הדברים שדתיים אומרים

איך להיות יהודי טוב? פשוט מאד – להתכוון ברצינות לכל מה שאתם אומרים.

חבר שלי העלה לא מזמן פוסט בפייסבוק, בו ביקש מאנשים דתיים לכתוב איזה דברים הם נוהגים לומר בתור דתיים אבל לא באמת מאמינים בהם. למשל, דתיים יכולים לדבר על כך שכל מה שה' עושה הוא לטובה, או שהפרנסה נקבעת מלמעלה והאדם צריך רק לעשות השתדלות, או שהמשיח יכול לבוא בכל יום וכן הלאה – אבל הם לא תמיד באמת מאמינים בזה. לפעמים האמירות הללו הן רק מס שפתיים, ובפועל האדם אינו נותן להן שום ביטוי בהתנהגותו ובאורחות חייו.

עכשיו, יש אמירות שבאמת אין להן מקור של ממש ביהדות, או שהן מבטאות רעיונות מסוימים באופן שטחי ולא מדויק. במקרים כאלה אין סיבה להאמין בהן, אבל גם לא להגיד אותן. לעומת זאת, אם יש אמירות שמופיעות בתורה, בדברי חז"ל, כחלק מהתפילה וכדומה – הרי שמי שאינו מאמין בהן צריך לעשות לעצמו בדק בית, מה הסיבה לכך שאינו מאמין, ולמה הוא מדקלם דברים שאינו מאמין בהם. לפעמים אותו אדם כן חושב שיש אמת בדברים, אבל בגלל חולשת הרצון או משום שאינו רואה אותם מתגשמים בפועל, הוא לא מנהל לפיהם את חייו. ולפעמים הוא פשוט חושב שהדברים לא נכונים, אבל מדקלם אותם כי כך מצופה מאנשים דתיים.

אבל כמו שאנחנו יודעים, פיו ולבו של האדם צריכים להיות שווים. מצב של אחד בפה ואחד בלב, של מי שאין תוכו כברו, הוא מצב של שקר פנימי שאינו רצוי. ממה נפשך: אם אתה חושב שהדברים הם שקר, הרי שאין סיבה לומר אותם. הקדוש ברוך הוא חותמו אמת, ואינו צריך שיתחנפו אליו. ואם אתה חושב שהם אמת – מדוע אינך חי לפיהם?

אני זוכר שכאשר התחלתי ללמוד בישיבת ההסדר, חוויתי סוג מסוים של הלם מההכרה בכך שכאן באמת מתייחסים ברצינות לכל מה שכתוב בתורה, בגמרא, בשולחן ערוך. לא מנפנפים הצידה אמירות שלא נוחות לנו, או מתעלמים מהן באדישות ובגיחוך. כאן מבינים שהתורה היא אמת – ולכן צריך להתייחס אליה בכובד ראש, ולהאמין בכל משפט שאנחנו מוציאים מהפה. ומי שאכן יעשה זאת, יהיה יהודי טוב יותר.

(שמות תשפ"א)