אבינעם הרש (מחנך) 
מכתב מיוחד לתלמידים ולתלמידות שקיבלו מכתבי דחייה מהישיבות והאולפנות
בימים אלו ישנם אלפי תלמידות ותלמידים שקיבלו מכתבי תשובה מהישיבות והאולפנות שאליהן ביקשו להתקבל. מניסיון אישי אני יודע על כמה שלקחו ללב את ההחלטות הללו של אותם מוסדות, ומכתבי הדחיה שקיבלו ריסקו את רוחם ושברו אותם. במיוחד בשבילם נכתב המכתב הבא:
כל כך רצית ללמוד שם, להיות ביחד עם החברות שלך, להתפתח, ללמוד, לצמוח, לעשות את כל הדברים שתכננתן ביחד, עד שהגיעה התשובה במייל והטיחה אותך בחוזקה לקרקע המציאות.
לא התקבלת.
זאת אומרת, האולפנה חושבת שאת דווקא אחלה ויש לך ברוך ה' המון כוחות וכישורים, אבל כאלו שכנראה יתאימו לאולפנה אחרת. לא להם. ולא, זו לא את. שלא יהיו כאן אי הבנות. אל תטעי. את לגמרי בסדר. באמת. זו האולפנה שפשוט מחפשת משהו אחר. טייפ קאסט קצת שונה.
ואת מתחילה לשחזר בראש שלך את מה שאמרת ולא אמרת בראיון הקבלה. ולא מבינה מה השתבש? ואולי היית צריכה לומר את המילים באופן אחר? ואולי הגזמת? ואולי היית צריכה פשוט להיות מישהי אחרת? עובדה שהחברות הטובות שלך התקבלו. אז למה את לא?
והקול. הקול המפחיד הזה, המאיים, המלחיץ, מתחיל ללחוש לך באוזן. בהתחלה בשקט ולאט לאט מתחזק ונהיה חזק יותר:
כישלון! את כישלון! לגמרי כישלון! גבירותיי ורבותיי קבלו את הנערה שלא מסוגלת להתקבל לאולפנה…
מה ביקשנו ממך? להגיע לירח? לכבוש את הקילימנג'רו? לזכות בנינג'ה ישראל?
כולה להתקבל לאולפנה הזו. נו באמת…וגם את זה הרסת. מה כבר יהיה איתך, מה?
***
ושמעתי על בנות שהדימוי העצמי שלהן נסדק והביטחון שלהן התפורר כאבק בגלל שהתשובות השליליות שקיבלו חתכו בבשר החי שלהן והרעילו את הנשמה שלהן כל כך ואותן בנות הרגישו שהן כישלון וכל כך רציתי להפגיש אותן עם עוד מישהי שלא הפסיקה לקבל כישלונות בחיים שלה: גיי'.קיי רולינג, אחת מהסופרות המצליחות בעולם (ספריה 'הארי פוטר' נמכרו ביותר מ-450 מיליון עותקים) וזה מה שהיא אמרה כאשר הרצתה באוניברסיטת הרווארד על יתרונותיו של כישלון חרוץ:
"נכשלתי בכל קנה מידה. התגרשתי זמן קצר לאחר שנישאתי, הייתי מובטלת, אם יחידנית וענייה כמעט כמו מחוסרי הבית בבריטניה. זו הייתה תקופת החיים החשוכה שידעתי, אבל גיליתי שלכישלון יש גם יתרונות: כישלון נותן לך את ההזדמנות להשיל מעליך את הדברים שאינם נחוצים לך. בגלל הכישלון שלי הפסקתי להעמיד פנים שאני אדם אחר ממה שאני והתחלתי להשקיע בדברים החשובים לי באמת". ולסיכום אומרת רולינג: "כישלון הוא בלתי נמנע. אי אפשר לחיות בלי לחוות אותו, אלא אם חיית את חייך בזהירות כזו שאפשר לומר שלא חיית אותם בכלל" (מתוך חושבים טוב, ספרה של יהודית כץ).
***
ואני חושב איך יש לנו, כאנשים דתיים, הזכות לראות את העולם מבעד לעיניים אמוניות ולהרגיש שאם הקב"ה סובב את הדברים בצורה כזו שאת תלמדי דווקא באולפנה מסויימת ותפגשי דווקא מחנכת מסויימת שתעצב את נשמתך בצורה זו ולא אחרת ותתחברי דווקא לבנות מסוימות שישפיעו עלייך, אז כנראה יש לדברים סיבה.
ואם את עשית את ההשתדלות שלך אז תסמכי על הקב"ה שהוא לא סתם בחר לשים אותך במקום מסוים.
ונזכרתי, איך שלא התקבלתי לישיבה תיכונית והלכתי להקיא באופן הכי פשוט שיש מרוב תסכול ועגמת נפש וכמה ממרומי השנים אני שמח ומודה לקב"ה על כך שסובב את הדברים בצורה כזו שאלמד בישיבה אחרת ואפגוש את האנשים המיוחדים כל כך שהייתי צריך לפגוש.
התנערי מעפר קומי. יש עולם שלם שמחכה רק לך באולפנה אחרת. כי הכישלון הזה אינו אלא בעצם עוד שלב חשוב והכרחי שאת צריכה לעבור בדרך להצלחה.
(ויקרא תשפ"א)
