מתים לרגע: קצב גידול האוכלוסיה הגבוה בישראל לא משפיע רק על המחסור בשטחים לנדל"ן – אלא גם על מחסור במקומות קבורה, והמצוקה תגיע למימדים אדירים מהר משיכולנו לתאר לעצמנו. ישנם כמה פתרונות יצירתיים או פחות, מה שבטוח – זה לא מה שהכרנו.

קבלו זאת כעובדה. כל מי שפה עימנו היום, גם אם רק יצא הרגע מרחם אמו, בטווח של 120 שנה, כבר לא יהיה בין החיים. אלה החיים. לא שאלו אותנו לפני שבאנו, בד"כ גם לא מתייעצים אתנו לפני שלוקחים אותנו. בסוף- נלך. השאלה, לאן. מסתבר, שכמו שיש מצוקה של יחידות דיור לזוגות צעירים ובכלל, כך גם מתהווה לה מצוקה רבתי של …מקומות קבורה. במספר יישובים כבר החלו ליישם פתרונות קבורה חליפיים ל'קבורת השדה' לה הורגלנו מימים ימימה, אך במבט לטווח ארוך קדימה, גם בהם אין די.
תחילה, בואו נצלול למספרים. קצב גידול האוכלוסיה בישראל הוא מהגבוהים במדינות המתפתחות. תחזית הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2048 היא שנהיה כאן בין 15 ל-17 מיליון תושבים בישראל. נקפוץ לשנת 2065, אז צפויים להיות כאן כ-20,000,000 (עשרים מיליון) תושבים. מספר הנפטרים לשנה בישראל כיום הוא כ-46 אלף. התחזית לשנת 2050 היא של כ-54,000 נפטרים בשנה. עד שנת 2050 צפויים למות בישראל (אלא אם כן לפני כן יגיע המשיח..) כ-1.4 מיליון תושבים! ואם אתם עוד יותר מרחיקי ראות, הרי שבתוך 120 שנה ימותו כ-9 מיליון התושבים שכאן. (נכון, רק 7.3 מיליון מהם יהודים, נכון לעכשיו). אז נוכח הצפי הזה, אתם מבינים שהמתים הפוטנציאליים בבעיה…
ב'קבורת שדה', זו בה טומנים את הנפטר בקרקע, כל נפטר בקבר בודד, צורת קבורה הנהוגה בכל תפוצות ישראל מזה דורות, צפיפות הקברים לדונם בבית עלמין מודרני היא בין 250 ל-300 קברים. זה אומר, שבחישוב שנתי נהיה זקוקים לבין 150 דונם ל-180 דונם לקבורת שדה עבור מתינו. בשנה! קבלו פרופורציות. בית עלמין חולון, נחנך ב-1964 כדי לתת מענה לצרכי גוש דן ותל אביב המתפתחת. הוא היה פעיל מאוד כ-15 שנה, תוכנן על שטח 500 דונם והורחב ל-800 דונם, עם צפיפות של 250 קברים בדונם ומספר הקבורים בו הוא כ-200,000. 800 דונם הספיקו ל-15 שנה, כשהאוכלוסייה כאן היתה אולי חצי מכפי שהיא היום. בית עלמין חולון נסגר סופית עם הקמת בית העלמין ירקון ב-1991. ואז, מה? בבית עלמין ירקון המטרופוליני, בן ה-900 דונם, נכון להיום כמעט שלא ניתן לקבל קבורת שדה רגילה, אלא אם כן רכשת קבר בחיים.
המחסור, שכבר קיים, במקומות לקבורה, הביא את העוסקים בדבר, ובכלל זה את המדינה, לחשיבה יצירתית, שכמובן תהיה תואמת לחלוטין את ההלכה. כך מפתחים כבר היום כמה שיטות קבורה חדשות, חלקן ישנות – ישנות, אבל יעילות.
