עו"ד דוד קורצווייל
פעילות אקטיבית לחידוש הקורבנות מול פעילות לצדקה וחסד- ירושלמי שקלים ז' ע"ב
יש בקרבנו הסבורים כי הדבר החסר ביותר בימינו בעולמינו הדתי, ויש לפעול בדרך אקטיבית למלאו, הוא בניין בית המקדש ופולחן הקורבנות. מדובר אמנם באקטיביסטים שוליים ולא בזרם המרכזי, אך קולות אקטיביים אלה מתגברים ונשמעים לעיתים בערבי פסחים, זמנו של קרבן הפסח .
מהי עמדת חז"ל בשאלת הקדימות בין מימוש פולחן הקורבנות לבין מימוש ערכים אחרים? בחזון הנביאים ההיררכיה חדה וברורה. שמואל הנביא היטיב לבטאה (שמואל א, טו, כב): " הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים, כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'…". הנביא ישעיהו רתם עיקרון זה לתוכחתו (ישעיהו א, יב): " כִּי תָּבוֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי". כן מהדהדת אמרתו של הנביא הושע (ו, ו) : " כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח, וְדַעַת אֱלֹקִים מֵעֹלוֹת".
אולם, אפשר לכאורה לטעון, שמקורות נבואיים אלה אכן מבטאים רעיון נשגב אך לא העדפה מעשית, שהרי הם לא התיימרו להפסיק את עבודות הפולחן, ולא העמידו על כפות המאזניים, באופן אופרטיבי, חלופה אחת על חשבון רעותה.
לעומת זאת, בספרות חז"ל מוצאים אנו עמדה המעמתת באופן מעשי בין שני הערכים. בתלמוד הבבלי במסכת שבת (ל, ע"א) מסופר שדוד המלך ביקש מהקב"ה להקדים את יום מיתתו, אך הקב"ה סירב. את הפסוק בתהילים (פד, יא) " כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאֶלֶף", חז"ל דרשו (שם) שהקב"ה אמר לדוד: "טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח" . משעה ששלמה יועד לבנות את המקדש, הקדמת פטירתו של דוד הייתה מקדימה את פעילות המקדש. ולפי דרשה זאת, העדיף הקב"ה את לימוד התורה על פני פולחן המקדש!
אולם, היות ומדובר במדרש בבלי שהביאו רב יהודה, לכאורה יש להסתייג מהסקת מסקנות ממנו. שכן, התלמוד הבבלי במסכת כתובות (קיא, א) מביא את אמרתו של אותו רב יהודה: "כל הדר בבבל כאילו דר בארץ ישראל שנאמר (זכריה, ב, יב) "בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ". יש חוקרים שמזהים בקרב אֲָמוֹרָאֵי בבל מיעוט שפעל להורדת המרכזיות של ארץ ישראל ולהקניית ערך מרכזי לבבל. לכן עלול לקנן חשד שלמיעוט זה היה מניע לדרוש דרשות שלפיהן מעדיף הקב"ה לימוד תורה המתממש במילואו בבבל על פני פולחן המקדש, ובכך לנטרל את עליונותה של ארץ ישראל. אם כך הדבר, אזי ייתכן שהמדרש על דוד המלך אינו משקף באמת את סולם ההעדפות של הקב"ה, והוא חלק מהנרטיב והאתוס הנוצר בבבל, בעת עיצובה כמרכז תורני.
ברם, יש לדחות עמדה זאת, שכן היא נוגדת את הזרם הדומיננטי של אֲָמוֹרָאֵי בבל, ואין גם כל הכרח לומר שמיעוט זה ראה בעיה כלשהי עם המקדש. בכל מקרה, התלמוד הירושלמי סותם את הגולל על כל פקפוק בדבר. שכן, לומדי הדף היומי ילמדו השבוע בירושלמי בשקלים (ז, ב) על בקשתו של דוד המלך לזרז את מיתתו כדי להקדים את בניין המקדש. על כך השיב לו הקב"ה: "ימים שלמים אני מונה לך… כלום שלמה בנך יבנה בית המקדש אלא להקריב קרבנות. חביב עלי צדקה ומשפט שאתה עושה יותר מן הקרבן". הנה לנו דרשה ארץ-ישראלית, שלפיה מעמת הקב"ה צדקה ומשפט מול פולחן הקורבנות. לפי הירושלמי, הקב"ה מעדיף שנפנה את הפאתוס הדתי בראש ובראשונה לצדקה ולחסד גם במחיר ממשי של דחיית פולחן הקורבנות. כאשר זו היא העדפתו של הקב"ה, מי אנו שנחשוב אחרת?
kur@netvision.net.il
(צו תשפ"א)
