עד כמה הבגדים מהותיים עבורנו?

וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי

בציור אנו רואים את המלאכה הרבה הכרוכה במציאת אבני האפוד והחושן, שחלקן היו אבנים נדירות. אבנים אלו לא שימשו ליופי או לקישוט, אלא לאורים והתומים שנקבעו בחושן ודרכם קיבל הכהן הגדול מסרים מה'. החושן היה חלק מבגדי הכהונה של הכהן הגדול שאת צורתם והרכבם ציווה ה' את משה. בשונה מבגדים רגילים בגדי הכהנים היו קדושים "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (שמות כ'ח ב'), והקדושה שלהם הייתה הראשונה בחשיבותה ורק לאחריה נמנו שאר התפקידים המוזכרים "לכבוד", "לתפארת", ו"לצניעות". "וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ" (שם מ'ב) בלעדיהם הכהנים לא היו יכולים להתקדש ולעבוד במשמרתם, במיוחד בגדי הכהן הגדול, שמלבושיו היו למטרות נוספות. בכדי להבין את היחודיות של בגדי הכהנים אנו צריכים להבין וללמוד מה משמעותם של בגדים בכלל, ומתוך כך נבין מה המשמעות של בגדי הכהנים ושל הבגדים שאנו לובשים כיום. מסתבר שלבגד יש חשיבות רבה ללא קשר לזמן או למקום, והוא משפיע עלינו בהיבטים שונים.

במבט על הטבע נגלה שאף אחד מבעל החיים לא משתמש בבגדים ורק בני אדם משתמשים בהם. ממציאות זו בלבד ניתן להבין שתורת האבולוציה שגויה, כי מדוע האדם כבעל חיים זקוק לבגדים שלא כמו כל היונקים העילאיים האחרים? אלא מכאן נבין שהאדם התבוני הוא יצירה ייחודית של אלוקים, וצרכיו יחודיים משאר בעלי החיים. האדם הראשון לא היה זקוק לבגדים ככתוב "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" (בראשית ב' כ'ה), הסיבה לכך נעוצה בעובדה שעצם קיומו העיקרי הייתה רוח אלוקים ששלטה על גופו העשוי מאדמה "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (שם ב' ז'). כאן מוזכר בפרוש כי לאדם יש נשמה, ויש נפש זאת בנוסף לגופו הנחשב "חיה" שהוא עשוי מ"עָפָר מִן הָאֲדָמָה". במצבו זה הוא היה יכול לחיות לעד כי לנשמה כחלק אלוק ממעל אין לה קץ והיא קיימת לעד, וכך גם עפר מן האדמה לא בר מוות. האדם הראשון יכול היה לאכול מכל עץ בגן עדן כולל עץ החיים, אך לאחר שהאדם קיבל את זכות הבחירה והפר את מצוות ה' לטובת תאוות ליבו, ואכל מעץ הדעת האסור באכילה, הוא גרם לגופו הגשמי להשתלט על נשמתו הרוחנית. ובמילים אחרות, העדיף את עצת הסטרא אחרא ששלט על גופו של הנחש הקדמוני, והכניסו כגורם חדש לתוך גופו. מיד נפרדה נשמתו מגופו והוא גילה שגופו עירום מכל קדושה וכבול ליצריו, לכן היה חייב מתוך בושה להצניעו. כמו שמסביר רש"י על הפסוק "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (שם ג' ז') "אף הסומא יודע כשהוא ערום, אלא מהו וידעו כי עירומים הם, מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה".

"וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹקים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (שם ג' כ'א), ה' אסר עליו להיות בגן עדן כי הוא עלול היה עלול לאכול מעץ החיים וכך הוא והסטרא אחרא "הנחש" שבתוכו יחיו לעולם, כאשר תפקידו העיקרי של כל אדם להוציא את הנחש מתוכו, להכניע את אותו יצר אשר גורם לאדם לדורותיו להעדיף את גופו שעיקרו לקיחה, על פני נשמתו שעיקרה נתינה. לכן הקב"ה הלביש את האדם הראשון בבגדים, בכדי להסתיר את כל חלקי גופו המוצנעים, שבכוחם לגרום לו ולאחרים לחוש רגשות ויצרים שליליים. חלקים אלו חייבים להיות מכוסים ומוצנעים, ונחשבים אפילו למקומות לא טהורים. ככל שהחלק הרוחני שבנו גבוה יותר, כך אנו זקוקים לכסות יותר חלקים מגופנו, בדיוק כמו בחיים הפשוטים בהם ככל שהאדם חשוב יותר כך הוא מקפיד על לבוש מלא יותר. כשאנו חשופים יותר זה סימן שאנו רחוקים מנשמתנו וקרובים לגופנו, בדומה לבעלי החיים שאין בהם נשמה ולכן הם לא זקוקים לכסות את מערומיהם בבגדים. למדנו מכאן שהבגד נוצר מלכתחילה בכדי לשמור על קדושתה של הנשמה.

ה' מצווה את משה לפני קבלת התורה "וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם" (שמות י'ט י'), יכבסו את הלכלוך החיצוני שדבק בבגדיהם ועלול לפגום בחציצה שבין הנשמה לגוף. כך גם תפקידם של בגדי הקודש של אהרון הכהן ובניו היו להגן על נשמת הלובשים אותם. הם היו עשויים בצורה מאוד מיוחדת בכדי לגרום ללובשים אותם למלא את תפקידם בקדושה ונקיות הנדרשת מהם, הן ביחס לעצמם לעבודתם ולכבוד המשכן, והן בכדי לתת לציבור הרואה אותם תחושה של קדושה וכבוד למקום ולשכינה. כך גם אנו צריכים לשים לב ללבושנו במיוחד כשאנחנו עוסקים בעבודת ה'.

לכן הסיבה הראשונה ללבישת הבגדים כפי שכתבנו הוא "שמירת הנשמה", כאשר הבגדים נועדו להסתיר את הגוף ואת תאוותיו, ובכך לתת לנשמה דרור לבצע את צרכיה בקלות. כשגבר או אישה הלבושים בצורה צנועה עצם הלבוש שלהם מהווה גורם מונע מלהיכשל ולחטא. כמו שאמר רבי אלעאי הזקן "אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים" (קידושין מ' א'), התוספות על המקום מעירים הערה חשובה להבנת דברי רבי אלעאי "פי' ר"ח ח"ו שהותר לו לעבור עבירה! אלא כך אמר ר' אלעאי, יגיעת דרכים והאכסנאות ולבישת שחורים משברים יצר הרע ומונעים אדם מן העבירה". כלומר רבי אלעאי הזקן לא התיר לעבור עבירות בתנאי שילך בבגדים שחורים ויהיה במקום בלתי מוכר, אלא שבגדים אלו והתנהגות כזו יגרמו לו להרהר שנית, ולחזור בו מהחטא.

הסיבה השניה, היא שמירת הגוף הפיזי. מהרגע שיצאנו מגן עדן שהיה שמור תחת כנפי השכינה אל העולם שבחוץ מוטלת עלינו החובה לשמור על בריאותנו, והבגדים הם אלה שתורמים לכך שלא ניפגע.

הסיבה השלישית היא השיוך הגזעי והמדיני, התיוג החברתי והייחוס האישי. כאשר הבגד משמש כסמל חיצוני המכריז למי משתייך הלובש אותו (כיום אנו רואים זאת בעיקר במדי הצבא והמשטרה השונים ממדינה למדינה), מה מעמדו החברתי, מצבו הסוציואקונומי, תפקידו, ומהו מקום עבודתו. לדוגמא: אנו מגדירים אדם הלובש בגדים יקרים, בגדי מעצבים, עונד שעון יוקרה, כאדם עשיר ומכובד. כך גם "תלבושת בית הספר" מגדירה את השתיכותו של התלמיד.

