הלכות רבות מוקדשות לאופן כתיבת ספרי התורה, התפילין והמזוזות – החל מסוג העור שמשתמשים בו לצורך היריעות, דרך העיבוד שלו, הכנת הדיו, צורת האותיות, צורת הפרשיות ועוד. חלק גדול מההלכות הללו מקורן במסורות שהועברו מדור לדור. ריבוי ההלכות בעניין עשוי להעלות את התהייה: לשם מה יש צורך בכל כך הרבה הלכות ודקדוקים בעניין הזה? סופו של דבר, אנו מעוניינים במשמעות של הכתובים ולא בחומר שממנו הם עשויים. מדוע אפוא כה להקפיד באופן כתיבת תשמישי הקדושה?
דומני שניתן להציע ארבע תשובות לדבר:
האחת, ההלכות המקפידות על צורת הכתיבה נועדו לדאוג לכך שהכתיבה תשתמר ולא תימחק. כך ניתן ללמוד מדברי הרמב"ם שמכשיר דיו של מי עפצא וקלקנתוס מפני "שהוא עומד ואינו נמחק" (א, ד). כלומר, חשוב שדברי הקדושה שלנו יישמרו עד כמה שניתן, וההלכות נועדו לשמר אותן.
השנייה, ההלכות נועדו לשמר נורמה אחידה בכל ישראל. אנו מעוניינים שכל עם ישראל תהיה אותה תורה ואותן תפילין ומזוזות, ולכן ישנה הקפדה יתירה על החומר ממנו עשויים הדברים וגם על צורת הכתיבה. ואכן, הדבר תמיד מפליא אותי כיצד לאחר מאות שנות גלות, תשמישי הקדושה של עם ישראל אחידים בכל הפזורה. ספר תורה ספרדי יהיה באופן כללי זהה לספר תורה אשכנזי.
השלישית, ההלכות הכה-מוקפדות נועדו למנוע טעויות. נזכור שהתורה היא היחידה שניתנה מלכתחילה להיכתב, כאשר כל הפירושים והמסורות הועברו בעל פה. דבר כתוב יש לו קיום נצחי, ועל כן יש להיזהר מאד שלא לעשות כל טעות. לכך מגיעות ההלכות שעוסקות בצורה האותיות, באיסור שיידבקו אחת השנייה, אופן תליית המילים, סידור הפרשיות וכד'. על כך כותב הרמב"ם "כל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסולה, וצריך להזהר בצורות האותיות, שלא תדמה היוד לואו ולא ואו ליוד… וכן כל כיוצא בהן עד שירוץ הקורא בהן" (א, יט).
התשובה הרביעית היא שההלכות הרבות נועדו לשמר את הקדושה שבכתבים האלה. קדושה היא מרחב נבדל ומיוחד, שאין הוא פרוץ ופתוח לכל. יחס של קדושה לכתבים מסוימים שומר על תדמיתם כדבר חשוב ומרומם. לכן ניתנו הלכות רבות כל כך בעניינם – כדי להפוך אותם לדבר שיש צורך בהכשרה רבה כדי לעשותם, וכדי להפוך אותם שונים משאר הכתבים. לכך יש להוסיף את עניין הכוונה שנדרשת בכתיבת – החל מתהליך העיבוד ועד הכתיבה. ההלכות הרבות הן שגורמות לכתבים להיחשב כמקודשים.
אכן, עד היום, מי שרוצה לקבל הכשרה כסופר סת"ם צריך לעבור לימוד והכשרה ארוכים. המסגרת הנוקשה הזו היא שזיכתה אותנו עד היום להחזיק בספרי תורה, תפילין ומזוזות הדומים לאלו של אבות אבותינו. ייתכן שהיא גם שגרמה לכך שכתבים אלה יישמרו בידינו עד היום.
(ויקהל פקודי תשפ"א)