בין סער לבנט, ו'הבית היהודי' שעושה קולות שהוא עוד כאן

דלת פתוחה לעסקת טעון

"אני איש מקצוע, אם הסנגורים של נתניהו ירצו לבוא לדבר, כמו בכל מקרה אחר, הדלת שלי פתוחה״, השיב אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, לשאלה בעניין משפטו של נתניהו, במפגש שערך ערוץ 7 (במגבלות הקורונה) בנושא 'יהדות, מוסר ומנהיגות'. מי שרוצה, יכול לראות בכך מסר מהיושבים בצאלח א-דין לסנגוריי ראש הממשלה, ששערי תשובה ועסקה עוד לא ננעלו. מנדלבליט הוסיף בעניין נתניהו כי התיק אמור להתנהל מהתחלה ועד הסוף כי "יש לכך אינטרס מובהק". הוא הוסיף:  ״אני כואב את ההחלטה להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה, מנהיג שיש לו הרבה זכויות והוא גם אהוד על ציבורים רבים. כשאמרתי שקיבלתי את ההחלטה (להגיש כתבי אישום. מ.ז) בלב כבד, אך בלב שלם, התכוונתי לכך. אבל אין אף אדם מעל החוק. אם יהיה אחד כזה, זה תחילת הסוף של הדמוקרטיה". בתשובה לשאלה ביחס לביקורת הקשה על הייעוץ לממשלה ועל הפרקליטות השיב מנדלבליט שהוא מודע לה, כמו גם לצורך לבצע איזונים שיגבירו את אמון הציבור אולם יש לעשות זאת בהידברות, כולל ביחס לפסיקת ההתגברות. "צריך לשפר את המערכת, לא להרוס אותה", הטעים. על פסק הדין של בג"צ בעניין מצפה כרמים אמר היועץ המשפטי כי המתווה שהציעה הפרקליטות נפסל בדעת רוב השופטים אך הוא עדיין מקווה להצליח בדיון הנוסף שנקבע.

תופעת סער

"במקרה שנתניהו יקים את הממשלה, לא אהיה בממשלה בראשות בנימין נתניהו. אשאר באופוזיציה", הבהיר גדעון סער בכל הראיונות לתקשורת שנתן עם הכרזתו על גט כריתות מנתניהו ומהליכוד שבדמות נתניהו, והוסיף למי שפקפק באמיתות הצהרתו: "מי שרוצה שנתניהו ימשיך להיות ראש ממשלה, שלא יצביע עבורי – כי אני בשום מצב לא אתמוך בזה". הציניקנים שבקרבנו יגחכו, ייזכרו בהצהרות בומבסטיות לא פחות של בנימין גנץ בזמנו, ששם את ה"רק לא ביבי" הזה במוקד הקמפיין של כחול-לבן, והסוף ידוע. שניהם תחת מטריה אחת, שלצערנו ממש לא מגנה עלינו. כמעט מכולם. אפילו לא מזרזיפים של גשם. שלא לדבר מפני סערת הקורונה. האם דין סער כדי גנץ? אני נוטה להאמין שהרבה פוליטיקאים היו נופלים בפח הזה שגנץ נפל (איזה מזל שבאה הקורונה שניתן להתלות בה), בטח פוליטיקאים מתחילים כמו גנץ. האם גם סער, אם יגיע, לכשגיע לנקודת הכרעה כזו, יעמוד בדיבורו? בתחושה שלי, לא מן הנמנע שכן. גדעון סער הוא חיה פוליטית משופשפת, כבר היה שם, עקשן לא קטן. פעמיים הוא כבר התפטר וויתר על כורסת עור הצבי כשחש שהוא אינו יכול יותר. סער, ממש כמו נפתלי בנט, צפוי למתקפת שיימינג מנתניהו ומהליכוד, במאמץ לצמצם את פגיעת האלקטורל שם. בנט, שקיבל בסקרים כבר 24 מנדטים, חטף, נכון לעכשיו, את המכה הגדולה מהופעת סער על הבמה, וירד לכדי 12-13 מנדטים. לא נעים, אבל ביחס למפלגה שלא מזמן לא עברה את אחוז החסימה, זה הישג מכובד, אם יישמר ביום הבחירות עצמו. ובתחושת בטן, לא הייתי שולל אפשרות של איזשהו חיבור בין השניים. בלוק טכני או אף יותר מזה. יש להם הרבה מן המשותף. גם חוץ מהרגש הכאוס מביבי. ואגב, שלא כמו סער, בנט בחר השבוע שלא לומר 'אני עם נתניהו גמרתי', או 'לא אשב בממשלה שנתניהו יעמוד בראשה'. מה שנקרא, הפרדת רשויות בין הרגש לשכל. כשהיעד הוא כמה שיותר קולות מהבייס הימני, לא בטוח שהפעם הוא היה חכם מגדעון סער.

