יש יתרון בחילול שבת?

משרד התרבות החליט לפתוח אתרי תרבות ומורשת רבים ללא תשלום ביום השבת, כדי שבין דרכי הבילוי של אלה שאינם נאמנים לברית עם הקב"ה ביום השבת תהיה גם האפשרות לתרבות 'גבוהה' ולא רק מרכזי קניות ובילוי 'נמוך'. הכרעה זו מאתגרת את המחשבה, ויוצרת קשת של התייחסויות אפשריות מצד הציבור הדתי. הבסיס המשותף לכל ההתייחסויות האלה הוא הכאב הגדול על כך שאות הברית אינו נשמר על ידי כלל הציבור בישראל, והמרחבים הציבוריים של האומה הישראלית אינם שובתים ביום זה. בשבתות אלו אנו קוראים שוב על היסודות החשובים ביותר של יום השבת: פרשת השבוע מלמדת כי אפילו בניין המשכן אינו דוחה את יום השבת, שכן השבת מהווה אות ברית בין עם ישראל ובין הקב"ה. המתגוררים בחוץ לארץ מודעים היטב לעובדה שכדי לדבר על אדם 'דתי' לא משתמשים בביטוי הזה, אלא בביטוי "שומר שבת", כיוון שזהו המאפיין המובהק ביותר של הברית.

בשל כך, התייחסות אפשרית אחת היא לכאוב על עוד החלטה שמבוססת על חילול שבת. אמנם, המקומות יהיו פתוחים ללא תשלום, אך ההגעה אליהם מחייבת נסיעה, ישנם אנשים שיעבדו שם ביום השבת (אם כי קשה לטעון נגד זה כל עוד אנשים שומרי מצוות מתארחים במלונות ביום השבת), תפעול מקומות אלה מחייב חילול שבת, ובשוליים יש לראות גם קיפוח מסוים של נאמני ברית השבת שלא יוכלו ליהנות מהטבה זו. עמדה זו גורסת כי כל פתיחה של מקום ציבורי בשבת היא שלילית, ולו יכולנו – היינו צריכים להיאבק נגדה.

ומנגד, יכולה להיות התייחסות אחרת. על רקע העובדה המכאיבה מאוד, כאמור, של חילול שבת – שהיא בחירתם של אנשים בדרכם – לא צריך לעצום את העיניים מהעובדה שאפשר שיש כאן התקדמות מועטה. התקדמות מועטה בכך שעם ישראל יתקשר ליסודות זהותו, ואולי משם תצמח גם התקשרות לשבת; התקדמות מועטה בכך שבמקום משהו נמוך יהיה משהו גבוה יותר; התקדמות מועטה בכך שחלק מהמקומות האלה יחזרו גם אחרי ציבור שומר המצוות ויפעילו אותם ללא חילול שבת (אם כי את סוגיית העובדים לא ניתן לפתור); התקדמות מועטה בכך שאפשר שהדבר יפחית את המתח שבין ה'שבטים' השונים באומה הישראלית; התקדמות מועטה בכך שאפשר שאירועים שהביאו להתקשרות ליום שבת כמו 'ענג שבת' מימי ביאליק, ישובו לתחייה, וכדו'.

האם צריך להכריע בין שתי ההתייחסויות? אולי אפשר אחרת: אולי אפשר לחתור עוד ועוד לחיזוק ברית הקודש עם יום השבת, להשבת כולנו בתשובה לשמירת שבת ולחיזוק הלכותיה ודרכה, ובד בבד להיות מסוגלים לראות גם את הצמיחה המסוימת שיש בשינוי הזה, ולשאול כיצד ניתן להתברך ממנו ולהפוך אותו למנוף משמעותי יותר להתקדמותו של עם ישראל?

(ויקהל פקודי תשפ"א)