אחת מהן, היא שיטה הנקראת 'קבורת רמה', שהיא 'קבורת קרקע' בקומות לגובה. (נהנים גם מגג בטון המגן מפני שמש או גשם…). בשיטת קבורה זו חופרים בין 750 ל-900 קברים לדונם! (פי 3 ויותר מקבורת שדה רגילה), במבנה של שלוש קומות. בבית העלמין ירקון יש כמה מבנים כאלה, ליד כל אחד מהם כיכר הספדים, חנייה, גוטה – גוטה. בתכנון ייבנו שם עשרה מבני קבורה. בשלושת הראשונים יש 45,000 קברים. עלות הבנייה היתה 450 מיליון שקל, מזה רק 60 מיליון בכיסוי ממשלתי. היתרה- באמצעות מכירת קברים. הביטוח הלאומי מעביר לח"ק 6,500 שקל לנפטר, ואת הנותר עליה להשליך בעצמה. למשל ע"י מכירת קבר בחיים, למי שממש רוצה וידו אינה קפוצה.
שיטה נוספת היא 'קבורת סנהדרין', ובתכלס'- קבורה בכוכים. בקבורה הזו בונים קיר גבוה שכל כולו כוכים, 4 כוכים האחד מעל השני, ובסה"כ בשיטה זו בונים כ-1,300 קברים בדונם אחד(!). כך גם יכולים כמה בני משפחה לרכוש כוך אחד ליד השני, מעליו, מתחתיו, מה שנקרא- 'הכל נשאר במשפחה'.
יש גם שיטת 'קבורת כוכים במבנה לגובה'- עד 3,900 קברים לדונם(!!). לא לדאוג, יש מעליות, מיזוג אוויר, פרוזדור מאיר פנים לצורכי אזכרה, סך הכל סימפטי, ככל שהנסיבות מאפשרות. בפועל- בתי קברות גדולים בישראל משלבים כיום בין קבורת קרקע במעט שנשאר (כדי לחסוך במקומות קבורה, יש בתי עלמין המעודדים לקבור את בן/בת הזוג באותו קבר שהבעל/אשה קבורים כבר מזמן, לאחר שמעמיקים את הקבר) לקבורה בכוכים.
ביקוש שיא בירושלים
וכאן אנחנו מגיעים לירושלים עיר הקודש, שחוץ מהירושלמים וכל מיני רבנים חשובים ואדמו"רים חשובים לא פחות שמבקשים להיטמן בה, גם לא מעט מיהודי (זקני) הגולה מבקשים להיקבר בה, כדי להיות בין הראשונים לקדם את משיח צדקנו, לכשיבוא. ובכן, בירושלים עשו מיזם קבורה מדהים בשם 'מנהרות עולם'- חפרו תחת הר המנוחות ויצקו שם המון קברים בקירות התומכים. בין 3,000 ל-3,800 קברים לדונם, עיר תחתית ממש. ב'מנהרות עולם' כ-24,000 קברים. עלות הבנייה היתה כ-300 מיליון שקל. המקום אמור להספיק לצרכי ירושלים ל-12 שנים בלבד.
במסמך מרתק בנושא, שהכין יהושע פוזן עבור משרד ראש הממשלה ב-2021, ושכתבה זו מסתמכת עליו במלואה, הגיעו למסקנה חד-משמעית, שחרף כל החידושים בקבורה, אין פתרון אמיתי למצוקת הקרקע. בראייה ארוכת-טווח- אין כאן פתרון 'משנה משחק', כהגדרתו. אין טיפול בשורש הבעיה אלא רק עיכוב של תהליך אזילת הקרקע במדינה. אם נסתכל רק 28 שנים קדימה, כלומר לספק את צרכי הקבורה עד שנת 2050, אומדן השטח הדרוש עפ"י פוזן הוא: 5,000 דונם לקבורת שדה, 1,650 דונם לקבורת קרקע בקומות, 1,150 דונם לקבורת סנהדרין בכוכים ו-380 דונם לקבורת כוכים במבנים של 3 קומות. לשם השוואה, שטחה של גבעתיים (על 58 אלף התושבים שבה) הוא כ-3250 דונם. ב'שורה התחתונה', שיטות הקבורה הרוויה בה החלו אכן חסכונית יותר מקבורת השדה, אבל הן אינן יעילות מספיק, ויש לאתר בדחיפות חלופות נוספות, טובות יותר.
