תמי כהן (מרצה לספרות, תנ"ך ויהדות, ועורכת וכותבת ספרים)
"יש שני דברים שהאדם לא מתעייף מלהתבונן בהם, אש בוערת ומי מפל. הם תמיד אותו הדבר, אבל בכל זאת משתנים כל הזמן" (מתוך הספר "כד החרס השבור"/ לינדה סו פארק).
"אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו', ו').
הפסוק הזה הוא לא רק הוראה שפרשת צו מספרת לנו על העבודה סביב המזבח, שם דלקה תמיד אש, אלא עיקרון חיים.
"אש תמיד" בוערת בליבו של כל אדם- ניצוץ פנימי של התלהבות, שמחה ואמונה ורצון להיות טוב ולהידבק בטוב. אבל כשם שיש להוסיף תמיד עצים כדי להדליק אש, כך צריך האדם להדליק "תמיד" את הנפש פנימה, לדאוג לה תמיד לחומרי בעירה חדשים כדי שהיא לא תכבה.
בימים אלו, כבר מעל שנה, אנו מוצאים משמעות עוצמתית לעניין של לשמור על האש שלא תכבה, גם ברמת הפרט וגם ברמת הכלל.
זוהי אחריות אישית של כל אחד ואחת מאיתנו וגם אחריותה של החברה לשמור על האש הזו.
זו פרשנות שמציבה את האדם במקום שבו הוא חייב להיות ערני, אבל גם במצב שהוא חלק ממעשה קולקטיבי של שמירה על האש הקדושה. הוא צריך לשמור יומיום על אש המזבח שלא תכובה, והמאמץ האישי שלו הוא חלק ממאמץ גדול יותר, קבוצתי, לאומי, ובימים הללו אף כלל עולמי.
הרמב"ם, בהלכות תמידין ומוספים, כותב:
"מצוות עשה להיות אש יקודה תמיד על המזבח שנאמר 'אש תמיד תוקד על המזבח' והאש הזאת היתה ניסית, שירדה מן השמיים. אבל אין התורה מסתפקת באש שירדה מן השמיים, אלא היא גם מצווה אותנו להביא אש מן ההדיוט…"
אש משל עצמנו, מתוכנו ממש ולא ממקור חיצוני. אבל לא אש של שנאה ופילוג, אלא אש של אהבה, של התלהבות, של שמחה פנימית. לאש כזו עלינו לכוון.
הגישה הזו מחברת אותנו לאחריות ולשותפות שלנו בתיקון הנדרש לנו, בהזנת האש התמידית, בחיבור לעצמנו ובחיבור לבוראנו.
עלינו לשמור על הלהבה ועל ההתלהבות גם בימים מורכבים אלו, ימים של לפני בחירות ועל פתחו של חג הפסח- חג החרות. נזכור כי חרות תובעת אחריות, לעצמנו ולסובבים אותנו.
לפני שנה בדיוק, חגגנו את ליל הסדר, החג המשפחתי ביותר בצורה מצומצמת ביותר, ולא עם המשפחה המורכבת כפי שהתרגלנו. יש מאיתנו שהסבו ממש לבדם, כאשר פרצה מגיפת הקורונה.
והשנה- לאחר חיסונים וסגרים אנו שוב מתכנסים. לא בבת אחת, בזהירות, עם תפילה בלב ועם הערכה על מה שיש לנו.
אנו נדרשים לשמור על האש הפנימית שלנו גם מקרוב וגם מרחוק.
יש לנו חוסן נפשי ואמונה כי זוהי הקרבה זמנית, עצירה להתבוננות, איפוס המערכות, על מנת לשוב בעוצמה לחיק המשפחה והחברה, והפעם בצורה צלולה יותר ומוארת יותר.
שנזכה כולנו.
נשמור על האש שבתוכנו ונעביר אותה לאחרים.
שבת שלום, שקט, שלווה, שמחה ואמונה. חג שמח!
(פסח תשפ"א)
