הראויים לבחירה בפריימריז

פרשת דברים פותחת את החומש החמישי והאחרון מבין חמשת חומשי התורה. עניינו של ספר דברים בנאום שמוסר משה לבני ישראל לפני מותו. משה מעביר את צוואתו לעם ישראל. בנאומו, סוקר משה את ההיסטוריה הלאומית של עם ישראל במדבר, הוא חוזר על חוקים שכבר נשנו בספרים הקודמים. בצדק רב מכונה הספר בפי חז"ל גם בשם "משנה תורה".

בפתח דבריו של משה בדו"ח המסכם שהוא נותן, הוא מניח, כמושכל יסוד, שמלאכת ההנהגה הציבורית אינה יכולה להיות מרוכזת בידיו של אדם אחד. מנהיגות אינה תפקיד לאדם בודד. וכך מנסח משה את דבריו: "איכה אשא לבדי טורחכם, משאכם וריבכם".

ר' עבדיה ספורנו, מפרשני המקרא, מסביר את הקושי העומד בפני מנהיג, והעולה מטענת משה 'טרחכם משאכם וריבכם' המופיע בפסוק: "טרחכם – בקטטות הקורות בלתי תביעת ממון; ומשאכם – בצרכי רבים; וריבכם – בענייני הדין ותביעת ממון". כך גם מסביר הרב שמשון רפאל הירש בעקבות המדרש: "חז"ל אומרים בספרי ש"טרחכם ומשאכם" מתאר את הקשיים המיוחדים שבמשרת שופט ומנהיג, הנובעים מאופיו של העם: "טרחכם" מתאר את התקוטטות בעלי הדין, ו"משאכם" מתאר את נטיית העם ללעוג למעשיו ולמחדליו האישיים של המנהיג. לעג זה היה יכול לערער את מרותו של משה, אלמלא התעלם ממנו לחלוטין בענוותנותו". במילים פשוטות, משה מציף את אתגר הבעיות, ולאור ניסיונו בתפקיד, הוא קובע שהנהגה אינה יכולה להיות מושתת על אדם אחד שירכז בידו את כל הסמכויות כולם ויבצע את כל התפקידים לבד.

כדי להתמודד עם קושי זה מציע משה לעם ישראל לפזר את האחריות ולפתח מנגנון ציבורי שידע לספק את כל צורכי הציבור. לצורך בניית תשתית מנהיגותית שתשרת את הציבור מבקש משה מהעם: "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם". מכאן לבניית מערכת שיפוטית שמהווה חלק מההנהגה הציבורית, שכן בהחלטות היוצאות מתחת לידה יש כדי לתת פתרון 'אובייקטיבי' לסוגיות ציבוריות או לסכסוכים אזרחיים.

אלא שעיון נוסף בלשון הכתוב, יכול להוביל למסקנה, שההנהגה הציבורית אינה כוללת רק מינוי שופטים, אלא גם מינוי של אנשים לתפקידים בשירות הציבורי. וכך אנו קוראים: "ואקח את ראשי שבטיכם, אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם, שרי אלפים, ושרי מאות ושרי חמישים ושרי עשרות ושוטרים לשבטיכם" ובפסוק הבא ממשיך ואומר משה: "ואצווה את שופטיכם בעת ההיא לאמור". בפסוקים אלו ניתן לזהות הפרדה בין הרשות המבצעת לבין הרשות השופטת, בין 'ראשי שבטיכם' שממונים לתפקידי שרים ושוטרים, 'ושופטים' שהמוטל עליהם הוא 'ושפטתם צדק'.

