לאחר חטא העגל ניתן להבחין בין התנהלותו של משה לזו של יהושע. יהושע ניצב בקביעות באוהל – "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" (לג,יא). לעומתו, משה אמנם עקר את אוהלו ממחנה ישראל ושם התגלה אליו ה', אבל לאחר ההתגלות הקפיד משה לשוב אל המחנה ולהיות מעורב בצרכי העם. נראה שיהושע נשאר באופן קבוע ליד האוהל מתוך בחירה. ייתכן וההבדל שבין משה ליהושע נובע משתי תפיסות עולם שונות. וכך מסביר הנצי"ב:
"ומשרתו יהושע בן נון נער. הודיע הכתוב שיהושע אף על גב שכבר היה גדול בשנים לערך חמישים שנה, וגם גדול בתורה ובחכמה, והיה מועיל הרבה למשה אם היה הולך עמו למחנה בעושק בני אדם, אבל הוא היה כנער… לא רצה להפנות משקידת לימודו לשום דבר. ובא זה הספור לדורות ללמד כמה ראש הדור מחויב להטריח בעת הריסות העם ליישב דעתם …".
כלומר, בעוד שמשה היה "יורד" אל העם ופותר סכסוכים, יהושע לא פסק מלימודו והעדיף שלא להיות מעורב בעסקי ציבור. מכאן מסיק הנצי"ב עד כמה מנהיגים רוחניים נדרשים להיות מעורים בתוך העם. ניתן אף להסביר את שורש ההבדל בהשפעת חטא העגל. משה ויהושע נעדרו מהמחנה, ושבו אליו בעיצומו של חטא העגל. יתכן וכל אחד מהם הגיב אחרת לחטא. שניהם כועסים על העם אך משה ממשיך לתווך בין העם לבין הקב"ה ואילו יהושע בוחר לשמור מרחק מהעם.
ייתכן ונקודה זו מודגשת בניסוח של הכתוב על יהושע שהוא "נער". יהושע שופט את העם בחומרה לאחר חטא העגל. דרכו של נער לגבש מציאות בגווני שחור ולבן. יהושע מעדיף את ההסתגרות בגלל ייאושו מהעם. לעומתו, משה, שגם ותיק וזקן יותר בשנים, נוהג לראות את המציאות במורכבותה ובמבט מפויס יותר. זאת ועוד, מיוחדת הנהגתו של משה שכן הוא אינו מתעמת עם יהושע תלמידו. להיפך, משה מתגלה כמחנך דגול, המודע לפער הדורות שבניהם ומאפשר ליהושע לבטא את עמדתו העצמאית.
לאחר מות משה יעבור יהושע שינוי. מאדם השואף ללון בעומקה של הלכה ולהסתגר באוהל, יידרש להשתנות ולהיות מעורב בצרכי העם בשל המשימה שהוטלה עליו להכניס את העם לארץ. חז"ל ביקשו לתאר את יהושע כבבואה חיוורת של משה: "פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה" (ב"ב עה, ע"א). ואכן יהושע נותר משרת משה, ומנהיגותו היתה בצילו של משה רבו, אבל הוא היה גם מנהיג שכבש לו דרך משלו ועיצב במהלך השנים מנהיגות שונה מזו של משה.
(כי תשא תשפ"א)