הנהגה זוגית – איך זה עבד פעם?

הנהגה זוגית היתה בישראל לא רק בתקופת המשנה, אלא כבר בראשית היות ישראל לעם. כבר אצל משה ואהרן. אעפ"י שמשה רבנו זכה לכל הכתרים, היה נביא, שופט, כהן גדול ["משה רבנו כהן גדול וחולק בקדשי שמים היה" – זבחים קא ב] וגם מלך ["היה כמלך יושב על כסאו והכל עומדין עליו" – מכילתא יתרו א] ולמרות היותו "איש שהכל בו", לא הסתפקה ההשגחה העליונה בהנהגתו של משה בלבד, אלא צירפה אליו את אחיו אהרן. ומפני היותם שונים זה מזה היו משלימים זה את  זה, וכך דרשו את הכתוב: "חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו" [תהלים פה יא]  – "חסד" זה אהרן שנאמר: 'וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך'. "ואמת" זה משה שנאמר: 'לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן'. "צדק" זה משה שנאמר: 'צדקת ה' עשה'. "ושלום" זה אהרן שנאמר: 'בשלום ובמישור הלך אתי'". ההבדל בתכונות של השניים הביא גם לשוני בהתנהלות שני המנהיגים: משה היה איש הדין, כמובא במסכת סנהדרין [ז ב]: "וכן משה היה אומר: יקוב הדין את ההר", ואילו אהרן היה איש הפשרה כמובא שם: "אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחברו", ופרש"י: "כיון שהיה שומע מחלוקת ביניהם קודם שיבואו לפניו לדין היה רודף אחריהן ומטיל שלום ביניהם". כל אחת מהתכונות הללו, כשהיא באה לבד היא אינה טובה. חברה המתנהלת על פשרנות בלבד, שאין בה קוים אדומים, אינה יכולה להתקיים, אך גם חברה המתנהלת רק על פי החוק והדין גם היא אין לה קיום, כמו שאמרו [ב"מ ל ב]: "לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין". רק חברה המשלבת את הדין והפשרה יכולה להתקיים. השילוב הזה של דין ורחמים עומד בבסיס בריאת העולם כמו שדרשו חז"ל: "בתחילה עלה במחשבה לברואו במידת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין" [רש"י, בראשית א א].

הנהגה זוגית מוצאים אנו גם אצל אברהם ושרה. "אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים" [רש"י, בראשית יב ה], לכאורה אברהם היה החשוב משניהם, כמו שדרשו: "האדם הגדול בענקים – זה אברהם" [ב"ר יד], ואעפ"כ "כל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל – ומשמתה שרה פסקו הכל". לבסוף נתברר שעל אף גדלותו של אברהם אין הברכה שורה בבית אלא בזכות שרה.

(כי תשא תשפ"א)