הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)יום הכיפורים הוא יום מכונן ומיוחד בשנה, שבו עם ישראל עוצר את מרוץ חייו ליום של צום, תשובה וכפרה – לפרט ולכלל. ביום זה מתכנסים בלב אחד, כאיש אחד, בבתי הכנסיות והמדרשות לתפילה ולתשובה, ללקיחת אחריות, לחשבון נפש, לווידוי על חטאים, טעויות וכישלונות – ולכפרה.
זהו יום שבסיומו איננו מתבוססים בכישלונות ובדכדוך, אלא סוגרים מעגל: מתעשתים, שואבים כוח, תעצומות ואופטימיות, ויוצאים בשמחה לדרך חדשה של תיקון, השתפרות ויצירה מחודשת. יום הננעל בציפייה לקריאה השמיימית: "סלחתי כדבריך", לתקיעת השופר של הגאולה, ולקידוש הלבנה המתחדשת בשמחה.
לקראת יום זה אנו עוסקים בהכנות רוחניות – בסליחות ובתשובה. נקודת ציון חשובה בהכנות היא "שבת תשובה" ("שובה"), שבה קוראים בתורה בפרשת וילך על מעגל התשובה, ונוהגים לקיים בה דרשה מיוחדת מפי רב המקום כהכנה לסגירת מעגל התשובה השנתי ביום הכיפורים.
מאז האירוע הדרמטי והמכונן של מלחמת יום הכיפורים והמחדל שהוביל אליה, מתקיים מדי שנה, לקראת יום כיפור, גם חשבון נפש לאומי וציבורי על הטעויות הקונספטואליות והיוהרה שהביאו להפתעה ולמחדל ששילמנו עליו מחיר כבד, ועל היומרה להפיק לקחים לעתיד. האירוע נצרב בתודעה הלאומית כאירוע טראומטי, אף שהסתיים בניצחון – בהתעשתות מהירה ובמהפך אדיר וחסר תקדים שהביא את צה"ל לעומק השטח הסורי, 40 ק"מ מדמשק, לחציית התעלה ולהגעה לק"מ ה-101 מקהיר, ולכיתור הארמיה השלישית. זה מה שהביא את הערבים למסקנה שבמלחמה קונבנציונלית לא יצליחו להכריע את מדינת ישראל.
בשנת תשפ"ג, שבה ציינו 50 שנה למלחמה, רבים התפארו כי הפקנו את הלקחים, ושלעולם לא יצליחו עוד להפתיע אותנו כביום הכיפורים. אולם, כשבוע לאחר יום הכיפורים תשפ"ד – הופתענו שנית. מחדל נורא הביא לאסון כבד בבוקר שבת שמחת תורה: אירוע טראומטי שמחייב חשבון נפש ציבורי נוקב על הטעויות הקונספטואליות שגרמו לו. אך גם אירוע זה לא גרם להתמוטטות, אלא להתעשתות ולגילויי גבורה יוצאי דופן של אלפי אזרחים מן השורה וכוחות הביטחון השונים, שנטלו אחריות ויוזמה ויצאו בו ביום להגן ולהילחם.
הדבר הוביל למלחמה שהניבה הישגים חסרי תקדים במספר חזיתות, ששינו את מפת האיומים ואת המצב הגאו-אסטרטגי של מדינת ישראל באופן חסר תקדים, וממשיכה עדיין במערכה על הכרעת העיר עזה. כבר עתה ניתן לומר שהעולם עומד משתאה לנוכח הישגי המלחמה עד כה, ומתקשה לעכלם. רמת ההרתעה של צה"ל כלפי אויביו היא מהגבוהות שלא נראו זה שנים רבות. אולם, מבחינה מהותית אין זו אמורה להיות הפתעה – עם ישראל מלומד בסוד מעגלי התשובה, הן הפרטיים והן הכלליים.
התורה מלמדת שהאפשרות לטעות מובנית בטבע הבריאה של האדם: "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז, כ). "אשר יעשה טוב תמיד ולא יחטא לעולם" (א"ע שם), – אין אדם שלם; והוא עלול למעוד ולשגות. גם רס"ג כותב: "ושמא יהרהר מהרהר במה שהבורא יתרומם ויתהדר הניח מקום טעות וספק בין ברואיו, ולכן נקדים כאן את התשובה על כך ונאמר, כי היותם ברואים, דבר זה עצמו מחייב להם הספקות והדמיונות" ("אמונות ודעות", הקדמה, ג).
על אף היכולת לטעות, התורה מטילה על האדם בישראל לפעול ככל יכולתו כדי לצמצם את הסיכוי לכך. היא מבחינה בין טעות בשוגג לבין זדון ורשלנות פושעת – בכלל זה התעקשות להתכחש לאמת ולמציאות, או גיבוש קונספציה מוטעית המוכתבת מאג'נדה המשבשת את שיקול הדעת, או מאילוצים שהופכים אותם לאידיאולוגיה.
אם בכל זאת אירעה טעות – התורה מחייבת אותנו לתקנה בתהליך יסודי ושיטתי. אסור לנו להתכחש לטעות; עלינו להכיר בה ולהתוודות עליה. אך בכך לא די: חובה להתחרט עליה ולתקן את השורשים התודעתיים של הטעות, כדי שלא תחזור על עצמה בעתיד, ולפעול לתיקון הנזקים שגרמה ולכפר על מה שגרמנו: "כל מצוות שבתורה וכו'. אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא" (רמב"ם תשובה א, א). "ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד וכו'. וכן יתנחם על שעבר" (שם, הלכה ג).
המועד המיוחד שבו נסגר מעגל התשובה השנתי הוא יום הכיפורים: "יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכיפורים" (רמב"ם, שם ב, ז). חסד עשה עמנו הקב"ה שגם ביום עצמו יש כוח כפרה: "ועצמו של יום הכיפורים מכפר לשבים, שנאמר: 'כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ד' תִּטְהָרוּ'" (שם ב, ב).
לזכר אבי מורי ר' משה שנוולד ז"ל הכ"מ