גם אם תעלה הטענה שחלוקה זו אינה אפשרית, ופסוקים אלו מכוונים אך למינוי 'שופטים', הרי שגם כאן, כלל נקוט במשפט העברי, ואותו משמיע לנו, ר' משה איסרליש, הרמ"א, בהגהותיו לשולחן ערוך, וכך הוא לשונו: "טובי הקהל הממונים לעסוק בצורכי רבים או יחידים, הרי הם כדיינים". ואכן בלא מעט מקומות אנו מוצאים במשפט העברי, שהושווה מעמדם של נבחרי הציבור למעמדם של הדיינים כך למשל קובע ר' ישראל איסרליין, מגדולי רבני אשכנז במאה ה-15, שאין למנות עוברי עבירה לתפקיד ציבורי וזאת בדיוק כשם שאי אפשר למנות עבריין למשרת שיפוט. כלומר, גם אם הפרשנות המוצעת לפיה דבריו של משה מכוונים כלפי השופטים אך גם כלפי הדרג המבצע, הרי שיש מקום להשוות את מעמדם של השופטים למעמדם של נבחרי הציבור, לפחות בכל הקשור לדרכי מינויים. כך גם כאשר מבקש ר' מיכל עפשטיין, רוסיה המאה ה-19, שמחיל את איסור נטילת שוחד, שבמקורו מופיע אצל נושאי משרה שיפוטית גם על נבחרי ציבור, וכך הוא לשונו: "ולאו דווקא דיין אסור בקבלת שוחד אלא אפילו כל הממונים וכל העוסקים בצרכי ציבור אף שאין דיניהם דין תורה".

כך או כך, כאשר מבקש משה מבני ישראל להציע לו מועמדים, הוא מגדיר את תנאי הסף, ואת כשירותם של המועמדים למשרה ציבורית וכך הוא אומר: "אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם". מסביר הרב שמשון רפאל הירש, הרש"ר הירש: "תנו לעצמכם, או: הוציאו מתוככם עבורכם; הווי אומר, הציעו לי מקרבכם אנשים "חכמים": יודעים את התורה; "ונבנים": שבידם היכולת להסיק את המסקנה הנכונה מתוך העובדות שלפניהם…"וידעים לשבטיכם": שאופיים ידוע לכם. בנוגע לחוכמתם ובינתם, יכולני לבחון אותם בעצמי כדי לעמוד על כך, אך אופיים המוסרי ידוע רק מתוך חייהם, והוא ידוע רק לאלה שיש להם קשר עמהם. לפיכך אוכל למנותם רק על פי המלצתכם. וידעים לשבטיכם כולל את כל תכונות האופי המוסריות שצוינו על ידי יתרו כשאמר "יראי אלקים אנשי אמת שנאי בצע", ואילו החכמה והבינה הנזכרות כאן הן היכולות הנדרשות שם ל"אנשי חיל". ואשימם בראשיכם – משמיניתי אותם על פי המלצתכם, הרי שכוח מרותם "הושׂם" והוקם על ידי, ואינו נתון עוד להסכמתכם. מכאן ואילך, כוחם הוא ככוח התורה, "אשר 'שׂם' משה לפני בני ישראל". בכבדכם את אלה שנתמנו עליכם, אתם מכבדים את הכוח שמינה אותם, וגם את עצמכם, שכן הם יצאו משורותיכם".

נבחרי הציבור שראויים לשמש בתפקיד ציבורי, ואשר משה דורש את איתורם וזיהויים על ידי העם ואשר שולח את נציגיו, צריכים לעמוד הן בקריטריונים של תכונות מוסריות טובות, הן ביכולות שכליות משובחות והן בהיות נבחרי הציבור צריכים להיות מוכרים וידועים לבוחרים מכח עשייתם למען הציבור.

לנוכח הסכמת העם להצעת משה והמתוארת בכתוב: "ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות". פועל משה וממנה את הראויים: "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם", את הסיבה למינויים של אנשים אלו מסביר הרש"ר הירש ואומר: "אנשים אלה כבר זכו בעצם אישיותם לאמון הציבור, וכתוצאה מכך היו זה מכבר ל"ראשי השבטים", הדמויות המובילות, בעלי ההשפעה הגדולים ביותר בקרב העם. עתה הם נתמנו "ראשים עליכם", מופקדים מטעם משה על העם".

מדינת ישראל מצויה לפני מערכת בחירות לכנסת ה-25, ובימים בהם רשימות מסדרות את המועמדים שירכיבו את הרשימה לכנסת. בחלק מהרשימות שילובם של המועמדים נעשה באמצעות בחירות מקדימות [פריימריז] ובחלק מהרשימות סידור הרשימה מתבצע באמצעות ועדה מסדרת. כך או כך ראוי שבחירתם של האנשים המועמדים לייצג את הציבור תהיה מושתתת על תמהיל שלושת הקריטריונים שמניח משה: אנשים חכמים ונבונים, אנשים מוסריים ואנשים המוכרים לציבור לנוכח עשייתם.

(דברים תשפ"ב)