כעת עשו עצמכם מתפלאים. כן, לא צריך להמציא את הגלגל, יש שיטות קבורה עתיקות-עתיקות, שאפילו אבות אבותינו נהגו בהן. אז אולי לא צריך לחשוש, וניתן להידבק בהן?
אין ספק, שמכיוון שנושא המוות והקבורה הם רגישים וכואבים, ורבים מאתנו כבולים בעבותות של מסורות ומנהגים, יש כמה חסמים שצריך לעבור כדי לעשות את הסוויץ' בראש, אבל שווה לנסות, או לפחות להכיר ולחשוב בכיוון, לא?
מה שקורה בחו"ל
לפני שנלך הרחק אחורה בהיסטוריה של עם ישראל ומנהגי הקבורה דאז, נלך למה שקורה היום הרחק הרחק מישראל, במלבורן הרחוקה. 'מודל מלבורן' הוא כדלקמן: העמקת קברים קיימים וקבורה נוספת מעל הקבר המקורי.
לנקבר ה'ראשון' בקבר מובטחות 50 שנים של שקט, 'מנוחה נכונה', (אלא אם כן בן/בת משפחה יבקש להצטרף), ורק לאחר 50 שנה רשאית המדינה לבצע קבורה נוספת באותו קבר. במידה ויש בעלי עניין (בני משפחה, למשל) המעוניינים למנוע זאת, תמורת אגרה של 7,500 שקל הם יכולים להאריך את החכירה למשך 25 שנים נוספות, וכן הלאה, עד סוף כל הדורות. כאמור לעיל, יש כמה בתי עלמין בישראל שמאפשרים לקבור בן/בת זוג באותו קבר, למעוניינים, באם התנאים בשטח מאפשרים. אימוץ 'מודל מלבורן' ברחבי מדינת ישראל ייצור עתודת קברים של מיליוני קברים נוספים בכל בתי הקברות הוותיקים. יש סיכוי שזה יעבור את כל הרגישויות? מסופקנו, מה גם שגם פתרון זה אם יישום במלואו, ייתן מענה לכמה עשרות שנים, ולא הרבה מעבר לכך.

קבורת ארץ ישראל
וזה מביא אותנו לשיטת קבורה שהיתה נהוגה אצלינו בעבר 'קבורת ארץ ישראל'.
לפני מספר שבועות הביא העיתונאי יאיר אטינגר בחדשות תאגיד 'כאן' כתבה מרתקת על קבוצת יבנה, בה פתחו חלקה של 'קבורה ארץ ישראלית'. לראשונה אחרי מאות שנים – יהודי נקבר בקבר זמני, עד שעצמותיו ילוקטו וייטמנו במערת קבורה. מלבדו, יש עוד 60 חברים בקבוצת יבנה שביקשו גם הם להיקבר כך, נחושים להתניע מהפכה למרות התנגדות הרבנות הראשית. בשלושה שבועות הכתבה הגיעה ל- 90 אלף צפיות ביוטיוב, וזה רק שם.
אף קבוצה של רבנים מהציונות הדתית יצאה באחרונה במיזם חדש – מיזם "קבורת ארץ ישראל". המיזם יוצא לדרך ביוזמתם של הרב רפי אוסטרוף ראש המועצה הדתית של גוש עציון ומבכירי רבני הציונות הדתית, יחד עם מתכנני ערים, כלכלנים ממשרד האוצר לשעבר ונוספים ובעידודם של רבנים כמו הרב דוב ליאור, הרב שמואל אליהו ואחרים. עפ"י המיזם, אלה שיחתמו על טופס הסכמה ל'קבורה ארץ ישראל', לאחר 120, ייקברו בקבר 'רגיל', אך עצמותיהם ייאספו לאחר 12 חודשים מאז הפטירה ויוכנסו לתוך גלוסקמא קטנה. בכירי רבני הציונות הדתית הביעו את הסכמתם בכתב לקבורת ארץ ישראל.
