מנהיגות שיש בה ענווה

אירוע חריג התרחש בערב פסח שחל להיות בשבת כמאה שנה לפני חורבן הבית. בני בתירא, שהנהיגו את העם לאחר תקופת שמעיה ואבטליון, לא ידעו האם קרבן הפסח דוחה את השבת. לאחר זמן הגיעה שמועה על אדם שעלה מבבל ויודע כיצד לנהוג. וכך מתאר התלמוד במסכת פסחים (סו ע"א):

"אמרו להם: אדם אחד יש שעלה מבבל, והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור, שמעיה ואבטליון, ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו".

במקבילה שבתלמוד הירושלמי מסופר, שעל כל הטיעונים ההלכתיים של הלל היו לחכמי ארץ ישראל תשובות. הלל הביא עמו מבבל את הכלים ההלכתיים, שבאמצעותם הגיע למסקנה שקרבן הפסח דוחה שבת. מצד שני, חכמי ארץ ישראל נתמכו על ידי מסורות הפסיקה הקדומות ולכן נמנעו מלקבל את דבריו. המהפך הגיע רק לאחר שהלל הודה: "מקובלני מרבותיי שפסח דוחה את השבת". לאמור, שהלכה זו  בתירא. ההכרעה המקובלת בארץ ישראל היא על ידי מסורת פסיקה ולא באמצעות כלים למדניים ודרשנים. בהמשך מסופר, שהלל זלזל בבני בתירא וכתוצאה מכך גם ממנו נשתכחה הלכה. הגורם לשכחת ההלכה של בני בתירא והלל היתה ההתנשאות והגאווה על רקע מלחמתה של תורה. ובהקשר לכך אומר התלמוד שם (סו ע"ב): "כל המתיהר, אם חכם הוא – חכמתו מסתלקת ממנו… מהלל…  שאמר להם: הלכה זו שמעתי, ושכחתי".

אולם האירוע המרשים ביותר בסיפור הוא מינויו של הלל לנשיא על ידי בני בתירא במקומם:

"מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם, והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח". יכולתם של בני בתירא לוותר על משרתם למנהיג שראוי מהם ראויה להערכה מיוחדת. בני בתירא ויתרו מעצמם על כבודם, והניחו את כתר הנשיאות להלל ובניו לדורות, ועל כך משבחם הירושלמי: "שלשה הניחו כתרן בעולם הזה, וירשו חיי העולם הבא. ואלו הן: יונתן בן שאול, ואלעזר בן עזריה, וזקני בתירה".  מנהיג שיודע לפנות את מקומו ולבחור באחר שראוי – רואה את טובת העם לפני טובתו האישית.

מעשה זה התרחש בערב פסח שחל להיות בשבת, בדיוק בשלב המעבר שבין החמץ למצה. אמנם החמץ והמצה עשויים מאותם חומרים, אבל מייצגים תכונות הפוכות – גאוה וענוה. הדבר בא לידי ביטוי גם בעיצורים של מילים אלו. ההפרש בין 'מצה' ל'חמץ' הוא קוצו של יו"ד. ברגע קטן, כקוצו של יו"ד, ניתן להחמיץ את השעה ולהיות בעל גאווה. באותה שבת, בני בתירא  שרפו את החמץ, את "האגו האישי", והעדיפו את המצה – את "הענווה", כדי שתהא הנהגה רוחנית ראויה יותר לעם ישראל.

(פסח תשפ"א)