הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
המפגש שבין משה רבנו ע"ה ובין יתרו, בשעה שראה יתרו את משה יושב מהבקר ועד הערב ודן את ישראל שב ומוצף גם בזמננו. משה רבנו ביאר היטב מפני מה הוא עושה זאת: "כי יבוא אלי האם לדרוש א-לוהים", לאמור: האידיאל הגדול הוא השלמות של הופעת המשפט. המשפט נודע לא רק ליישב את הסכסוכים שבין אדם לרעהו, או לא רק כדי לתת מענה לשאלותיו של אדם, אלא גם לקשור את כל אלה בריבונו של עולם. כל פסק דין במשפט התורה מהווה השראת שכינה – "א-לוהים ניצב בעד א-ל", וכל הופעה מעשית של תשובה לשאלה קשורה בהתגלות. תורתו הגדולה של ריבונו של עולם מתגלית גם בתיקון העולם, החברה, ובמתן תשובות לשאלות הממשיות של הקיום.
ברם, זה לא פועל במישור הפרקטי. השאיפה לטוהר המוחלט, לזיקה המושלמת של דין התורה למציאות העליונה של ההתגלות בעולמנו, היא אידיאל מופלא, אך בלתי ניתנת ליישום: "נבל תיבול גם אתה גם העם הזה אשר עמך, כי כבד ממך הדבר, לא תוכל עשהו לבדך". העולם בו אנו חיים מגביל אותנו גם במישור המעשי. כשאנו שואפים לחיות רק לאור ההופעה המלאה ולא מוכנים להתפשר, לוותר, ולהבין שלא ניתן לחיות בטהרנות מושלמת – אנו עלולים למצוא את עצמנו ב"נבול תיבול", לאמור: בכך שכל הבניין קרס, וגם מה שניתן היה לעשות אינו ממומש.
משה רבינו האזין לדברי יתרו וקיבל אותם, אך לא עבר לקיצוניות ההפוכה, של ויתור על דרישת א-לוהים, אלא נענה לבניית מבנה אופטימלי, החותר למשפט צדק ולהתגלות חלקית בו, והמאפשר גם להגיע לפיסגה כשצורך כזה קיים: "ושפטו את העם בכל עת, והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך, וכל הדבר הקטן ישפטו הם…". במקום לבחור באחת הקצוות – משה רבינו כשופט היחיד, או ויתור לחלוטין על מערכת משפט הקשורה לדרישת א-לוהים, נבנתה המערכת האופטימלית, על אף שאינה מקסימלית.
עיקרון זה נכון בכל ממד ובכל נושא. הוא נכון במבנה המשפחה, ובחיפוש אחר בן/בת זוג "מושלמים", במקום לכרות ברית עם האופטימום, וממנו לצמוח כלפי מעלה, ולפסגות האפשריות; הוא נכון במערכת הפוליטית, המלמדת על קריסת תפישות 'טהרניות', אך גם על סכנת הוויתור על האופטימום; הוא נכון במערכת המוסרית והאתית, שמתקשה מאוד מאוד להבין שאם תוצג רק האפשרות של השלמות המוחלטת – יתברר מהר כי לא יהיה לה משקל כלשהו במישור המעשי. ואילו כשנבחרת הדרך שבה מנסים בכל תחום לעשות את המירב האפשרי, ומבינים כי אין דרך אחרת זולת נכונות גם לסגת מעט לאחור מהתמונה המלאה – האפשרות לקיים אותה בפועל הופכת לריאלית, והיא הדרך לתיקון עולם, ולצמיחה כלפי מעלה.
(יתרו תשפ"א)