למתעניינים- יש גם אתר מרתק בשם 'קבורה ארץ ישראלית'. ובכן, מהי?
הנפטר נקבר בלוויה רגילה ונטמן בקבורת שדה, אך לא שמים מצבה על קברו. בתום י"ב חודשים, נערך 'ליקוט עצמות'. הקבר נפתח ומוציאים מתוכו את העצמות (הבשר כולו התעכל כבר) והן מונחות בתיבה קטנה (בגודל 60 על 30 על 30 ס"מ, כגודל הירך) למנוחת עולמים. בשטח בתי הקברות יוקמו מבנים (משפחתיים?) לאחסון מכובד של הגלוסקמאות. כך יוכלו להיקבר של משפחות רב-דוריות האחד ליד השני. למתעניינים- מומלץ לבקר בבית שערים. שם ניתן לראות ארון אבן גדול שבתוכו הונח המת במאות השלישית והרביעית, וכן גלוסקמאות מסוף תקופת בית שני. מרתק.
היתרונות של השיטה הזו להיום: צפיפות משוערת של 2800 קברים לדונם, בתוך מבנים אסתטיים חד-קומתיים, עלויות הקמה ותחזוקה נמוכות.
נאספים אל מותם
אם משתי אופציות אלה לא השתכנעתם, נמשיך בשיטת קבורה עתיקה עתיקה נוספת המוכרת במקורותינו – ה-מאספה. העקרונות;
הנפטר נטמן בקבר רגיל, אך בידיעה שאין זו קבורת עולמים.
לאחר שנות דור, חברה קדישא אוספת את העצמות אל תוך מאספה גדולה, שהיא למעשה מעין קבר אחים.
בתחומי בתי הקברות יוקדשו שטחים המיועדים למאספות. כל אחת כזו תלווה בתיעוד קפדני, ניתן יהיה לציין את שם הנפטר על לוח שמות, וכדומה.
במידה ובעלי עניין ירצו להשאיר את הנפטר בקברו המקורי, יוכלו להאריך ב-25 שנה תמורת אגרה שתיקבע.
יתרונות השיטה הזו: חיסכון עצום במשאב קרקע ביחס לכל חלופה אחרת ועלויות נמוכות מאוד בטווח הרחוק בגלל המיחזור האינסופי של קברים.
חשבו על זה קודם
יצויין, כי גם הקבורה בכוכים שהוזכרה בתחילת הכתבה, היא כמובן אינה המצאה של הדור שלנו. היא היתה מאוד נפוצה בתקופת המשנה ואף מוכרת מהממצאים הארכיאולוגיים המיוחסים לאותה תקופה. כך הם קברי הסנהדרין בירושלים, קברים בבית שערים, ועוד.
מהמאה הרביעית ואילך עברו לארונות חרס לאחסון העצמות, ולאורך תקופות רבות השתמשו במערות קבורה שחלקן שימשו כאחוזות קבר משפחתיות. מאות מערות קבורה, מתקופות שונות, נמצאו בסביבות ירושלים, לדוגמא.
דחיה לדורות
ב'שורה התחתונה', נכון הוא שהממשלה, כל ממשלה, חייבת לדאוג קודם כל לחיים, וגם זה 'כאב ראש' לא קטן, אבל לממשלה, כל ממשלה, אין את הפריווילגיה שלא לחשוב ולתכנן כמה עשרות שנים קדימה. עניין הקבורה העתידית הוא אחד מהנושאים החשובים, שככל שידחו את הטיפול בו, תהיה זו בכייה לדורות. לא חבל?
הערה: מרבית הדברים נלקחו מדברים שהביא יהושע פוזן בהזמנת משרד ראש הממשלה לקראת דיון על 'מערך הקבורה- קריאה לחשיבה מחודשת'.