במהלך חנוכת המשכן אנו קוראים על מותם של שני בני אהרון, נדב ואביהוא. הסיבה למותם, כפי שזו מופיעה בתורה "ויקריבו אש זרה אשר לא צוה אותם". בניסיון להבין את טיב החטא רבו הפירושים. את הגישות השונות היטיב לסכם ה'כלי יקר': "במהות חטא זה רבו הדעות…שנכנסו שתויי יין, ועל ידי שנכנסו בלא רחיצת ידיים ורגלים, ויש אומרים שהיו מחוסרי בגדים והיינו המעיל, ויש אומרים על שלא היה להם בנים, ויש אומרים על שלא נשאו נשים, ויש אומרים על שהורו הלכה בפני משה רבן, ויש אומרים על שהיו מהלכים ואומרים מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג שררה על הציבור, ויש אומרים שעוון העגל שעשה אהרן גרמה להם…".
מנעד האפשרויות שחז"ל ופרשני המקרא יצקו אל מהות חטאם נטוע או בחטא דתי – שנכנסו שתויי יין או שנכנסו למשכן מבלי להקדים ולהיטהר, או בחטא שמקומו מתחום הסדר הציבורי – הורו הלכה בפני משה, או ריננו מתי ימותו זקני ההנהגה כדי שהם ירשו את מקומה, או בחטא פרטי ודופי אישי – שלא נשאו נשים, שלא הביאו ילדים.
מה מקומו של סיפור זה דווקא בתוך ספר ויקרא, שכל עניינו בחוק, ובקביעת גבולות, המותר והאסור- איך מקריבים קורבנות, מה מותר ומה אסור לאכול, איסורי עריות, איסורים מתחום הסדר האזרחי, איסור הלנת שכר שכיר, איסור ריבית, הברכות והקללות?! ועוד. סיפור חטאם של בני אהרון מוזכר במקרא, מלבד בפרשה שלנו, בעוד 3 מקומות, מה שמגביר את התהייה מדוע לא לשלב אירוע זה במקום אחר, למשל בספר במדבר שם מוזכר חטאם של בני אהרון בשני מופעים שונים.
בפרק נה' בספר תהילים העוסק בדרכו של האדם ובהתמודדותו עם המציאות, אנו קוראים על השאיפה והקריאה "בבית אלוקים נהלך ברגש". קריאה זו המבקשת לטעת את הדרך הראויה לעבודת ה', מבטאת תפיסת יסוד לדרך הראויה שעל האדם לאמץ ביחסיו לאלוקיו, זו חייבת לקפל בתוכה 'רגש'. הרגש, בשונה מהשכל, אלסטי יותר, ומסוגל ליותר ממה שהשכל משיג.
על הדרישה שקובע דוד המלך בתהילים 'בבית ה' נהלך ברגש, מובא סיפור במסכת כלה רבתי: "פעם אחרת מצאו אחיתופל לדוד שהיה הולך לבית המדרש לבדו, אמר ליה [=לו] ולית [=אין] לך 'ברב עם הדרת מלך', אלא בבית א-להים נהלך ברגש, ברגישת בני אדם נלך אני ואתה". בפשטות שואל אחיתופל האם אתה לא מחוייב לכלל 'ברוב עם הדרת מלך'? תשובתו של דוד המלך מרתקת. הוא משיבו- אתה צודק, אכן מצד הדין 'ברוב עם הדרת מלך' אולם, אם אבקש לנהוג בדרך הראויה, שומה עלי לנהוג ברגישות כלפי בני האדם, ולכן אין לך אלא להלך ברגש.
מכאן שיכול ומגמת ספר ויקרא, דרך הסיפור על מות שני בני אהרן ללמדנו, שקיום החוק הוא דואלי. מחד גיסא הוא מחייב דווקנות שאינה מותירה לאדם שיקול דעת להחליט האם לקיים את החוק אם לאו. ומאידך גיסא החוק אינו רף מינימאלי שאדם רשאי באופן שרירותי לחרוג ממנו כדי להיות 'טוב יותר'. שלמה המלך, יבוא ויוסיף לנו, בספר קהלת, את הנדבך המשלים את של דברי אביו בספר תהילים, וקובע לנו: "אל תהי צדיק הרבה, ואל תתחכם יותר למה תשומם".
(שמיני תשפ"א)