בלגן במדורת השבט

כשריח הבחירות החדשות לכנסת באוויר, הודיע יו"ר מפלגת 'הבית היהודי', השר הרב רפי פרץ על יציאה למהלך של פריימריז לבחירת יו"ר המפלגה. לא, אם התפקדתם בעבר, אל תמהרו לשריין את התאריך (שטרם נקבע, תלוי הקדמת הבחירות לכנסת), כי עפ"י הצעתו, לא אתם, מתפקדיי (מה שנשאר מ) המפלגה הזו תבחרו, אלא רק חברי המרכז. בכמה מדובר? לפני שנתיים הם מנו 974, עם עריקת בנט ושקד מ'הבית היהודי' הלכו אתם כמה מאות, אח"כ התייאשו מההנהגה ומהמצב עוד כמה מאות, ויש שנשארו. אבל זה לא אומר, שגם רבים מאלה שכבר מזמן אינם רואים עצמם קשורים למפלגה/למנגנון הזה, לא יבואו להצביע כדי לקבוע מי יעמוד בראשה. בהפוך. איך שלא נסתכל על זה, חוסר הוודאות והרגשת סוף הדרך שם מורגשים גם מורגשים. קבלו טעימה. באתר 'מקור ראשון' פורסמה ביום ראשון שעבר ידיעה על אגף/מחלקה שפתחה מפלגת 'ימינה' בסקטור הערבי. זוכרים את הימים שיוסף בורג ז"ל נתקבל ביישובים הערבים כשייח? (דרעי, למד ממנו). מהידיעה מסתבר, שאיילת שקד לקחה זאת כפרויקט. ומי נראה שם מלווה אותה, יושב בינה לבין המארח הערבי? יו"ר 'הבית היהודי' פ"ת, סגן ראש העיר מטעמה, עו"ד איציק דעי (המכהן גם כיו"ר משהב). משנשאל, איציק דעי הסביר כי נתבקש ע"י חברים במגזר הערבי לבוא אליהם יחד עם איילת שקד, ובעיניו עדיף שהקולות של הערבים האלה יינתנו ל'ימינה' (למה לא ל'בית היהודי'?) מאשר לש"ס של דרעי, מה גם שלהערכתו 'הבית היהודי' ו'ימינה' יילכו בסוף יחד. (תוספת שלנו: אם יישאר משהו מ'הבית היהודי'). דעי, שעפ"י עדויות חברי מרכז 'הבית היהודי' הוא גורם דומיננטי בפורום סגני ראש העיר מטעם מפלגה זו, הוסיף כי ההנהגה הנוכחית דרדרה את המפלגה לאן שדרדרה, והתביעה לפריימריס על הראשות באה ממנו. ב'שורה התחתונה', בהרגשת בטן, טקס הקבורה של המפלגה הזו קרוב מטקס ההחייאה. אגב, בין השמות המוזכרים שצפויים להתמודד, אם ישתכנעו שהכל שקוף וכשר, חכ"ל מוטי יוגב, חכ"ל הרב אלי בן דהן, המזכ"ל ניר אורבך (שיש המרננים על קשרים מצויינים שלו עם בנט, תחתיו שרת, ואולי זה יעזור לו בהמשך), וכמובן הרב רפי פרץ עצמו. בעבר הופרחו ספקולציות, שאיילת שקד תעדיף לרוץ בראש האורגן הזה ('הבית היהודי') בו יש לה אהדה רבה מאשר להיות מספר 3 או 4 של בנט, במקרה שיצניח מעליה את שאשא ביטון או פיגורה אחרת. אבל שאשא ביטון העדיפה את הכתפיים הרחבות של גדעון סער, וקיבלה את המקום השני ושותפות בקבלת ההחלטות במפלגתו. בזה היא אולי פתרה את ההתלבטות לשקד. גם הוזכרה האפשרות שסמוטריץ' יעשה כן, כלומר, יפנה יותר ימינה מ'ימינה'. סמוטריץ במרתון פגישות עם חברי 'הבית היהודי' ו'ימינה' מהשטח. המסר העולה- אם נפתלי ירים על נס את האג'נדה המקובלת עלי ולא יצניח כאלה שאינם מקובלים עלי, אין סיבה שלא נמשיך יחיד. ואם לא- אז לא. לטנגו, כידוע, צריך שניים.