מכאן ברור מדוע אנשים דבקים בלבוש שונה. כי הוא מגדיר אותם בציבור ובפני עצמם. זו הסיבה שלבושו של האדם החרדי קבוע ומוגדר, אך משתנה מחסידות לחסידות מישיבה לישיבה מעדה לעדה. היהדות החרדית תופסת את השמרנות של הלבוש כהתבדלות ושמירת מסורת. כמו שהחיילים בצבא חייבים בלבוש מוגדר ולכן הם צריכים להתנהג בהתאם ולהיות דוגמא אישית כי הם נמצאים בתפקיד, כך גם הלבוש ה"שונה" והצנוע של החרדים, שמטרתו בין היתר היא שנרגיש כחיילים ונוכל להתגבר ביתר קלות על נטיות גופנו החומרי ולהיות גם דוגמא לאחרים. "ובחקתיהם לא תלכו" (ויקרא י'ח ג'), מכאן שעל עם ישראל להתבדל מן הגויים. במדרש נאמר: בשביל שלושה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, לשונם, ולבושם. ברור שאנו לא לבושים כאבותינו ביציאת מצרים, אך אנו שומרים על הבסיס העיקרי לבגד היהודי, חציצה בין הגוף לנשמה וזה העיקר. כבר ראינו לדוגמא שבתחילת המאה ה-20 רוב החרדים במזרח אירופה שינו את לבושם ואימצו את הסגנון המקובל בחברה הכללית באותם זמנים. אחת הדמויות משפיעה במיוחד על מהלך זה הייתה הרב נתן צבי פינקל מסלבודקא זצ"ל שבגלל ההתבוללות העצומה שהייתה בזמנו, הוא הקפיד שהבחורים בישיבתו יתלבשו בהידור כמו הסטודנטים בעירו בלבוש שכלל כובעים וחליפות, בכדי לשוות להם מראה מכובד, בכדי שלא יסתובבו כעניים ויגרמו לחילול שם שמים ולהתבוללות. צורת לבוש זו עברה לכלל הציבור הליטאי ונהוגה עד היום גם במגזר החרדי ספרדי. גם בפולין בזמן "גזרות הלבוש וגילוח הזקן" שאיימה על היהודים החליטו החסידים לעשות שינוי חיצוני קל, וויתרו על מכנסי החצי לטובת לבוש הדומה ללבוש הקוזאקים, ספודיק במקום שטריימל, ומכנסיים ארוכים המוכנסים לגרב. בלבוש זה היה מותר גם להם לגדל זקן, ואת פאותיהם החלו לשים מתחת לכיפה. אבל הם לא ויתרו על חשיבותו העיקרית של הבגד, שמירה על הנשמה וכיסוי מלא של הגוף.

הבגדים הם גם אחד הגורמים החזקים המשפיעים על תחושתם ורוחם של הלובשים אותם. לא משנה אם הבגד מייצג את המעמד האישי חברתי הקיים במציאות, או שהוא נלבש כמסכה לתדמית שקרית שבחר לעצמו הלובש אותו. בשני המקרים הם גורמים לאדם להרגיש ולהפנים את מעמדו האישי שמייצגים בגדיו ולהתנהג בהתאם ללבושו. מסתבר לצערנו כי יהודים רבים במקום להבין את חשיבותו האמיתית של הבגד הם משתמשים בבגדיהם בכדי להסתיר לא רק את גופם אלא גם את זהותם ונשמתם. הופכים את הבגד למסכה המעניקה להם אשליה של מעמד מכובד ומסתור מפני האמת הפנימית של נשמתם. "אֱלֹקי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ" (שמות ל'ד י'ז) מעשה זה הוא ללא צל של ספק עבודה זרה לכל דבר.

