ברכת כהנים איננה מעשה קסמים. ודאי שהכהנים אינם מקור הברכה אלא א-לוהים. מצד שני, ברור באותה מידה, שהכהנים אינם שחקנים אקראיים בטקס הברכה. הכהנים הם אמצעי חשוב ומשמעותי בהבאת הברכה אל העם.
אך כיצד הדבר קורה? לשם הבנת הדבר יש לעיין בתוכן ברכת כהנים.
מפליא לראות, שנוסח ברכת כהנים איננו כולל ברכה ספציפית וממשית. איננו מתברכים שם בבריאות, פרנסה או כל עניין אחר שאנו מבקשים להתברך בו (המדרשים והפרשנים ניסו להכניס כל זאת ללשון הברכה, אבל הדבר אינו פשט הכתובים). ברכת כהנים מדברת בסגנון אחר לחלוטין, מסתורי. בעוד א-לוהים מצווה את הכהנים לברך את ישראל ("כה תברכו את בני ישראל") הכהנים אומרים "יברכך ה'". הם מברכים אותנו שא-לוהים יברך אותנו, מעין ברכה על הברכה. אך הדבר נראה מוזר – מה פשר ברכה שכזו? וכי א-לוהים לא יכול לברכנו ישירות?
הסוד טמון במילים החותמות את הפרשה: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם". כדי להתברך מאת א-לוהים, צריך להתקשר לא-לוהים. הברכה הממשית איננה מעשה חד-סטרי אלא תוצר של קשר שנוצר בין האובייקט המתברך והסובייקט, שהוא מקור הברכה.
זהו תפקידם של הכהנים – לבנות את הקשר הזה בכך שיביאו את שמו של א-לוהים אל האדם. במקדש הכהנים היו אומרים את השם המפורש, ומחוצה לו את כינויו. זוהי פרקטיקה שזרה לחלקנו היום, אבל היא מושרשת בתורה, בנביאים ובקבלה. ההתקשרות לא-לוהים נעשית דרך שמו. הכהנים כמו שמים את שם א-לוהים עלינו, וכתוצאה מכך אנו מתברכים ממנו. מבחינה זו, מעשה הכהנים הוא ההיפוך של הדיבר "לא תישא את שם ה' א-לוהיך לשווא". דיבר זה אוסר עלינו להשתמש בשמו של א-לוהים באופן זר (לדעת פרופ' מאיר בר אילן איסור זה חל על נשיאה ממשית של שם א-לוהים באופן בלתי ראוי). בברכת כהנים, אנו זוכים לשאת את שם א-לוהים בצורה הראויה, ובאופן הזה מתברכים ממנו.
כך אפוא מתפקדת ברכת כהנים. הכהנים אומרים "יברכך ה'", וכתוצאה מכך אנו זוכים שא-לוהים ישמור עלינו. הכהנים אומרים "יאר ה' פניו אליו" וכתוצאה מכך הוא נותן לנו חן. הכוהנים אומרים "ישא ה' פניו אליו", וכתוצאה מכך אנו זוכים ממנו בשלום. שלושת המשפטים הם אלמנטים שונים שבהם אנו מתקשרים עם שמו, גילויו של א-לוהים. כך נוצר הקשר בינינו לבינו שמעשיר אותנו בברכות רבות נוספות.
לאור דברים אלה מתבהרת זכותם של הכהנים. הכהנים אינם מיוחדים בתכונותיהם אלא בעבודתם. משרתי הא-ל יודעים את שמו, ומתפקידם להעביר אותו לשאר העם. בכך הם גורמים לנו להתברך מא-לוהים בכבודו ובעצמו.
(בא תשפ"א)