כמו היוונים?

לא רוצה לעצבן אתכם, אבל מרגיש חייב לחלוק. בד"כ, אני נוטה לחבב אדמו"רים. פנים מאירות, דברי מתיקות, שלא לדבר על השייריים. אבל כשקראתי באתר 'בחדרי חרדים' מה אמר האדמו"ר מביאלא במעמד פדיון הבן לנכד האדמו"ר, נפסקה באחת האהדה שחשתי לחצר זו. "במדויק כמו היוונים, הם (הנהגת המדינה. מ.ז.) קבעו תקנתם להחמיר על בתי הכנסיות ובתי המדרשות יותר מכלל בתי המסיבות שלהם ושאר צרכי עוה"ז. הם אינם נותנים להתפלל וללמוד והכל מתוך תקיפות נוראה של קלגסים". והמשיך, "כל המשאבים האלה הוא לציין דבר אחד… כמו שהיה בימים ההם עם היוונים… כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל… היוונים רצו שהיהודים יכפרו באמונה היהודית. ע"י ה'קרן' וכן הציונים נטלו את ניסיון חולי הקורונה ומשתמשים בזה להמריד את כלל ישראל כנגד אלוקי ישראל ע"י להשכיחם תורתך רח"ל ". התרגזתי, ותהיתי איך חיים עם זה שר הבריאות לשעבר, חסיד (אמנם גור) בעצמו, הרב ליצמן, ושאר החברים החרדים בקואליציה. ונרגעתי. אם הם לא לוקחים את האדמו"ר ברצינות, גם אני יכול שלא.

בשם אומרם

לפני שניכנס לסגר חדש, נוכח התפשטות חוזרת של הקורונה, סגר שמן הסתם יסתיים מתישהו, מומלץ לקרוא את השורות הבאות שהעלה הרב אילעאי עופרן, רב קבוצת יבנה וראש המכינה הקדם צבאית 'שיח השדה' בפוסט שכתב.

"כשחזרנו למכינה אחרי אחת החופשות שכפתה עלינו הקורונה, שאלתי את אחד החבר'ה איך הוא העביר את ימי הסגר. 'בעיקר נטפליקס', ענה אותו תלמיד תוך שהוא מוודא שאני יודע מה זה בינג'. 'ומה אתה ממליץ לי לראות?' שאלתי, והבחור תלה בי עיניים תמהות ולא כל כך הבין מה אני רוצה מחייו. הציפיות שלו מהסדרות שהוא רואה הן מאד נמוכות ומסתכמות בעיקר בשעשוע. וכמו הרבה צעירים בני גילו, הוא מתקשה להבין מה לרבנים ולשעשועים.

"עבור בני נוער שגדלים בזרם המרכזי של הציונות הדתית היום, העולם עומד על שתי רגליים – אחת נטועה בתורה ובשפה הדתית, ואחת נטועה בתרבות המערבית הכללית. השילוב בין שתי הרגליים הללו הוא חלק מנשמת אפה של הציונות הדתית, אך כדאי לזכור שלרובם המכריע, הרגל היציבה יותר היא דווקא זו הנטועה בתרבות הכללית. הסיכוי שיוותרו על הכיפה גדול בהרבה מהסיכוי שיוותרו על הטלוויזיה.

"בדיוק בגלל זה, השפה החינוכית, הדתית והמוסרית, חייבת להיות נוכחת גם במרחבי הפנאי. אבל לא מספיק להגיד מה לא, חייבים להגיד גם מה כן. אני מקפיד לדבר עם התלמידים שלי על הסרטים, הסדרות וההצגות שאני צופה בהן, על ספרים שאני קורא ועל המוסיקה שאני שומע. כי התרבות שאדם צורך נצרבת בנשמתו חזק יותר מכל אידיאולוגיה. ויש בתרבות הכללית – בנטפליקס, בקולנוע, בתיאטרון, בספרות ואפילו בפלייליסט של גלגלצ – שפע של אוצרות תרבותיים מרוממים ומשמעותיים שיכולים לטלטל את העולם הרוחני שלנו במובן החיובי של הביטוי. נכון שיש שם גם הרבה (מאד) פסולת, ובדיוק בגלל זה חשוב כל כך שנהיה שם.