רבים מאמינים שהם באמת כמו התדמית שבחרו לעצמם, למרות שבתוך תוכם הם מודעים לכך שהם חיים חיי שקר מתחת לתחפושת. ועל זה נאמר: "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ" (ויקרא י'ט י'). הבעיה מתחילה כשמצב זה עובר מבודדים לרבים וה'בגד' מסמל את ה'בגידה' בערכים וה'מעיל' את ה'מעילה' באמון, וכך המטרה האמיתית הרוחנית של הבגד נעלמת ונשאר רק הבגד המהודר או החושפני שתפקידו לשמש רק את הגוף ורצונותיו. במצב זה עלול חלילה להיווצר מצב כפי ששרר בימי אחשוורוש, כשהיהודים שהשתתפו במשתה אחשוורוש בוודאי התהדרו בבגדי-מעצבים של אותם ימים, בגדים יקרים כיאה למוזמנים למשתה המלך שם הרגישו חשובים ומכובדים. הם רואים את המלך הגוי אחשוורוש מחלל את בגדי הכהן הגדול "בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ" (אסתר א' ג') "א"ר יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה, כתיב הכא יקר תפארת גדולתו, וכתיב התם לכבוד ולתפארת" (מגילה י'ב א'), והופך אותם מלבוש שבסיסו קדוש ללבוש שרד רגיל. אך הם לא מוחים ולא עוזבים את המקום, אלא ממשיכים להשתתף במשתה. ומדוע? כי אחשוורוש עושה בדיוק את מה שהם עושים, מנסה להעלות את ערך עצמו בעזרת הבגדים, הכלים, המזון, השתיה וכל החטאים הקשורים במשתה של מלך גוי ככתוב "בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתו" (אסתר א' ג') תוך שהוא משתמש בכלי בית המקדש "חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת. וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ. וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס" (שם ו'-ח'). התנהגות זו מצד היהודים המסמלת מרידה במלכות שמים 'מפעילה' את אזהרת יצחק "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ" (בראשית כ'ז מ'), וניתנה הרשות למשחית להשחית, ולכן מגיע זרע עמלק שהוא מזרעו של עשו "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד" (אסתר ג' י'ג).

רק לאחר שהיהודים הבינו מה גרם לגזרה שנגזרה עליהם החלו לחזור בתשובה. הסירו את בגדי השרד שלהם שכיסו את קלונם ואת תדמיתם המזוייפת, ובמקומם לבשו שק על בשרם, לבוש ללא כל חשיבות, ללא ערך וללא יחוד כלשהו, שכל תכליתו לחצוץ בין גופם לנשמתם. כולם כאחד היו שווים בלבושם ובצניעותם וחזרו בתשובה שלמה, מייד ה' הופך את רוע הגזרה וכל העם ניצל.

"וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה, וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן" (שם ח' ט'ו) מכיוון שזכה להיות "מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ" (שם י' ג'). רק לאחר שנבין את תפקידם האמיתי של הבגדים, נוכל ללבוש בגדים שיתאימו למעמדנו האמיתי כפי שעשה מרדכי.

