האב לפני הבן?

"ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לא-להי אביו יצחק" (בראשית מו" א)

הבחירה לציין דוקא את יצחק ולא (גם) את אברהם נראית תמוהה, והיא מעסיקה את האמורא הלודאי, ריב"ל: "אמר ר' יהושע בן לוי: חיזרתי על כל בעלי הגדה שבדרום שיאמרו לי פסוק זה ולא אמרו לי, עד שעמדתי עם יהודה בן פדיה בן אחותו שלבן הקפר, ואמר: הרב והתלמיד שהיו מהלכין בדרך, כתחילה שואלין בשלום התלמיד, ואחר כך שואלין בשלום הרב".

אברהם הוא הרב ויצחק הוא התלמיד. אנחנו לומדים שעל אף שכבוד הרב גדול יותר, הוא ודאי לא ייפגע מכך ששאלו כרגע רק בשלום תלמידו. הוא לא זקוק לאישור הזה ומעמדו בטוח. לעומת זאת, התלמיד עלול להיפגע שאין הוא נחשב כלל אם ישאלו רק בשלום רבו.

ריב"ל מחפש תשובות בדרום, אבל גם אחרי שהוא מקבל תשובה אחת היא לא מניחה את דעתו, והוא שואל גם את חכמי טבריה הצפוניים: "אמ' ר' חונא כי אתא ר' יהושע בן לוי לטבריה שאליה לר' יוחנן ולריש לקיש, ר' יוחנן אמ' שאדם חייב בכבוד אביו יותר מכבוד זקינו, ריש לקיש אמ' על ברית השבטים הקריב"

תשובתו של ר' יוחנן מתייחסת גם היא לדיני קדימות, ולפיה כבוד האב קודם לכבוד הסב. תשובתו של ריש לקיש לוקחת אותנו אל מישור אחר: ברית השבטים.

מהי ברית השבטים? ייתכן שהאזכור של יצחק "כי ביצחק ייקרא לך זרע" נועדה לבקש ולהזכיר את ההבטחה בשאלת ההמשכיות לאברהם. יעקב מבקש שכל השבטים כולם יהיו כלולים בברכת יצחק, ולא יחול פיצול כפי שהיה בדורות הקודמים.

"בר קפרא ור' יוסי בן פטרוס, חד מינהון אמ' מה אבא להוט אחר גרונו, אף אני להוט אחר גרוני, וחרנה אמ' מה אבא שינה בין בניו, אף אני משנה בין בניי".

דעות של שני חכמים נוספים מובאות כאן, ומתייחסות לדמיון ולהזדהות של יעקב עם יצחק: ניתן לפרש את 'להוט אחר גרוני' כמתייחס לרעב הגורם לנדודים, או אולי לברכותיו של יצחק – שנתקיימו ביעקב, והוא מקווה שברכותיו יתקיימו בבניו. לדעה השנייה, הדמיון הוא בהעדפת בן אחד על פני האחר. כאן ניתן אולי להסביר שיעקב מנסה להתנצל בהקריבו קרבן ואולי לכפר ולהצדיק את עצמו בכך שלמד מאביו את הדבר, וייתכן שגם הוא טעה ועכשיו יתקן. כך ניתן לחזור ולהבין גם את הדעה הראשונה – קרבן של כפרה על הירידה למצרים.

לאחר שמיעת כל הדעות משמיע לנו ריב"ל את דעתו שלו: "חזרתי ואמרתי: אבא לא היה עליו אלא טרחות נפש אחת, אני יש עלי טרחות שבעים נפש".

דברים אלו ממשיכים את הקו של בקשת המחילה:

זהו הקרבן שיעקב מקריב לפני ירידתו למצרים מחמת הרעב. אביו קיבל אמנם ציווי להישאר בארץ ולא לרדת למצרים, אך לא היה צריך לדאוג לשבעים איש.

מסקנת ריב"ל מסתדרת היטב עם ההקשר: הקב"ה אכן נגלה אז ליעקב כאלוקי אביו, הוא אומר לו שלא ירא מלרדת למצרים והוא יהיה איתו, ומיד לאחר מכן נמנים שמותיהם של שבעים נפש היורדים עם יעקב למצרים.

כך או כך, יש לנו תיאור משובב נפש שחכם המחפש תשובה פרשנית, חוקר מצפון ועד לדרום, ורק אז מנסח את תשובתו שלו. כמדומני שכדאי ללמוד ממנו משהו על לימוד ועל מחקר.

האתר שלי: https://tamarmeir.co.il/

(ויגש תשפ"א)