הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)שמו של אדם איננו תווית זיהוי גרידא, שכן השם עשוי להתוות את מסלול חייו של נושאו. רחל, הגוועת עם הולדת בנה השני, מכנה אותו בשם המשקף את יגונה: "בן אוני" וכך נאמר: "וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-אוֹנִי …". תמצית חייה של רחל רצופים אכזבות וכעת בהולדת בנימין מתגשם חלומה, כפי שמשתקף בשם שקראה לבנה הראשון יוסף : "…יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר". וכעת שיש לה שני בנים, היא אפילו לא תזכה להניק אותו כדברי רש"י: "בן אוני – בן צערי". אבן עזרא מרחיק לכת יותר ומפרש: "בן אבלי". ניתן להבין עד כמה יעקב חושש כי שם שכזה, המבטא אבל, יטיל צל כבד על עתידו של הבן ויכוון את חייו לנתיב שכולו סבל.
יעקב חפץ מעוניין לשנות את השם שנתנה אשתו האהובה לילוד, אך בו בזמן הוא גם מבקש לכבד את רצונה ולשמור על כבודה. כיוון שלמילה 'און' יש גם משמעות שונה, זו של כוח ועוצמה, כפי המשתמע בברכת יעקב לראובן: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי …", מבקש יעקב לפרש את השם שנתנה רחל במשמעותו החיובית, זו של כוח, וקורא לו בנימין. פירושו, ימין – כוח, כמו בכתוב: "יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ … ". וכפי שהבכור שור מדגיש בפירושו:
"… ואביו קרא לו בנימין: לא רצה לעקור ממנו שם אמו לגמרי אלא תיקנו 'בנימין' לשון חוזק, 'ימין' לשון חוזק".
אם כך הרי, שאמו קראה לו בן-סבלי, ואביו קרא לו בן-כוחי. הצליל אולי דומה, אך המשמעות הפוכה. שילוב המילים "בן" ו"און" בשם בנה של רחל מבטא את טרגדיית חייה של רחל ומותה, שהכמיהה לילדים והמוות שזורים בהם ללא יכולת להפריד ביניהם. רחל, שזכתה לאהבת בעלה למרות שהייתה עקרה, לא מוצאת בחייה שלווה. לפני לידת בניה היא חשה שאם הם לא ייוולדו היא תמות, וכאשר הם נולדים – היא מתה.
ילד הנושא שם רווי אשמה שנחקק באותו רגע, מלא ייסורים של אמו על ערש דווי, אינו יכול להגיע למחוזות של שמחה וצמיחה. הוא נדון כל חייו לשאת על גבו את כל זעקותיה של אמו. זו הסיבה, שמבקש יעקב מחד גיסא, לכבד את רחל אשתו האהובה ולקרוא לבנו בשם הדומה שנתנה לו, אבל מאידך גיסא, לשמור גם על נפשו הרגישה של בנימין ולברך אותו בברכת כוח בחייו העתידיים.
(וישלח תשפ"א)