בהבנה זו כשאנו חוגגים את פורים, עלינו ללמוד להגיע לאותו מעמד של שוויון, לאותו מעמד של שיתוף בצניעות ובלי יומרות כפי שהיה בשושן. יש מי שהחמיצו את העיקר בפורים ובמקום להסיר את בגדי השרד שלהם את התחפושת שלהם שאיתה התחפשו כל השנה, הם מעלים ומאדירים אותה במיוחד בפורים, פותחים את בתיהם וממתינים בכיליון עינים למתרימים למען יראו ויקנאו. כולנו תמימי דעים שהמעשה שהם עושים של מתן צדקה, משלוח מנות ומתנות לעניים הם מצוות שלא תסולאנה מפז, והחזקת התורה היא הדבר החשוב ביותר. השאלה היא איך עושים זאת, ומה הגורם האמיתי לעשיה הפרטית שלנו, אותו גורם החבוי בכל אחד ואחד מאיתנו. האם זו הנשמה וכל מה שאנו עושים הוא לשם שמים לשם נתינה אמיתית? או הגוף והסטרא אחרא הם אשר גורמים לנו לתת צדקה ובאמת לא לבצע את המצווה, כי בלי שאנו שמים לב לכך אנו הופכים את צדקה לעסק, לרכישת כבוד והערצה וזו כבר לא נתינה. הרי כבר למדנו שכאשר אנו מצווים על מתנות לאביונים מדובר במתן בסתר, בכדי לא להעליב את האביונים. נתינה זו היא ללא תמורה כלשהי, אפילו לא תמורה של קנאה, תאווה וכבוד שמוציאים את האדם מן העולם כפי שלמדו במסכת אבות (ד' כ'ח). ברור שכל אחד יקום ויגיד שהוא עושה זאת למען הנשמה, למען מצוות שמחת פורים, אבל מה שמתרחש במציאות הוא הקובע. הקב"ה דאג להראות לנו כבר בשנה החולפת שעלינו לפקוח את העיניים ולהבין מה הסיבה שגרמה לנו כבר בפורים תש"פ לא לחגוג ביחד, לא להתקהל ביחד וגרמה לנו ללבוש מסכות כל השנה, לחיות סגורים להתפלל בחצרות ובבתים. מסתבר שהדבר ממשיך גם בפורים זה. אם כך, אולי כדאי שנפסיק להתפאר בבגדים שלא מתאימים לנו במשתאות, בחגיגות ראווה, ונתחיל להתפאר במצוות של מתן בסתר? כך גם נוכל לחסוך ולתרום יותר. בואו ונפסיק את תעשיית המתנות העסקיות שאנו שולחים הרבה לפני פורים לאנשים שאנחנו רוצים בתודתם, מתנות שאין להם כל קשר למצוות משלוח מנות, מתנות של חנופה לשם קבלת תמורה. תעשיה זו של שלמונים הפכה לתחרותית ללא פרופורציה, מי ישלח משלוח מרשים יותר, בעלויות אסטרונומיות יותר. במקום זה, בואו ונתרום כסף זה להחזקת תורה וצדקה לעניים, בצנעה ובכבוד למקבלים. בואו ונסיר את המסכות שלנו לפחות בפורים, נשלח משלוח מנות ונתן מתנות לאביונים לפי ההלכה. בואו ונשמח שמחה אמיתית בפורים, שמחה של מצווה, שמחה לנשמה ולא רק לגוף. כי רק הנתינה האמיתית יוצרת את האהבה, והאהבה יוצרת את האושר, והאושר מביא שמחה לאדם. למי שקשה להסיר את המסכה שלו, שהיא התדמית שאימץ לעצמו והצורך לקחת ולקבל, או למי שבטוח שהוא צדיק תמים, ועושה כל דבר לשם שמים, להם ניתנה אפשרות מיוחדת בפורים. שאמר רבא "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז:), במצב זה אין לאדם יכולת שליטה על מעשיו, הוא בלי שום מסכה כמו כל המבוסמים והנרדמים האחרים, אזי גם הוא יקיים את מצוות פורים כהלכתה.

כפי שהדברים נראים ברחוב כנראה שהמסר לא בדיוק נקלט, ואם יהיה סגר גם בפורים הקרוב, זו לא גזרה של הממשלה ולא של הוירוס, זה בגללינו ועבורנו, הקב"ה רומז לנו גם בפורים זה שעדיין יש צורך לשנות ולהשתנות ולעשות חשבון נפש בכדי להבין מדוע נוצרה מגפה זו. להבין מדוע נאלצנו כולנו ללבוש מסכה זהה שנה שלמה בלי קשר למעמדנו החברתי, להבין שאנחנו יכולים לחיות בלי לרכוש שנה שלמה בגדי פאר מנקרי עיניים, ולהבין שחייבים לעשות שינוי בתפיסת החיים שלנו. בואו נבין מהו לבוש עבור הגוף ומהו לבוש עבור הנשמה. מה העיקר בחיים ומה טפל, מי אנחנו ומה אנו שווים באמת נתחיל ללמוד לתת בדיוק כמו שהיה במשכן כשכל אחד נתן מה שיכל, בלי להתפאר ותרם את תרומתו בשמחה בלי תנאים או תעודת הוקרה, בלי תודה, ובלי ברכה "כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לה'" (שמות ל'ה כ'ט).

גם היום אלפי שנים אחרי אותה נתינה במדבר והנתינה בפורים "וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים" (אסתר ט כ'ב), אנו מצווים לתת. רק כך יוכלו תלמידי הישיבות ללמוד עם בגדים שכל מהותם קדושה, ובזכות זו הקב"ה יבנה לנו את בית מקדש בו יכלו גם הכהנים לשרת בקודש עם בגדי הקודש שלהם.

בשיתוף החברה לחקר המקרא