גיור צאצא של ניצולי שואה

בשבוע הקודם, נעמדנו כולנו דום לזכרם של מיליוני היהודים שנהרגו בשואה. יום הזיכרון לשואה ולגבורה מביא לפתחנו את סיפורם של יהודים שהיו ואינם, שנגדעו מתוך עמנו בכח הזרוע בהיותם יהודים. האם יש קשר בין יום שואה לעולם הגיור? נדמה לי ששואה וגיור, הם מושגים הפכיים המשלימים זה את זה. שואה היא חורבן, לקיחת הנשמה והחיים היהודיים, גיור הוא סמל לבניין העם וצמיחה רוחנית, קבלת נשמה יהודית.

בשנים האחרונות, אנו עדים לתופעה מעניינת וייחודית של התקרבותם וגיורם של דור שני ושלישי של ניצולי שואה להעם היהודי. בפולין יש תהליך מופלא, מעין תחיית המתים מודרנית, פולנים רבים מחפשים שורשים יהודים במשפחתם ומבקשים לשוב לדת אבותם. חלקם בנים או נכדים לאימא וסבתא יהודייה וחלקם בנים ונכדים לסבא יהודי. סיפורים רבים מאפיינים את הדרך שבה צעירים ומשפחות מגלים את מקורם היהודי. לעיתים הסבא או סבתא, סיפרו לבנים ונכדים ממש על ערש דווי שהם יהודים, כפי שהיה רגיל בתקופת האנוסים בספרד. לעיתים סידור או זוג תפילין שנמצא מוסתר בארון בבית מגלה את הנשכחות. פעמים ששם המשפחה המוזר או שפת היידיש אשר הייתה שגורה בפיהם של קרובי משפחה הייתה סימן ופתח לברור מעמדם של צעירים.

באופן מפתיע, אנו מגלים כיום את יהודי פולין מתעוררים כעוף החול העולה מאפרו. בתי הקברות מתחלפים בבתי מדרשות ובמקומן של המשרפות עם אש לוהטת נבנות מקוואות עם מי טהרה. אנו עדים לפריחה מחודשת של הקהילות היהודיות בכל רחבי הרפובליקה החדשה, יהודים שבים להתכנס ולהיקהל ולעמוד על נפשם לדאוג לקיומם הרוחני ולהפריח נשמות שכמעט ואין בהן רוח ומביעים משאת נפש הנובעת מעמקי הלב היהודי לשוב ולהחיות את הניצוץ, נקודת הקיום העתיקה, שכמעט כמו רגע וכבה.

לפני מספר שנים הגיע לבית הדין לגיור בחור צעיר שלמד בישיבה. הוא נולד בגרמניה, בא לארץ ללמוד תורה וביקש להתגייר. כאשר שאלנו אותו את השאלה הקלאסית: "מדוע אתה רוצה להתגייר ולהיות יהודי"? הוא השיב בתשובה לא קלאסית: "אבי היה ילד בשואה, הוריו נרצחו במחנה השמדה אושוויץ. אחרי השואה, אבי התחתן מתוך בחירה עם אישה לא יהודייה ובכך הכריז על יציאתו מהעם היהודי, כעת אני רוצה להתגייר ולתקן את מה שאבי עשה ולהצטרף מחדש לעם ישראל. אבי החליש את העם היהודי ואני רוצה לחזק את העם היהודי. המעשה של אבי היה ניצחונם של הנאצים על היהודים והמעשה שלי הוא נצחונו של עם ישראל על הנאצים". בית הדין התמלא בדמעות והחלטנו מיד לגיירו.

בימים אלו, קיבלנו מכתב מגר אשר יום טבילתו נפל באקראי ביום השואה וכך הוא כתב:

"היום, אני הצלחתי לעשות משהו שרק אפשר לעשות פעם אחת בחיים ולא לכולם יש את הזכות לעשות מה שאני עשיתי, היום אני טבלתי במקווה והצלחתי להגשים חלום לא רק שלי, אלא גם של משפחתי, החלום להיות יהודי על פי ההלכה. היום הוא אחד הימים הכי חשובים לי ולמשפחתי אבל גם לכל העם היהודי המעלה את זיכרון השואה. היום היה הפעם הראשונה שעמדתי בצפירה כיהודי. היום יש לנו  מדינה שאני מוכן להגן עליה בחיי. היום טבלתי במקווה כדי לסיים את הליך הגיור שלי ובחרתי לעשות זאת דווקא ביום השואה כדי להוכיח שלא הצליחו להשמיד אותנו ושהיום יש לנו גם צבא חזק שמגן עלינו וגם מהיום אני יכול להשלים מניין ולעלות לתורה, עם ישראל חי!".

מסופר שאישה כתבה לרבי מליובאוויטש זצ"ל וביקשה להוסיף כיסא ריק בסדר פסח לזכר הנספים בשואה. הרבי ענה לה שלא תוסיף כיסא ריק אלא כיסא מלא, כך יהיה עוד יהודי שיישב סביב שולחן הסדר. כל גר המצטרף לעם ישראל הוא עוד יהודי המקדש את זכר הנספים ומוסיף ומחזק את העם היהודי.

תיאור המציאות היהודית בפולין מביא אותי למסקנה שאי אפשר לדבר על קיומו של העם היהודי במושגים דטרמיניסטיים ועתידניים. אין אפשרות לבסס את הקיום היהודי על מספרים וסטטיסטיקות בלבד. הסימנים הקיימים בעם היהודי במאה ה-21 הם מחד גיסא סימניי היחלשות רוחנית ודמוגרפית, השואה, ההתבוללות, איבוד הזהות היהודית התרחקות מיהדות והידלדלות במספר היהודים בעולם, אולם מאידך גיסא יש תהליך הפוך של התעוררות רוחנית, חזרה בתשובה, חיפוש רוחני וחיפוש שורשים וצאצאים של ניצולי שואה המבקשים להתגייר. קשה לנבא את עתידו של העם היהודי, אבל אין ספק שיש לו עתיד נצחי.

(תזריע מצורע תשפ"א)