"לפני כמה שבועות שמעתי מהרבנית אסתי רוזנברג ניסוח מדויק במיוחד של התובנה הזו – יש בתי מדרש שמלמדים את תלמידיהם להבדיל בין קודש לחול. יש בתי מדרש שעוסקים בעיקר בהבחנה שבין קודש לקודש. אבל הדבר שהכי דחוף לתלמידים שלנו ללמוד, זה דווקא להבדיל בין חול לחול". אהבתי, לכן חלקתי אתכם.

הכל נשאר במשפחה

כמקובל בלא מעט מקומות בק"ק ישראל, בחדרה נבחר בשבוע רב ראשי לעיר, הרב ישראל מאיר ביטון, אחד מבניו (לא המבוגר שבהם) של הרב הקודם לעיר הרב שמעון ביטון שכיהן כרב עיר משנת 1977. שלוש שנים לקח המהלך הזה, שדחפה ש"ס, עם הרבה הכפשות, החשדות, כולל של פלילים לכאורה. נאמני תורה ועבודה אף פנו לבג"צ בבקשה שלא לאפשר את הבחירה החפוזה (מההודעה על הבחירות עד הבחירה עצמה), אך בג"צ דחה את העתירה ביום חמישי שעבר והבחירה ברב ביטון נערכה בתחילת השבוע שלאחריו. רוב עצום של 27 מתוך 30 חברי הגוף הבוחר- בחרו בו, למרות החשדות לכאורה, לכאורה, לכאורה. תאמרו "הכל פוליטיקה". סביר שיש משהו בגו. אבל, 27 מתוך 30, פלוס דחיית העתירה ע"י בג"צ, מחייבת לענ"ד את כ-ו-ל-ם לקבל את הדין ואת הבחירה. מי שלא נוח לו, שלא יבוא לשאול שאלות את הרב הנבחר. מה שעצוב, בעיניים שלי, בכל העניין הזה, זה שאם יש חשדות כלשהן, אפילו שבאו מצד יריבים רבניים או פוליטיים, לא בטוח שנכון היה להכניס את הליך הבחירה להילוך גבוה. ת"ח אסור שיהיה רבב על בגדו, למדנו. לא רק כתם ממש אסור, אפילו רבב. חשד. לטעמי, נכון היה יותר קודם לנקות את הרבב, אח"כ לבחור בלב שלם. אבל ככה היא הפוליטיקה. והרבנות. בעניין הזה הן היינו הך.

אם מישהו חושב שתהליך בחירת רב עיר הוא תענוג גדול, טעות גדולה בידו. המון שיחות שכנוע, בקשות, התמודדויות עם טענות והאשמות, מה לא. לא מספיק להיות רב בעל כושר לרבנות עיר, צריך גם קשרים פוליטיים ויכולת תמרון. קראו מה אמר הרב ביטון, הרב הנבחר בחדרה, עם היבחרו, כפי שהובא באתר 'בחדרי חרדים': "יש גזירת יוון ויש גזירה שלמנות רב בישראל צריך לסבול ייסורים גדולים. כתוב 'אדם עולה לגדולה נמחלים כל עוונותיו', פעם זה היה סגולה, היום לא צריך סגולה – זה הלכה למעשה… צריך להצמיח זקן לבן כדי לקבל תפקיד של רבנות, אולי מישהו מכוון את זה", זעק הרב ביטון, כשהוא מתייחס לסאגה סביב מינויו ותהליכים דומים סביב רבני ערים במקומות נוספות שמתעכבים שנים ארוכות.

השר לשירותי דת יעקב אביטן אמר ב'הרמת כוסית' לרגל הבחירה: "תושבי העיר חדרה זכו היום ברב עיר שהוא תלמיד חכם ידוע שימשיך את מסורת אביו ברבנות. לא תמה מלאכת מינוי רבני הערים. בכוונתנו להמשיך את מלאכת מינויי רבני הערים בערים נוספות". כמה גופים נכנסים לכוננות בעקבות ההכרזה הזו.

בתנועת נאמני תורה ועבודה, שכאמור לא קיבלו בבג"צ את מבוקשם, הגיבו: "נמשיך להיות בכל פינה, ולהיאבק בכל מקום על הליכי בחירות ומינוי רבנים שקופים ונקיים משחיתות. אנו מקווים כי הנהגת העיר הבאה של חדרה תשכיל למנות רב מטעם העירייה שיהיה מחויב לציבור התושבים כולו ולא למפלגה פוליטית מסוימת ולשר מסוים בממשלה". תקווה ונאיביות המשמשות בערבוביה. וכל אלה הם פרומו לקראת בחירת רב ראשי לישראל בעוד כשנתיים, לערך.

(מקץ תשפ"א)