתורה פירטה את תורת המצורע, עניין הנוגע לאדם הפרטי, התורה הניחה את קביעת מועד החגים לחכמי ישראל, על אף ששאלה זו חורצת גורלות, שכן מתי יחול פסח ומתי יחול יום הכיפורים הן שאלות הרות גורל.

המסר הוא שהתורה מלמדת אותנו לא להפוך את הטבע לאליל, לא להפוך את חיינו לטבעיים בלבד, אך גם לא לנתק את המצוות מהטבע, מהחיים. במצווה זאת התורה קובעת לנו אידיאולוגיה, שהמעגל ההיסטורי יתאים למעגל הטבעי. הרגשות שביציאה לטבע מקבילים לרגשות ההיסטוריים של יציאת מצריים שהיא למעשה "אביב העמים".

השלב הראשון ביציאה מעבדות לחירות הוא השליטה על הזמן. העבד – זמנו אינו בידו, אדוניו מכתיב לו מתי לישון, מתי לקום, מתי לעבוד ומתי לנוח. לכן, המצווה הראשונה שד' נותן לבני-ישראל, כדי שיתחילו להיות בני-חורין, היא לקחת לידיהם את השליטה על הזמן' החודש הזה לכם'- מעכשיו, המצרים כבר לא יקבעו לכם מתי מתחילה השנה, מתי מתחיל החודש ומתי מתחיל היום, קביעת החודשים מסורה בידכם.

ה"שפת אמת" מסביר שזה תלוי בנו, "לכם- שיכול כל אחד מישראל לעורר ההתחדשות זה ע"י אמונה שמברר בלבו…נמצא במקום של אמונה גדולה, בבורא המחדש בכול יום תמיד, זה מנוע צמיחה להתחדשות שלך, וחלילה להיפך...". זה מתאים לגמרי לחודש האביב, לפריחה וליציאה מתרדמת החורף, וללבלוב שאנו פוגשים ביציאתנו לטבע. 'ברכת האילנות', הנאמרת בימי ניסן היא מצווה מעשית לחידוש הקשר בין עם ישראל לטבע, ברכה על ההתחדשות.

בתחילת פירושו על התורה כתב רש"י, "אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מ'החודש הזה לכם', שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל", וכו'. דבריו של רש"י אינם ברורים. וכי לא מתחילים סיפור מההתחלה, מבראשית?! מי הם משה ואהרן נציגי העם, מתי עלו על במת ההיסטוריה, מידע שהוא חיוני לקורא, וכיצד נתחיל מהאמצע?!, אלא שרבי יצחק רצה ללמדנו בשאלתו שהעולם באמת מתחיל במצרים. התורה כוללת את כל המעגלים, אבל העיקר הם הערכים. ההיסטוריה והטבע הם הרקע. רש"י קבע זאת בתחילת התורה כדי ללמדנו מה עיקר ומה טפל. בשאלתו, רבי יצחק מלמד אותנו רעיון עצום; גם מצוות קידוש החודש היא לא רק עניין טכני, אלא עניין מהותי של התאמה בין חיי הטבע לחיי הרוח. פסח נחשב כ'זמן חירותנו', לא במקרה יציאת מצרים התרחשה דווקא באביב. יציאת מצרים היא בעצם פריחת העולם, שכן עד אז הוא היה עצור, מכיוון שלא הייתה בו רוחניות עד להופעת עם ישראל. כך גם לגבי מעגל הערכים – החירות מצוינת בפסח כי האביב של האדם הוא יציאתו לחירות, לא צמידות חיצונית, הקישור הוא פנימי, ולכן התורה מורה לנו לעשות התאמה. פסח שחל בחורף הוא לא פסח.

(תזריע תשפ"ב)