אמונה מושכלת ואמונה עיוורת

יש אמונה מושכלת, ויש אמונה עיוורת.
אמונה מושכלת היא השכנוע בדבר מה שאמנם אינו מוכח בבירור, אבל יש נימוקים טובים להאמין שהוא נכון. אמונה עיוורת, לעומת זאת, היא שכנוע במשהו שאין שום נימוק רציני שתומך בו, ללא כל ביסוס של ממש.
כך למשל, האמונה שיש בורא לעולם היא אמונה מושכלת. אולי אי אפשר להוכיח זאת, אבל הדיוק והמורכבות של הטבע, ותהליכי ההתקדמות של העולם והאנושות, עושים רושם חזק של יצירה מתוכננת. לעומת זאת, האמונה לפיה אין אלוקים ו"הכל במקרה" היא אמונה עיוורת. מעולם לא ראינו יצירה מורכבת כמו מוח אנושי או אפילו תא בודד שנוצרת במקרה, ולכן האמונה לפיה כל היקום נוצר כך היא חסרת בסיס.
האמונה לפיה יש קיום לאחר המוות היא אמונה מושכלת. מיליוני העדויות מרחבי העולם על חוויות סף מוות, פגישות עם רוחות של נפטרים, זיכרונות מחיים קודמים וכן הלאה, והמחקרים הרבים שנעשו בנושא – גם אם אינם עומדים בדרישות המחמירות של "הוכחה", עדיין מהווים נימוק חזק להאמין בהישארות הנפש, והופכים את האמונה הזו למושכלת. לעומת זאת האמונה לפיה המוות הוא סוף הקיום היא אמונה עיוורת, שאין שום נימוק של ממש שתומך בה. אם יטען הטוען שאנחנו מכירים רק תודעה שמחוברת לגוף, ולכן הגיוני להניח שהיא מפסיקה להתקיים בלעדיו – נאמר לו שבאותה מידה יכול העובר ברחם לטעון שהוא מכיר רק חיים במחובר לחבל הטבור, ולכן הגיוני שהיציאה מהרחם פירושה מוות עבורו… זה אינו נימוק רציני.
האמונה לפיה קיימות תופעות חריגות בעולם, מהסוג המכונה "על טבעי", היא אמונה מושכלת. הרי לאורך כל הדורות, וגם בזמננו, קיימות אינספור עדויות על תופעות כאלה. לעומת זאת, האמונה לפיה רק הטבע קיים, ולכל תופעה חייב להיות הסבר טבעי גם אם איננו יודעים מהו, היא אמונה עיוורת. האם בגלל שהצלחנו להסביר הרבה דברים באופן טבעי, זה אומר שלכל דבר יש בהכרח הסבר טבעי? ובכלל, מה המשמעות של "הסבר" ושל "טבע"? האם משהו שאיננו מבינים הוא "על טבעי" רק משום שאיננו מבינים אותו? אם כך, הרי שגם מגנטים וברקים היו "על טבעיים" במשך אלפי שנים…
לא נורא להחזיק בכמה אמונות עיוורות, אבל מוטב תמיד להעדיף אמונות מושכלות.
(תצווה תשעז)