אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
גודלן של האותיות בספר התורה הוא אחיד, למעט מספר מקרים בודדים שבהן האות אותה כותב הסופר היא קטנה יותר או גדולה יותר מהאותיות האחרות. השינוי הזה בגודל האות הוא ענין גראפי-ויזואלי , שבא לבטא רעיון העומד מאחוריו.
המילה הראשונה בספר ויקרא אותו מתחילים לקרוא בשבת הקרובה היא- 'וַיִּקְרָא'.
בספר התורה המילה הזו נכתבת באופן הבא, כאשר האות 'אלף', קטנה יותר משאר האותיות-
את הסיפור מאחורי המילה הזו אפשר לתמצת במילה אחת – 'ענווה'.
משה רבנו מסיים לבנות את המשכן במדבר, בעמל ובכישרון רב, תוך מנהיגות וניהול מרשים של הפרויקט הלאומי הראשון של העם היהודי שזה עתה החל את דרכו במדבר.
עם סיום הבניה, לכאורה היה משה רבנו אמור לעמוד מול כל המצלמות והמיקרופונים, להתהדר בהישג, ולקחת את כל הקרדיט לעצמו.
אלא שבפועל – קרה בדיוק הפוך. לא רק שמשה לא נדחף לקבל כותרות ולקחת את הקרדיט, הוא פשוט נעלם אי שם לסוף התור ולקצה רשימת המוזמנים שבאו לטקס חנוכת המשכן. משה לא חשב שמגיע לו איזה קרדיט או פריבילגיה מיוחדת, כרטיס VIP או כל טובה אחרת. משה פשוט חשב שהוא עושה את מה שהוא צריך לעשות כשליח ציבור וכמנהיג, ולאחר שסיים, הוא פשוט ניגש בטבעיות ובענווה לסוף התור. אז, כשכולם מחפשים את הגיבור והכוכב הראשי ומגלים אותו אי שם בקצה התור, קורא לו הקב"ה – 'וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר…', ומעמיד אותו במקומו הראוי לו בהיסטוריה העולמית ובקורות ימי ישראל.
באופן סמלי- את הענווה הזו של משה, ענווה שכולה גדלות, מבטאת האות 'אלף' הזעירה- כביטוי למשה שמזער והקטין את עצמו מתוך ענווה.
בימים רוויי אגו, כבוד וגאווה, של 'אני' ו'אני' ו'רק אני', באה אות אחת קטנה בתורה, ומחזירה את כולם ובמיוחד את המנהיגים לפרופורציות.
תמיד זה נכון לזכור את זה, ובימים אלו בפרט חשוב שנזכור תמיד, שהקרדיט הגדול ביותר שיכול לקבל המנהיג הגדול ביותר של העם היהודי יהיה בתואר אותו מכתיר אותו הקב"ה: 'וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה'.
בשבע מילים נוקבות, מתאר שלמה המלך בספר משלי את סופו של הגאוותן, מול זה של העניו ושפל הרוח: 'גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד'.
על המילים הללו כתב בחבל פרובאנס בדרום צרפת, הפילוסוף, פרשן המקרא , אסטרונום, מתמטיקאי, מדען, מהנדס, רופא, רבי לוי בן גרשום [הרלב"ג- 1288-1344], את המילים הבאות: "גאות אדם- הנה גאות האדם תביאהו אל ההשפלה כי יקח לעצמו מדרגה בלתי ראויה ויהיה זה סבה אל שיורידוהו הגדולים אשר שם משם וישפילוהו יותר מהראוי לו וזה מבואר מאד מהחוש ומי שהוא שפל הנה בשפלותו ובענותו יתמוך ויחזק הכבוד לו כי יכבדוהו האנשים מאד ויועילוהו בראותם השפלתו עצמו מאד בפניהם".
(ויקרא תשפ"א)
