כיצד קיימו מצוות פרה אדומה באתיופיה?

שבת פרה היא השבת לפני שבת החודש ולפני חג הפסח. פרשת פרה עוסקת בטהרה מטומאת מת על ידי אפר פרה אדומה. במדבר סיני שרפו את הפרה האדומה סמוך לחודש ניסן, ככל הנראה כדי להזות מאפר הפרה על בני ישראל מיד לאחר הקמת המשכן, כדי שיהיו טהורים ויוכלו להקריב את קרבן הפסח.

פרשת "פרה אדומה" נחשבת על פי חז"ל כפרשה הסתומה ביותר בתורה. אפר הפרה אדומה מצליח לטהר את האדם מטומאת המוות ובו בזמן האפר מטמא את הטהור. גם שלמה המלך ש"שביקש לעמוד על טעם פרה" לא עלה בידו. מהו אם כן הטעם למצווה תמוהה זו?

על פי הרמב"ם היו בעבר תשע פרות אדומות: הראשונה נעשתה על ידי משה, השנייה על ידי עזרא, ועוד שבע נעשו אחרי עזרא ועד חורבן הבית. פרה נוספת עתידה להיעשות על ידי מלך המשיח (משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק ג', הלכה ד'). ויש עוד דעות בעניין ואין כאן מקום להרחיב.

הרמב"ם הכיר היטב את יהודי תימן אבל נראה שהוא לא הכיר כלל את מנהגי יהודי אתיופיה. כמובן שגם יהודי אתיופיה לא הכירו את הרמב"ם, לפחות זה הדדי, לא אישי…

דיני טומאה וטהרה נשתמרו על ידי יהודי אתיופיה בקפדנות יתרה. הרי שבמסורת התלמודית הדינים הללו פסקו, ככל הנראה, בתקופת חז"ל. פרה אדומה נשתמרה אצל השומרונים על פי חלק מהחוקרים עד למאה ה -14. קהילת ביתא ישראל היא היחידה מקהילות ישראל שהמשיכה להשתמש באפר פרה אדומה ליצירת מי חטאת (ד"ר יוסי זיו). מנהג זה פסק בשנות ה-70 של המאה ה-20 בגלל מלחמת האזרחים האתיופית שלא אפשרה שהייה מחוץ לכפר, וכן חוסר באפר פרה אדומה. הפּרה האדומה האחרונה נשחטה בשנת 1952 בידי הכהן ממהרה יסהק (עו"ד גונצ'ל יעקב) על פי מה ששמעתי מהרב ראובן טל יאסו שהכהן ממהרה יסחק הצליח לגנוז אפר פרה אדומה בכפר "בית מריה" ליד דבגונה (Debguna). כך או כך, עצם שימור מצוה פרה אדומה על ידי יהודי אתיופיה עד ימינו יכול לפתוח צהר להסבר אפשרי למשמעות החינוכית- חברתית שיש למצווה פרה אדומה.

אופן החשיבה ההלכתי הוא לבוש מודרני לפרדיגמת המחשבה היוונית הקלאסית, העומדת בבסיס הפרדוקס של זמננו המודרני. דומני, לפיכך, שהן ההלכה והן המודרנה מעוגנות בחשיבה לינארית, של סיבה ותוצאה. חשיבה זו יוצרת עולם שאין בו ספקות לכאורה, אלא שהמציאות אינה כזו. כיהודי ממוצא אתיופי, העוסק בחקר מורשת יהדות ביתא-ישראל, אני מאמין שמסורת יהודי אתיופיה מציעה חלופה משמעותית: חשיבה לא-לינארית ואפילו כאוטית. לחיות בספק באמונה גדולה. שלמה המלך החכם מכל אדם, עם החשיבה הלינארית שלו איננו מצליח להבין את הרעיון הכאוטי שמצוות פרה אדומה נולדה לחנך אותנו- מגבלותיו של השכל. הקב"ה מחנך אותנו במצווה זאת שיש להכיר בעובדה שאיננו יכולים להבין הכול. יתר על כן, נוהגי טומאה וטהרה תרמו בצורה ניכרת לאחווה ולשלום בית. ההקפדה על מנהגי טומאה וטהרה באתיופיה היוו גורם מקדם ליחסי אנוש תקינים, ולא כפי שהיה בתקופת בית המקדש השני, גורם מפריע ומפלג. האם שימור מצות פרה אדומה על ידי יהודי אתיופיה הוא הסיבה למידות הצניעות, ענווה ולתודעת הכנעה הקיימות בתרבות האתיופית? או שהתרבות הזו היא הסיבה לשימור המצווה הכאוטית על ידם עד לעליה לישראל? זאת אכן שאלה. כך או כל זה אכן פלא גדול שמצווה זאת נשתמרה בקהילה היהודית עד לזמן הזה אצל יהודי אתיופיה.

לסיום חשוב לי לתאר את אורח החשיבה המסורתי של יהדות אתיופיה. מורשת יהדות אתיופיה מתרכזת בהווה: אמירות כמו "יום אחד…" או "אי פעם…" לא קיימות בשיח. עכשיו הזמן – להקשיב, להתבונן, וליהנות! לפיכך היום – ולא מחר – עלינו לומר למשפחתנו ולסביבתנו כמה באמת אנו אוהבים אותם, גם במעשים ולא רק במילים. האגו והמחשבה שאנו יודעים הכל שבעצם מובטחים לנו חיים עד 120 ויותר  מונעים מאיתנו לעשות זאת.  אני כותב את המשפט האחרון – שאני רואה בו ממש פסק הלכה של הלב – מתוך תחושת פספוס לאחר מותה של אמי ז"ל בגיל צעיר: הלוואי שנזכה לאמץ יסודות אלו מתוך הגישה המסורתית שעומדת במידה רבה אל מול הרוח המודרנית.

עכשיו אנו מבינים מדוע פרה אדומה נופלת תמיד לפני פרשת החודש וחג הפסח. זה לא רק בשביל להיכנס לחג הפסח טהורים אלא בעיקר בשביל להיכנס לחג הפסח מאוחדים. שכן אנו יכולים להיות טהורים אבל לא מספיק מאוחדים בכדי לשבת ולאכול את קרבן הפסח בחבורה אחת.

(כי תשא תשפ"א)